7 מקומות שאסור לכם לפספס בליסבון והסביבה

25/08/2023

הוצאת ויזה למרוקו

03/10/2023

28/08/2023

קטגוריות

תגיות

לטייל לבד (כבחורה) במקסיקו

בכל פעם שאני יוצאת למסעות לבד בעולם, אני מופתעת לגלות איך כל טיול הוא שונה מקודמו, למרות שהתנאים הם טכנית דיי זהים.

כמעט לכל הטיולים לבד שלי בעולם יצאתי לטיול בסגנון תרמילאי, עם התרמיל שלי על הגב, חיה בטבע, לומדת מהמקומיים וחווה את העולם דרך המקום שבו אני נמצאת.

כמובן שבכל טיול יש את הקשיים שלו, החוויות הייחודיות למקום והרגשת ההתאהבות הכללית שקיימת לאיזור מסויים.

עם זאת, הטיול שלי במקסיקו היה לחוויה שונה לגמרי בכל מימד שאני יכולה לדמיין.

מקסיקו היא לא רק מקום שיצאתי לטייל בו, אלא מקום שבו הרבה ממי שאני השתנה.

מקווה שבפוסט הבא לא רק אוכל להעביר מהבחינה הטכנית של איך זה לטייל במקום כמו מקסיקו כבחורה לבד (אבל לא רק), אלא ממש להכניס אותכם לתוך מסע מיוחד, מטלטל ורוחני שעברתי שם בדרך.

זה הולך להיות פוסט חושפני וקצת שונה מפןסטים אחרים בבלוג. אז שנתחיל?

ברגעים שהם שלי, במקסיקו

למה בכלל מקסיקו?

מקסיקו כבר שנים הייתה ברשימת הטופ 10 מדינות שאני רוצה להגיע אליהן.

משהו בצבעוניות, בתרבות המרעישה, באוכל המעניין (שגיליתי מהר מאוד שלא טעים לי), תמיד משך אותי.

מלבד לזה, בשנים האחרונות בכל טיול בו טיילתי תמיד אמרתי - "דיי, הטיול הבא שלי לא יהיה קשוח. אני רוצה חוף ים, עם קוקוס ביד וספר לקרוא, כך שסוף סוף ארגיש בחופשה מפנקת".

וכך,מקסיקו הייתה נראית לי כמו יעד מתאים לחופשה החלומית שלי.

בואו נגיד, שמה שדמיינתי היה בערך ההיפך המוחלט ממה שבפועל היה., כי מפנק לא היה שם :)

אבל כך, איכשהו היקום ניווט אותי ללהגיע למקסיקו, גם שזה לא בדיוק היה התכנון המקורי שלי, ובדצמבר 2021, אחרי הרבה חוסר וודאות ומכשולים של ממשלות ווירוסים, נחתתי במקסיקו סיטי.

במקסיקו טיילתי לבד כחמישה חודשים, וכשחזרתי למקסיקו סיטי בסיום הטיול הרגשתי שסגרתי מעגל.

אילו ידעתי ביום שנחתתי ברחובות הריחניים מטאקו של מקסיקו סיטי, שזה מה שאעבור כאן, לא הייתי מאמינה, ויותר מזה - חושבת שמישהו התפלפ לגמרי עם התחזיות שלו.

אבל זה היה המסע שלי, ואני שמחה לספר עליו היום.

מאוהבת בצבעוניות של המקום הזה..

איך זה לטייל במקסיקו לבד?

ברמה הפרקטית, אני לא רואה דבר שונה לטייל במקום כמו מקסיקו לבד לעומת שאר יעדים שהייתי בהם בעבר.

אילו קראתם את הפוסטים שלי על הטיול שלי באפריקה לבד, על הטיול שלי במונגוליה ורוסיה לבד, ואפילו הטיול שלי באירופה לבד (אחד מיני רבים), כבר יודעים אתם שהחוקים שחלים עלי בטיולים לבד תקפים לכל מקום בו הייתי.

ובכל זאת, אציין כאן כמה מהחוקים שאני תמיד מקפידה לשמור עליהם במסעות שלי לבד בעולם:

הגעה בשעות היום

בכל מקום בו טיילתי הקפדתי לתכנן את ההגעה שלי ליעד מסויים, בין אם זה בטיסה או נסיעה, לשעות היום.

אם נחתתי באמצע הלילה לרוב נשארתי בשדה עד לשעות הבוקר, נסיעות לילה תמיד כיוונתי שאגיע באיזור שש/שבע בבוקר ליעד (גם אם זה דרש תעריף נסיעה גבוה יותר).

בנוסף, תמיד השארתי לי בהגעה מרווח זמנים של כמה שעות לפני שהשמש יורדת במקרה ויהיה עיכוב בנסיעה, כך שעדיין אגיע בשעות האור אל מחוז חפצי.

הרבה פעמים גם הייתי דוחה נסיעה מסויימת ליום למחרת אם הייתי רואה שאני עלולה להגיע מאוחר מדי.

גם בטיול שלי לבד במקסיקו החוק הזה לא היה שונה במיוחד מכל יעד אחר.

סה"כ התחבורה הציבורית במקסיקו דיי מסודרת בין אם זה למרחקים ארוכים או קצרים, אבל בהחלט הרבה פעמים היו עיכובים או המתנה שהרכב יתמלא.

לכן תמיד הייתי לוקחת מרווח שעות נסיעה טיפה גדול יותר (אפריקה סטייל), כדי להימנע מהגעה לא מתוכננת מאוחר מדי.

בנוסף, כן הקפדתי ב - 90% מהמקרים לא להתהלך בשעות חושך לבד (לא בשום עיר של מקסיקו, אפילו לא בטולום המאוד מתויירת).

המוניות בתוך הערים לרוב זולות מאוד (50 פזו בערך לנסיעה), ככה שבהחלט בהרבה מקרים פשוט עדיף לקחת מונית בשעות הלילה.

להגיע בשעות היום לכל מקום - גם אם חם פיצוצים. צ'יצ'ן איצה

אבל אגב מוניות

אני לא חובבת גדולה של לקיחת מוניות בכללי, ומעדיפה לרוב ללכת ברגל.

עם זאת במקסיקו מאוד כדאי להקפיד בכל הערים הגדולות להזמין מונית רק דרך UBER.

הימנעו כמה שניתן מלתפוס מונית על צד הדרך..!!

קודם כל בהחלט יש לא מעט מקרים של שוד בתוך מוניות, אך הסיכוי לזה כמעט אפסי כשמדובר בנהגי מונית המגיעים דרך UBER (שמירה על מוניטין למשל שיספק להם יותר עבודה בהמשך - זה אינטרס עיקרי של נהגים לא לעולל תרגילים מלוכלכים).

בנוסף, גם מבחינות אחרות, למשל יכולה לספר, שעליתי על נסיעה בגוואדלחרה לעבר סן פנצ'ו (עיירה חמודה בצד הפאסיפי), ואיתי על הנסיעה הייתה תיירת שלפתע גילתה שאחד מהתיקים שלה נעלם.

מסתבר שהיא שכחה אותו במונית שהסיעה אותה לפני כן, אבל את הנהג היה בלתי אפשרי כבר להשיג.

שימוש באפליקציה כמו UBER מאפשר לכם ליצור קשר עם הנהג במידה ושכחתם משהו במונית.

לא בטוח שהוא יענה כמובן, אבל לפחות יש דרך לנסות :)

הערה חשובה - לא בכל מקום במקסיקו בעייתי לתפוס מוניות בצד הדרך. בסן כריסטובל למשל אין UBER, ויצא לי לעלות שם על כמה מוניות ללא בעיה.

לעומת זאת, בערים כמו מקסיקו סיטי, גוודלחרה וכן הלאה - רצוי להשתמש רק ב - UBER.

השכרת אופניים במקסיקו - מעולה למטיילים לבד

ואם אתם מתקמצנים על מונית, אפשר באופניים :)

ואם כבר מדברים על תחבורה ציבורית

רוב הנסיעות במקסיקו נחשבות לבטוחות.

הדרך הבטוחה ביותר להגיע אל יעד יחסית רחוק (מקסיקו ענקית..!!) היא כמובן בטיסה.

אבל אם אתם כמוני וטיסות עושות לכם רע בנפש, במיוחד מבחינה אקולוגית, אבל גם כי לא רציתי לוותר על הסכין שלי, אז אוטובוסים יכולים להיות פתרון.

רוב הנסיעות בין יעדים מרכזיים יכולים לקחת באיזור ה - 10-14 שעות נסיעה ויותר. אלו סוג הנסיעות שאני מעדיפה לעשות בשעות הלילה.

חוויות נסיעות הלילה הן בהחלט מיוחדות נגדיר זאת ככה, אבל ברוב המקרים עוברות בשלום.

עם זאת, יש נטייה לעבור מיני שודים באוטובוסים ע"י מי שמתיישב לידכם.

זה לא מאוד נפוץ אבל זה בהחלט קרה לכמה אנשים שפגשתי שמישהו התיישב לידם ושדד מהם כמה פזואים באיומים.

אם זה משהו שעלול להטריד את מנוחתכם המלצתי היא לבקש לשבת ליד נשים. סורי גברים, אבל זו האמת המרה.

בנוסף, רצוי מאוד להתעדכן ספציפית לגבי נסיעות לילה באיזורים מסויימים.

כשאני טיילתי במקסיקו הדרך שבין סן כריסטובל לפלנקה נחשבה למסוכנת, ולא פעם עלו חמושים לאוטובוסי הלילה ושדדו את כל הנוסעים - מקומיים ותיירים כאחד.

הדרך אל הבית שלי בסן כריסטובל

ומה עם טרמפים?

טרמפים לעיתים יכולה להיות חוויה כל כך מעניינת ומעשירה בדרכים.

יצא לי לתפוס טרמפים בהמון מקומות בעולם, ועם זאת, במקסיקו החלטתי לא לאמץ את דרך ההגעה הזו.

האיזורים היחידים שתפסתי בהם טרמפים היו או עיירות ממש מתויירות כדוגמת סן פנצ'ו, או עבור מרחקים יחסית קצרים (כשלא כל הציוד שלי עלי).

הפחד מלהישדד קצת עלה על הספונטניות של להכיר מקומיים דרך טרמפים, והעדפתי להתנייד בצורות היותר סטנדרטיות.

בנוסף, יש הרבה קולקטיבו (מונית שירות כזו) שאוספת בקלות ובמהירות נוסעים, וזה קיים כמעט בכל חור אליו תגיעו.

יש מקומות שאפילו תמצאו ריקשות, ועבור כמה פזואים זו יכולה להיות דרך בטוחה יותר להגיע ליעד שלכם.

אני הצלחתי לתפוס טרמפ גם בחיפושית :)

הימנעות מאיזורים מסויימים

גם כאן, בהתאם לכל מקום בעולם, יש מקומות שעדיף להימנע מהם.

זה יכול להיות ערים מסויימות, שכונות מסויימות בערים ואפילו מחוזות שלמים.

אני לא חושבת שיש שוני מסויים במקסיקו, למרות הסטיגמה המפוקפקת שהצמידו לה כמסוכנת.

למשל אני יכולה להעיד שאחת הערים הכי דוחות שהייתי בהן הייתה דווקא בארה"ב, מדינת עולם ראשון מסודרת כביכול.

עם זאת, כן הקפדתי לברר עם המקומיים או מטיילים קודמים לגבי לינה בשכונות מסויימות בערים הגדולות.

בנוסף, היו כן מקרים שבהם נמנעתי משוטטות לבד לאחר שקיבלתי אזהרות על איזורים מסויימים.

למשל כשהגעתי לעיירה המהממת סן כריסטובל, במחשבה שאצא למלא מסלולי הליכה בהרים הסובבים אותה, מהר מאוד גיליתי שהאיזורים היותר כפריים סביבה גם מכילים בתוכם הרבה מקסיקנים שיכורים ושלא בטוח לטייל שם לבד, ולכן נמנעתי מזה.

יש גם מחוזות שלמים שבחרתי לא לטייל בהם לבד, למשל איזור מדבר צי'וואווה ורוב צפון מקסיקו.

וכשידעתי שהיעד הבא שלי הוא ארה"ב, בחרתי לבצע מעבר יבשתי רק דרך טיחואנה - מעבר שנחשב לבטוח ביותר, במיוחד לאחר ששמעתי שבחודש לפני שחציתי ממקסיקו לארה"ב נעלמו 26 נשים, חלקן תיירות, מאיזור מעבר הגבול שבין מקסיקו לטקסס/אריזונה.

אני לא מאלו שנוטים לתת אזהרות לאחרים, אבל הפעם אני בהחלט מרגישה ביטחון להגיד לכן - אנא הימנעו ממעבר יבשתי באיזורים האלה..!!

יש המון מקומות בטוחים להגיע אליהם ולא צריך לחשוש

אז איך זה לטייל לבד במקסיקו כבחורה?

כן חשוב לי להתייחס לנקודה הזו עבור אותן נשים שרוצות לטייל שם לבד וחוששות מהחלק הזה.

99% מהזמן לא הרגשתי מוטרדת ע"י המקומיים או תיירים במהלך הטיול שלי.

המקומיים הרגישו לי דיי חברותיים, ולא הרגשתי שמנסים להתחיל איתי בכל מקום אליו הגעתי.

כמובן שכמו בכל מקום בעולם, לא הכי נעים לעבור לבד ליד חבורה של גברים, ואין זה שונה במקסיקו.

הייתה פעם אחת שהרגשתי מוטרדת, ודווקא בפעם הזו זה היה ממש בשעות הבוקר, על חוף הים.

מצאתי לי מקום נחמד לעשות בו את סשן היוגה היומי שלי, אבל מהר מאוד הגיעו שני מקומיים מבוגרים שיכורים לכיווני.

הדבר הראשון שחשבתי זה שהם מגיעים כדי לנסות לגנוב לי את הפלאפון. הם ממש התיישבו קרוב מדי לפלאפון שלי, ובלי להרגיש בושה לקחתי את הפלאפון כך שיהיה לידי, גם אם זה נתן להם תחושה לא נעימה.

מהר מאוד הרגשתי שהם מאוד מפריעים לי ואני לא רוצה את נוכחותם וביקשתי מהם לעזוב ולהשאיר אותי לבד.

לקח להם זמן לעשות זאת והייתי חייבת להיות יותר אגרסיבית בבקשה שלי כדי שהם יעזבו.

היה גם קטע שאחד מהם התקרב אלי יותר מדי ומיידית אמרתי לו שיתרחק ממני ויעוף משם.

ובנימה זו - אל תתביישו לעמוד על שלכן..! תהיו אסרטיביות ואל תרגישו לא נעים לסלק מהמרחב הבטוח שלכן אנשים שלא צריכים להיות שם.

עבורי, הביטחון האישי שלי יותר חשוב מלתת לאנשים הרגשה נעימה.

בחורה חמודה שפגשתי נתקלה במצב מטריד באחת מנסיעות הלילה שהיא לקחה במקסיקו, שכששמעתי עליו פשוט רתחתי מזעם.

גם בנסיעות אוטובוס - אל תתביישו לבקש שיושיבו אתכן ליד נשים בנסיעות ארוכות או להחליף מקומות כך שתשבו ליד אישה אם אתן מרגישות לא בנוח.

אני גם יצאתי לטרקים בג'ונגל לבד. חוויה מעצימה

המסע שלי לבד במקסיקו

אני חושבת שהדבר המובהק ביותר בטיול הזה במקסיקו, שבניגוד להרבה טיולים אחרים שעשיתי לבד, הפעם טיילתי 98% מהזמן לבד.

גם ברמה של שיטוט עירוני, מעברים בין מקומות, יציאה למסלולי הליכה בטבע, בילויים קטנים כמו מסעדות וכן הלאה - עשיתי הכל לבד. ומבחירה.

כלומר, לא בהתחלה אבל.

את החודש הראשון שלי במקסיקו ביליתי באתר טיפוס שנמצא צפונית לעיר מונטריי.

נפגשתי שם עם האקס פרטנר האמריקאי שלי (באותו הזמן), ובילינו כמה שבועות של טיפוס יחד ולא מעט משברים רגשיים.

קצת לקראת הפרידה לנצח השנייה שלנו, חוויתי מפלה רגשית קשה מאוד, שאפילו לא באמת קשורה בו.

לא רציתי להיות לבד. לא רציתי לטייל לבד. לא רציתי שהוא יעזוב אותי לבד. ויותר מזה, נכנסתי למעגל מחשבתי שבו אני מפחדת שאחייה את שארית חיי לבד, שלא אצליח למצוא זוגיות בעולם הזה ועוד ועוד מחשבות מגבילות מהסוג הזה.

חוץ מהעובדה גם שבאמת אהבתי אותו, ואהבתי להיות איתו, נראה היה, שלא אהבתי להיות איתי.

לפני הלבד. רגעים של ביחד שלא רציתי שיגמרו

כל הפחדים הגדולים שלי פתאום החלו לצוף

בין הצוקים של פוטררו צ'יקו, עלתה בי הרגשה של בדידות תהומית, גם בזמן שהיינו יחד אפילו, וגם לקראת פרידתינו.

בתחילת הטיול שלי איבדתי את הכלב שלי, הילד האחרון שלי שנותר בחיים, שהיה לחלק המקשר האחרון ביני לבין האקס המיתולוגי שלי שאיתו בניתי משפחה של שני כלבים, חתול ובית מטונף בת"א.

בנוסף, באותם זמנים הייתי בלי בית כבר מעל לשנה, חיה את חיי בדרכים, חסרת מקום אמיתי לחזור אליו.

למעשה, רק עצם המחשבה שביום של הפרידה שלנו אני צריכה לקחת אוטובוס לילה לגוודלחרה, למקום שאני לא מכירה, שאין לי מושג בכלל מה עושים שם, דיי ריסקה אותי.

התחושה הזו שלא כייף לי לבד, לא כייף לי בלעדיו, ליוותה אותי במשך לפחות חודש נוסף לאחר הפרידה שלנו.

לא משנה לאן הגעתי הרגשתי שאם הוא היה כאן היינו נוסעים בוואן שלו למלא מקומות מגניבים, ואיזה כייף היה יכול להיות לשבת על החוף פה יחד ולנגן ביוקולילי, ולשוטט יחד למצוא מסעדות מגניבות לזלול בהם המבורגר.

ובמקום לעשות את זה כל זה איתו, אני נאלצת לעשות את כל זה לבד. וזה משעמם. וזה גם קצת עצוב.

זו הייתה תחושה שהיה מאוד קשה להתנתק ממנה.

ומצד שני, אני דיי שמחה בדיעבד שלא ניסיתי להתעלם ממנה או להדחיק אותה, אלא פשוט לתת לעצב ולבדידות להציף אותי.

גם אמרתי לעצמי שזה בסדר שאני כרגע במצב רוח מחורבן, ושאני לא חייבת לאף אחד הסבר על זה, מלבד לעצמי.

אז מלבד לשיחות חולין לרוב עם אנשים שפגשתי בהוסטלים, ביתר הזמן בחרתי להיות מחורבנת עם עצמי.

ובכלל, קצת עייף אותי כבר לנהל בדיוק את אותן השיחות שוב ושוב עם אנשים חדשים שאני פוגשת בדרך, אז העדפתי פשוט להיות עם עצמי במן רצון אבל חוסר רצון שכזה.

במקום לנגן יחד ביוקולילי, אני לבד..

ואז הגיעה הקריאה לה חיכיתי

וכך עברו הימים שלי לבד במקסיקו, עם התחושות הקשות, המחשבות המגבילות והרגשות המוצפים.

למרות שהגשמתי חלומות גדולים (אהמ אהמ צפייה בלוויתנים), ולמרות שלא מעט אמריקאים התחילו אותי, דבר שהאגו שלי אהב במיוחד בשלב זה, בראש שלי הכל עדיין היה שבור.

עד שהגעתי לפוארטו אסקונדידו.

עיירת חוף חמודה לחופי האוקיינוס הפאסיפי, שם פגשתי באחד ההוסטלים בחורה שהיא הדבר הכי לא מחובר למימדי היקום הזה, ובעודי מקשיבה בציניות לתיאוריות שמתחוללות לה בראש, היא גם סיפרה לי על טקס אייאווסקה שמתקיים בעוד כמה ימים באיזור.

טקס רק של בנות עם שאמנית מקומית.

באותו הרגע ידעתי שזה מה שאני צריכה לעבור.

זה היה לי כל כך ברור שזו הקריאה אליה חיכית, כי זה צף לי בראש כבר תקופה, במיוחד כאן במקסיקו.

והנה פתאום הקריאה הגיעה אלי. וזה מה שאומרים - שרוח האייוואסקה היא זו שקוראת לך.

והיא קראה לי, אז באתי.

מקומות יפים שגיליתי רק כי הייתי לבד

בשבוע של לפני הטקס עסקתי בעיקר בהכנות אליו

לא רק ברמה הפרקטית של מה אפשר או אי אפשר לאכול ולשתות, ממה רצוי להימנע מלצרוך וכדומה, אלא גם בהיבט המנטאלי והנפשי.

הייתי מסוקרנת ממה שעתיד להגיע, ויותר מזה, הייתי מוכנה לקבל את כל מה שעלול להגיע.

התכוננתי לאפשרות של התמודדות עם הפחדים הגדולים ביותר שלי, עם הרגשות הקשים שעלולים להציף אותי, עם הלב הסגור, הטראומות מהעבר ואיבוד השליטה העצמית.

משהו בכניעה למה שיגיע כבר, בעצמו התחיל לשחרר הרבה מהכובד שישב עלי בחודשים האחרונים (ויותר מזה, בשנים האחרונות).

ההכנות איתגרו אותי, סיקרנו אותי ובכל כולי הייתי מחוייבת לתהליך הזה שאני מתחילה לעבור.

בימים שלקראת הטקס בחרתי גם להיתנתק מאנשים מסויימים, מהחדשות (שעד היום אני מנותקת מהם), מסרטים/ספרים אלימים, ולהתמקד במדיטציות, ספרים על בודהיזם וביוגה.

בנוסף, שיתפתי המון אנשים מקסימים שהכרתי בחוויה שאני עומדת לעבור, ורבים מהם שמרו איתי על קשר גם זמן מה לאחר מכן כדי לשמוע איך היה לי.

הדיבור על זה הוא לחלוטין היה חלק מהתפתחות שהייתי צריכה לעבור - ללמוד להשמיע את הקול שלי.

ההכנות לטקס

חוויה אישית ומעצימה

אני לא אכנס לסיפורים מחווית הטקס, גם כי זה מאוד אישי שלי, וגם כי באמת מאוד קשה לתאר את מה עברתי שם.

מאז הטקס אני מרגישה כמו פרפר שעובר לאט את השלבים שצריך עד שהוא יוצא מהקקון שלו ופורס כנפיים.

לאחר הטקס המשכתי בקריאת ספרים הקשורים בבודהיזם, בשחרור ובביטחון מלא במה שהיקום הולך להעביר אותי והעביר אותי עד כה.

בשילוב של מדיטציות יומיות ויוגה הרגשתי איך התודעה שלי משתנה.

נפתחתי פתאום להרבה נושאים שהייתי צינית לגביהם, הקשבתי לאנשים שכנראה לפני כן לא הייתי אפילו טורחת להבין על מה הם מדברים, ובעיקר התחלתי לאהוב את השהות שלי עם עצמי ולהרגיש שלמה בתוכה.

פתאום מהרגשות שהיו לי לפני כן של התבאסות מהלבד שלי במקסיקו, בירכתי על הסיטואציות שבהן הייתי בהן לבד.

התחלתי לשנן לעצמי מנטרות שעוזרות לי עד היום במצבים קשים ומתסכלים, ותאמינו לי, שגם אחרי כל מה שעברתי לקראת הטקס, במהלכו ואחריו, המשכתי להיות מופתעת מכמות המכשולים שצצים בדרך.

היו גם כמה רגעים מפנקים :)

הכל דרש התמודדות

במקסיקו חוויתי לא מעט רגעים של תסכול וייאוש, ולמען האמת, לא היה דבר אחד שעבר לי חלק שם.

לפעמים, אפילו רק לצאת למשוך כסף או לקנות לחם היווה איזה מסע ייסורים בדרך.

3 פעמים בטווח של חמישה חודשים הייתי חולה - ואני לא אדם שנהיה חולה בקלות.

מעולם לא הייתי חולה לפני כן במהלך טיול, וזו הייתה הפעם הראשונה שנאלצתי להתמודד עם חולי לבד.

באחת מהפעמים הייתי אפילו ממש חולה לאחר שקיבלתי טפיל בבטן בעקבות זיהומי המים החמורים בעיר סן כריסטובל.

גם יצא לי להתמודד עם בעל דירה שהשכרתי שניסה שוב ושוב לסחוט ממני עוד כספים על השכירות, דבר שהיה בהחלט מייגע ומעצבן.

ובכלל, התקשורת עם המקומיים הייתה קשה ללא היכולת לדבר ספרדית באופן שוטף.

בנוסף, פעמיים נשארתי בצידי הדרך בעקבות טרמפים כושלים שלקחתי ונאלצתי עם כל הציוד שלי, בחום של 35 מעלות, לנסות למצוא את הדרך שלי ליעד.

בכלל, לא הייתה נסיעה שעברה לי חלק בשום שלב. אפילו נסיעות קצרות של שעה/שעה וחצי נמרחו לי איכשהו לחמש/שש שעות.

שבורה מעייפות אחרי מסע ארוך במיוחד לעיר פואבלה

ועם זאת,

מקסיקו זימנה לי מפגשים עם אנשים שפתחו לי את הראש ועזרו לי לפתוח את הלב.

היא לימדה אותי להתמודד לבד עם עצמי ועם כל סיטואציה קשה בה נתקלתי, והיו המון כאלו..!

במקסיקו למדתי לדבר את המילים שלי בקול רם, להגיד מה אני מרגישה ושאני אוהבת, לא לחשוש ממה אנשים זרים חושבים עלי, ולסמן את הגבולות שלי לאחרים באופן ברור.

מקסיקו גרמה לי להתחבר ללב שלי, לטבע, לבעלי החיים, לשבטיות ולאדמה.

חוויתי בה כמה מהטקסים העוצמתיים ביותר, ולמדתי מה זה באמת לנשום את הרגע.

במקסיקו למדתי לטפל בעצמי, בכל מיני בחינות. למדתי על צמחי המרפא של הילידים, על תזונה כמקור מרפא, על החוזק במדיטציות ובחיבור לגוף.

מקסיקו פתחה לי דלת לחופש המושלם לגלות את עצמי, לגלות רעיונות חדשים, לגלות אנשים שונים ומשונים, ולגלות מחדש ובעוצמה רבה שאכן הדרכים שלי עקלקלות וארוכות להחריד לפעמים, אבל תמיד בסוף, הכל מסתדר.