טורקיה

הפוסט הבא הוא עבור אותם אנשים שהתאהבו בטורקיה כמוני ורוצים להישאר בה לאורך זמן. כדאי לקרוא את הפוסט לעומק כי נתתי המון דגשים איך לגמרי לא לעשות את מה שאני עשיתי, דבר שעלה לי בסירוב כניסה לטורקיה עליו אספר בהמשך הפוסט.

נדמה לפעמים שהרבה מדמיינים את טורקיה כמדינה שהיא לא הכי חברותית לטבעונים ומכילה בעיקר מנות בשריות בכל עבר. אולי בגלל שהדונר קבב הוא אחד מהסמלים הקולינריים של טורקיה, זו הסיבה שטורקיה נראית כמדינה אולטימטיבית לקרניבורים. אבל אל תטעו, בטורקיה חוויתי שפע טבעוני, שהוא לא רק פלאפל!

את האתר טיפוס בו גרתי (גייקבאירי) ליד אנטליה תפסו כמה ימים גשומים, דבר שדיי הבריח אותי לאנטליה לשהות בתוך בית עם מקלחת חמה וקצת זמן לעצמי. מפה לשם איכשהו יצאתי למסע של 3 שבועות בקו החוף של מחוז אנטליה.

להגיע לגייקבאירי פתאום היה לי קצת מוזר בהתחלה. אני רגילה להגיע לשם בכל שנה, מצויידת בחברים שלי מהארץ, יחד אנחנו טסים, מטפסים וגרים במשך 10 ימים, באותו המקום בדיוק, רק באווירה של פסטיבל עם עוד המון אנשים מרחבי העולם. והפעם זה היה שונה.

אני קוראת למסלול שעשיתי מאיסטנבול אל אנטליה - מים אל ים אל ים, שכן התחלתי אותו בחופי העיר איסטנבול הפונים אל ים המרמרה, משם עליתי צפונה על עיירות החוף של הים השחור, ומשם הדרמתי מטה אל החופים מלאי השמש של הים התיכון בעיר אנטליה. בפוסט הבא תוכלו לקרוא על מסלול הטיול שעשיתי, כל הנקודות והאטרקציות שלקחתי בהן חלק, כולל קישורים למקומות הלינה בהם ישנו.

אל איסטנבול הגעתי באוקטובר 2020, ויש שיגידו שזו תקופה מאתגרת לטייל בה. כבר במהלך שהותי בעיר איסטנבול, הרגשתי כי היא עולה מעלה ומעלה בסולם דירוג הערים האהובות עלי בעולם. בפוסט הבא אספר לכם איך זה לטייל בתקופת קורונה שכזו בעיר כמו איסטנבול, איך מגיעים (ומה השתנה לעומת ימי טרום הקורונה), מה עושים בעיר, והכי חשוב - מה אוכלים :)

בטורקיה הייתי לא מעט פעמים, אבל ברוב הפעמים חזרתי לאותו המקום בדיוק - אתר טיפוס הנקרא גייקבאירי, כשעה נסיעה מהעיר אנטליה. הסיבה שאני חוזרת שוב ושוב למקום הזה היא כי פעם בשנה, מתרחש בו פסטיבל הייליין (הליכה על חבל באוויר). הפוסט הזה הוא הזדמנות לספר לכם על החוויה הזו שאני בוחרת שנה אחרי שנה לחוות אותה, ועל כמה כל זה מיוחד עבורי.