פסטיבל טיפוס והליכה על חבל בטורקיה
28/12/2019
לטייל לבד באפריקה
24/06/2020
לטייל לבד באירופה
בסתיו 2019, ארזתי תרמיל גדול וכבד, בתוכו כמה בגדים חמים, ציוד טיפוס ואוהל, והתחלתי מסע של חודשיים ברחבי אירופה.
ידעתי איפה אתחיל את הטיול, ועם מי, אבל מכאן והלאה לא ידעתי לאן אמשיך, באיזה מדינות אבקר ואיזה נופים אראה.
כל מה שהיה לי חשוב, זה שאוכל לעסוק בתחביבים שלי - הליכה על חבל בגובה (הייליין) וטיפוס צוקים, ושאבלה את הזמן שלי עם החברים האירופאים היפים שלי מאותן הקהילות.
הטיול הזה לא היה טיול סולו קלאסי, בעיקר נוכח העובדה שיש לי המון חברים ברחבי היבשת הזו, החל מיוון ועד לבריטניה, והיה לי ברור שהרבה מהזמן שלי אבלה בחברתם.
למרות זאת, אני כאן לספר לכם על החוויה האישית שלי בטיול הזה, על איך זה לנדוד בין מדינות שונות לבד, ועל איך עשיתי את כל זה בתקציב מצחיק של 2,500 ש"ח.
אני והתרמיל הכבד והמבולגן שלי נודדים יחד
אז מאיפה מתחילים?
את היורוטריפ שלי באירופה התחלתי בבוסניה, או יותר נכון בוינה אוסטריה.
היעד הראשון שלי היה פסטיבל הליכה על חבל בגובה בבוסניה, אבל כדי להגיע לשם בצורה זולה, היה עדיף לי לנחות בוינה ומשם למצוא טרמפ אל הפסטיבל.
את הטיול התחלתי עם חברתי הטובה בר AKA ברו, ודווקא בימים הראשונים של הטיול הרגשתי מזל גדול שהיא לצידי ושאני לא לבד.
איך שנחתתי בוינה, התקשרו לבשר לי שהכלבה היפה שלי מיה שברה את הרגל - מצב שהוא גזר דין מוות לכלבה כמוה.
מיה הייתה כבר מבוגרת (11 וחצי שנים), והחודשים האחרונים איתה היו קשים במיוחד. היא כבר בקושי והלכה, שלא נדבר על לרדת במדרגות ולצאת לטיולים, והיו ימים שכבר היה לה קשה לקום ולעמוד על הרגליים לאורך זמן.
קצת אחרי שנישקתי אותה באף לשלום, בידיעה שעוד חודשיים אחזור הביתה לחבק אותה, היא ניסתה לקום ונפלה.
מיה הייתה כלבה גדולה, 72 קילו של טוהר, ומעומס הנפילה על הגוף שלה היא שברה את הרגל.
הדבר הנכון ביותר היה להרדים אותה, וידעתי שאין משהו שאוכל לעשות כרגע בשביל להיות איתה ברגעיה האחרונים.
למזלי היא נשארה בידיים טובות, וכשהגיע הוטרינר להרדים אותה היא הייתה בבית, מוקפת במשפחה, בכלב השני שלי והחתול החמוד. להקה קטנה שלי.
אני לא יכולתי לתפקד, ובטח שלא להיות במצב ליצירת קשרים חברתיים, ובר המקסימה לקחה את המשימה עליה, ועזרה לי להתנהל ביום הזה ובימים הקשים שאחריו.
את הנסיעה מוינה אל בוסניה עשינו יחד אני והיא, שני גרמנים ובחורה אוסטרית שפגשנו וחלקנו איתם את הנסיעה אל הפסטיבל.
היא הייתה שם לחבק אותי כשבכיתי, וגם לתת לי את המקום שלי להתאבל בשקט כשהייתי צריכה.
ולמען האמת, לא יודעת איך הייתי חווה את כל זה בלעדיה. בלי חברה טובה שלצידי ברגע כזה, תוך שאני מוקפת באנשים שעדיין לא הפכו לחברים שלי באותו הזמן.
אולי זה היתרון הבולט ביותר בטיולים שהם לא סולו - שיש מי שיחבק אותך ויהיה לצידך כשצריך.
לפעמים טוב שיש לצידך חברים טובים. ברו 3>
ואיך ממשיכים?
למרות הכאב הרב, בימים שלאחר מכן מצב הרוח שלי השתפר מהר, בעיקר כי הייתי מוקפת שוב בחברים שלי מקהילת הטיפוס וההייליין, בפסטיבל מדהים בצוקים הפראיים של בוסניה.
בימים של הפסטיבל הכרתי עשרות אנשים חדשים (והרבה מהם פגשתי לאחר מכן בהמשך הטיול), ביליתי עם חברים ישנים, ובעיקר עשיתי את מה שאני אוהבת יותר מכל.
העצב הפך להתרגשות, ובלילות היה לי קשה לישון מרוב שרציתי כבר שהבוקר יגיע.
גם במהלך הפסטיבל קשה להגיד שהייתי לבד, למרות שכביכול הייתי מוקפת בהמון אנשים זרים מסביב (שהרגישו לי כאילו אני כבר מכירה שנים אותם).
האהבה שמקבלים במקום כזה משכיחה את כל העצב, הצרות, החששות והפחדים שמסביב.
ועם זאת, לקראת סוף הפסטיבל ידעתי שאני צריכה למצוא איזה סידור מעניין להמשך הטיול שלי. המטרה העיקרית שלי בטיול הזה הייתה להמשיך לטפס וללכת על חבל, ושקלתי כמה אופציות להמשיך בהן.
הולכים על חבל עם האנשים הכי יפים בפסטיבל בבוסניה
לבסוף החלטתי להמשיך עם בר החמודה שלי, שני חברים גרמנים ושלושה חברים אוסטרים (חצי מהחבורה הזו בכלל הכרתי בפסטיבל!).
יצאנו עם שני וואנים גדולים לחקור מקומות חדשים שלא היינו בהם מעולם בבוסניה.
הגענו לספוט קסום שכנראה אף תייר לא מגיע אליו, מפל נקי ובתולי שרק חוטבי העצים שמסביב מכירים, ובו התמקמנו לנו לשלושה ימים הבאים.
מעל המפל פתחנו חבל ללכת עליו, בימים בישלנו יחד מלא אוכל טעים, בערבים ישבנו קפואים מול המדורה, ובלילות ישנו יחד בתוך בקתה קטנה של המקום.
בשלב מסויים התפצלנו ונפרדנו מחבורת האוסטרים שלי (אל דאגה, פגשתי אותם שוב לאחר מכן כשהגעתי לאינסברוק), והמשכנו לעיר הבירה של בוסניה - סרייבו, שם פגשנו והתארחנו אצל החברים הבוסניים שלנו (שהכרנו גם אותם ממש כמה ימים קודם לכן בפסטיבל!) - וגם סוף סוף התקלחתי :)
בבקתה הקטנה שלנו ביערות של בוסניה
טיפוס והייליין בבוסניה וקרואטיה
אחרי כמה ימים של התאפסות בעיר סרייבו, המשכנו אני, הגרמנים שלי, הבוסנים שלי, וברו שלי לנקודה סופר מיוחדת - שגם אליה אני בספק אם מטיילים רבים מגיעים.
התמקמנו באתר קמפינג למטפסים, מוקף בצוקים עליהם אפשר לטפס (וביניהם לפתוח חבלים ללכת עליהם), מסלולי ויה פראטה מגניבים במיוחד, ואפילו אגם נסתר שלקח לנו זמן לגלות.
גם שם בילינו כמה ימים תחת כיפת השמיים, שבסופם נפרדתי מברו לשלום, והמשכתי עם שני החברים הגרמנים שלי בוואן המגניב שלהם אל עוד נקודה יפה במיוחד בבוסניה.
יחד טיילנו בפארק הלאומי אונה - מקום שפשוט אסור לפספס אם אתם מגיעים לבוסניה, תרנו אחרי מקומות מיוחדים נוספים לפתוח בהם חבל, ולאחר מכן חצינו לקרואטיה היפה יחד.
מה שכן, מסתבר שבגבול בין בוסניה לקרואטיה לא ממש מבינים מה שני גרמנים וישראלית עושים יחד :) הם תיחקרו אותנו איך אנחנו מכירים, ומה אנחנו עושים יחד, ולאן אנחנו הולכים - ועל הדרך גם עשו לנו חיפוש סמים יסודי בוואן.
אחרי חציית הגבול הארוכה ביקום, נסענו לכיוון מצוק טיפוס בקרואטיה, בו התמקמנו במקום שהוא ספק חוקי להתמקמות עם אוהל, אבל הוא היה נטוש ויפה והחלטנו להישאר.
את הימים הבאים בילינו יחד שני גרמנים וישראלית אחת בין הצוקים של קרואטיה, מטפסים יחד והולכים על חבל בגובה.
יחד חגגו איתי הגרמנים שלי את ראש השנה, אכלנו יחד תפוח בדבש וסיפרתי להם על המנהגים המוזרים מאוד יש לציין, של ראש השנה שלנו.
ארוחת ערב בדרכים עם מישמיש ומרטין הגרמנים שלי
מפה, אני באמת לבד עכשיו. האומנם?
בסוף המסע המשותף שלנו יחד, התפצלתי משני הגרמנים שלי והמשכתי לבד לכיוון איטליה, לעיר שמעולם לא ביקרתי בה או שמעתי עליה לפני הנקראת טריאסטה.
אגב, מוזמנים לקרוא את הפוסט שרשמתי על טריאסטה, מה עושים בה, מה רואים בה, והכי חשוב - מה אוכלים בה :)
אל טריאסטה הזמין אותי בחור אנגלי שחי שם כבר 4 שנים, אותו הכרתי גם כן בפסטיבל, שהציע להראות לי העיר ולטפס איתי :)
טריאסטה הייתה נקודה מעניינת להגיע אליה, להכיר בה את המקומיים החיים בה וללמוד מהם על המסורות היחודיות למקום הזה.
טריאסטה הייתה גם נקודת מעבר עבורי אל היעד שבאמת רציתי להגיע אליו - העיר אינסברוק באוסטריה, ואיכשהו היא הסתדרה במסלול המאולתר שלי שיצרתי במהלך הדרך בטיול.
ואולי זו הנקודה המרכזית למה אני כל כך אוהבת לטייל לבד - היכולת ליצור את מסלול הטיול שלי בצורה עצמאית וספונטנית, לפי הגחמות שלי והרעיונות שעולים לי לראש, מבלי להתחשב ברצונות של אנשים אחרים.
ולמרות שעד עכשיו הלבד שלי היה בעיקר בשיטוטים רנדומליים בטריאסטה, עצם היכולת לבחור בכל רגע נתון לאן אמשיך ולכמה זמן, נתנה לי תזכורת יפה שאני אכן בטיול סולו.
משוטטת לאן שבא לי בעיר טריאסטה
דלקת בכליות באינסברוק
מהעיר טריאסטה חציתי אל מקום שחיכיתי לחזור אליו כבר 9 שנים - העיר אינסברוק.
אל אינסברוק הזמין אותי חברי הקטן - סימון, אותו הכרתי כמה חודשים לפני כן בטיול שלי באיטליה, ופגשתיו שוב בפסטיבל (וגם היה חלק מחבורת האוסטרים איתם טיילתי בבוסניה).
ניצלתי את ההזמנה שלו ויצרתי קשר עם חברים נוספים מהעיר והודעתי להם שאני מגיעה ואשמח למיטה לישון בה.
למרות שכמעט פספסתי את התחנה שלי באינסברוק והמשכתי ישירות למינכן כי נרדמתי באוטובוס, חברה שלי שבאה לפגוש אותי בתחנה לא איבדה את זה, וביקשה שיחפשו אותי על האוטובוס.
לבסוף התעוררתי ואת השבועיים הבאים ביליתי בין רחובות העיר אינסברוק וההרים שלה.
למרות שיש לי המון חברים בעיר, מצאתי את עצמי מטיילת ימים שלמים לבד בהרים, משוטטת ברחובות לבדי ומגלה מקומות חדשים בעצמי. אה כן, גם כתבתי על כל זה פוסט ממש מפורט - אז מוזמנים לקרוא!
רחובות אינסברוק היפה
באינסברוק יצא לי לחוות משהו שעוד לא חוויתי בטיולי הקודמים, וזה הצורך להגיע לראות רופא.
במהלך אחד מהטיולים שלי בהרים התחלתי להרגיש כאבים בצד של הבטן שהלכו והחמירו עד למצב שכשהגעתי לדירה שבה ידיד שלי אירח אותי, כבר בקושי ויכולתי לעמוד על הרגליים.
הייתי בטוחה שסתם נתפס לי איזה עצב, וקיוותי שעד הבוקר זה יעבור.
כבר היו לי תוכניות מדהימות לימים האלה, אבל בבוקר קמתי והכאבים נשארו. שיטוט קצר בגוגל, תוך הכרות מאוד טובה עם הגוף שלי, והבנתי שיכול להיות שמשהו לא טוב קורה לי בכליות.
באותו היום הלכתי לראות רופא שאכן בישר לי שיש לי דלקת בכליות ושעלי לקחת אנטיביוטיקה ולנוח.
גם בטיולי סולו טוב למצוא חברים שיהיו שם עבורך כשאתה לא במיטבך, ושמחתי לדעת שיש סביבי אנשים שדואגים לי ומטפלים בי כשאני בארץ זרה.
אגב, אני חייבת לציין לטובה את סוכנות הביטוח שדרכה רכשתי ביטוח נסיעות לחו"ל, שלמרות שלא השתמשתי בביטוח בסוף, היה מי שיעזור לי להבין מה אני עושה במקרה כזה.
היה סיכוי סביר לחלוטין שאצטרך להגיע לבית חולים בשלב מסויים, והרגיע אותי לדעת שלא משנה מה קורה לי, סוכנות הביטוח עוזרת לי בכל שלב - אין עליכם נסאו סוכנות ביטוח!
ממליצה בלב שלם ליצור קשר עם נסאו סוכנות ביטוח - הם היו שם לצידי ובטוחה שיהיו גם לצידכם
מלאו את הטופס והם יחזרו אליכם
[contact-form-7 id="2758" title="טופס ביטוח נסיעות"]
לבד בהרים של אינסברוק
מאלתרת את דרכי במינכן
התחנה הבאה אחרי אינסברוק הייתה גרמניה.
לא ידעתי בדיוק לאן אגיע ומתי, וגם דלקת הכליות שלי קצת שיבשה לי את התוכניות הסופר מגניבות שהיו אמורות להיות לי.
למען האמת, לא בדיוק ידעתי אפילו איפה אשן כשאגיע לגרמניה ואיזה מהחברים שלי אפגוש.
לבסוף דיבר איתי ידיד גרמני שלי שגם אותו הכרתי בפסטיבל, וקבענו שאבלה איתו את הסופ"ש הקרוב.
וכך, נסעתי אליו לכפר הקטן בו הוא גר דרומית למינכן, אני, התרמיל הכבד, ודלקת הכליות שלי, והעברתי בחברתו את הסופ"ש בהליכה על חבל ופטפוטים.
ממנו המשכתי למינכן, ולא הייתי בטוחה איפה אעביר בכלל את הלילה. דיברתי עם כמה בלוגריות מקסימות שגרות שם באיזור, ובמקביל פרסמתי הודעה בקבוצת הפייסבוק של קהילת הסלאקליין של מינכן, שאני בעיר, ואשמח לפגוש אנשים וללכת איתם על חבל.
באופן מפתיע שלח לי הודעה אחד מחברי הקהילה, ותוך שיחה קצרה איתו הוא אמר לי שהוא יכול לארח אותי אצלו.
זה יצא כל כך נפלא כי כבר הייתי בתחנה המרכזית של מינכן, קצת אבודה מבלי שהחלטתי לאן להמשיך, והוא גר קרוב יחסית לשם - מושלם!
יחד עם התרמיל שלי התנחלתי בדירה הקטנטנה שלו, ופגשתי את קהילת הסלאקליין המקומית של האיזור (שאגב, הם מהטובים בעולם!), וביליתי איתם בהליכה על חבל כמובן!
להכיר אנשים ולעשות איתם דברים שאוהבים :)
מה הקשר פראג?
התכנון המקורי שלי (עד כמה שאפשר לקרוא לזה תכנון), היה לקחת טיסה הביתה ממינכן.
המחירים הגבוהים הבריחו אותי היישר לעיר פראג, ממנה הרבה יותר זול לתפוס טיסה במחיר שפוי.
למזלי, אחת מחברותי הטובות ביותר היא מקומית שגרה בפראג, ששמחה לארח אותי אצלה בימים של לפני הטיסה שלי הביתה.
וכך, את סוף הטיול שלי ביליתי בשיטוטים רנדומליים לבדי בעיר פראג (בקרוב יעלה פוסט - אל דאגה).
חלק מהימים בילינו אצל ההורים שלה בכפר קטן בצפון צ'כיה, והם לקחו אותנו לטייל בין מצוקי החול המפורסמים של האיזור, וחלק מהימים ביליתי עם קהילת הסלאקליין המקומית שבאופן מפתיע בדיוק בסופ"ש שהייתי שם אירגנה פסטיבל הייליין באחת מהמחצבות באיזור.
בקיצור - יצא מוצלח :)
וכך, פראג הייתה התחנה האחרונה שלי בטיול הזה, שהתחיל חודשיים לפני כן בעיר וינה. טיול ללא מסלול ברור או תוכניות מסודרות, טיול של לזרום בין יעדים, חברים ואירועים שאליהם רציתי להגיע.
אבל השאלה הכי חשובה:
מקומות שמגיעים אליהם רק עם מקומיים :)
איך טיילתי חודשיים באירופה בסכום של 2,500 ש"ח בלבד?
כשאנשים שומעים שטיילתי באירופה כל הזמן הזה בתקציב כל כך נמוך הם מאוד מופתעים.
אירופה נחשבת יבשת לא זולה לטיול עבור רבים, ובכל זאת - איך מטיילים בה בדרך כה חסכונית?
אוהל וחברים
אז בראש ובראשונה הדבר שגרם לי לחסוך הכי הרבה אלו אופציות הלינה בהן בחרתי.
חודש מתוך הטיול הזה העברתי באוהל בטבע, בין אתרי טיפוס שונים ומקומות שהיו על הדרך.
ציוד השטח שלי מתאים לעונות שונות, הוא נוח ומנימליסטי ומאפשר לי לסחוב אותו על הגב בהרבה טיולים בעולם.
לינת שטח לא מתאימה לכולם, וגם לרוב לא מתאימה בטיולים עירוניים.
אבל באופן מפתיע, את החודש השני שלי של הטיול העברתי דווקא בערים אירופאיות שונות, ולפני כל עיר אליה הגעתי ניסיתי לבדוק אם יש שם מישהו שאני מכירה שאולי יוכל לארח אותי, והאמת, שחלק מהזמן הגעתי לערים רק לאחר שחברים הזמינו אותי להגיע.
אז פה באמת יש לי קצת מזל שאני מכירה אנשים מהרבה מקומות בעולם, אבל זו יכולת שמפתחים עם הטיול ועם בכלל לטייל בעולם.
להגנתי אגיד שכשאני בארץ יוצא לי לא מעט לארח בחזרה את החברים שלי מחו"ל, ולהעביר הלאה את הטוב שעשו אחרים בשבילי כשהייתי זקוקה לזה.
או בוואן :) הבית שלי לחלק מהטיול
בישול עצמאי
עוד היבט יקר יחסית בטיול זה עניין האוכל.
ברוב הטיולים שלי אני מבשלת עצמאית (גם כי תנאי המחייה שלי הם לרוב בשטח).
מה שכן, אני מאוד אוהבת לטעום אוכל מקומי, והדרך הכי כייפית לעשות זאת בעיני היא לבשל עם המקומיים.
כשהייתי באינסברוק בישלנו אני וחברתי רמונה מנה אוסטרית/גרמנית טיפוסית בשם flammkuchen, וגם ידידי היקר סימון נתן לי לטעום מרק אוסטרי מסורתי שהשותף שלו סיים להכין כמה דקות לפני שהגעתי לבקר.
עוד דרך נפלאה היא לבשל עצמאית עם חומרי גלם של המטבח המקומי. בבוסניה קנינו עשרות צנצנות של Ajvar (מן סלט דמוי מטבוחה) ושילבנו את זה בכל תבשיל כמעט.
אבל גם אני חולה על אוכל בחוץ ואוהבת לטעום ג'אנק טבעוני, ויוצא לא מעט שאני משוטטת שעות בשביל למצוא מסעדות ספציפיות לאכול בהן.
ההשקעה הכספית שווה לי כי טעים לי וגם כי אז יש המלצות עבורכם אח"כ איפה לאכול :)
אני ורמונה מכינות flammkuchen באינסברוק
תחבורה ציבורית
דרך נפלאה נוספת שהשתמשתי בה גם בטיול הזה היא התחבורה הציבורית המעולה באירופה.
היו נסיעות בין יעדים שהופיעו לי כיקרות, אבל מסתבר שעם קצת יצירתיות אפשר להוזיל גם אותן!
אז אוטובוסים כמעט תמיד זולים יותר מרכבות, ובטח שלא עברתי בין מדינות בטיסות (זה גם מאוד מזהם!).
נסיעות ליליות לפעמים זולות בחצי המחיר או לא ביותר מאשר נסיעות במהלך היום. את הנסיעה מטריאסטה באיטליה לאינסברוק באוסטריה עשיתי באוטובוס לילה שעלה רבע מחיר מבמהלך היום!
חלק מהטיול גם טיילתי בוואן עם חברים, וגם כאן העלויות התחלקו בין כמה אנשים. כבישי האגרה באירופה יכולים להיות מאוד לא זולים, ועם חברים קמצנים כמוכם שמכירים את הדרכים החלופיות, אפשר לחסוך את הנסיעות הללו דרך כבישי האגרה :)
וטרמפים כמובן והרבה סבלנות :)
עם האוסטרים שלי בדרך למקומות מיוחדים עוצרים ומנגנים :)
אטרקציות וקניות
אני לא חובבת גדולה של אטרקציות תיירותיות, אלא אם כן זה משהו בטבע.
יצא ששילמתי לכמה פארקים לאומיים שהיו שווים בעיני, אבל בעיר לרוב אעדיף שיטוטים רנדומליים והכרויות עם מקומיים מאשר ביקורים במוזיאונים וכדומה.
עוד יותר מזה אני לא חובבת גדולה של קניות, במיוחד לא כאלה שאצטרך לסחוב אח"כ על הגב.
רוב השטויות שקניתי היו מתנות לחברים שאירחו אותי או בלתמ"ים שצצו על הדרך.
הפארק הלאומי Una בבוסניה - מקום ששווה לשלם אליו
מילים אחרונות
אז נכון שזה לא טיול סולו קלאסי, אבל אני מאוד שמחה שיצא לי לחוות גם טיול סולו מהסוג הזה.
לטייל לבד בעולם לא אומר שבאמת תהיו לבד - וחלק מהחוויה הגדולה היא דווקא ההיכרות עם האנשים במהלך הדרך והחיבור אליהם.
הטיול הזה היה מלא באנשים שאני אוהבת, ואת רובם הכרתי ממש בתחילת הטיול בפסטיבל בו הייתי, וכייף לי לדעת שהם עדיין בחיי ושאראה אותם בטיולים הבאים שלי גם.
אני ממש רוצה להודות לכל מי שאירח אותי ובילה איתי בטיול הזה, הרtה לי מקומות חדשים והלך איתי על חבל. לצערי אף אחד מהם לא יודע לקרוא עברית, אז אשלח תודה ענקית ליקום שזכיתי להכיר אנשים שכאלה.
--
כל התמונות במאמר צולמו על ידי או על ידי אחד מחברי למסע ואין להשתמש בהן ללא רשות. תודה :)
