הכנסיות החצובות בסלע של לליבלה
17/08/2019
טריאסטה איטליה
16/12/2019
מסלול טיול בנמיביה
הפוסט שלפניכם עבר עדכון בקיץ 2023.
אז אתחיל בלציין שמסלול הטיול שלי בנמיביה היה טיפה מסורבל, בשל אילוצים שנבעו משילוב השותפים שהיו איתי ברכב.
למרות זאת, המסלול שעשיתי כולל את רוב הנקודות המרכזיות שכדאי לכם לבקר בהן בנמיביה.
בנמיביה טיילתי חודש, מתוכו שבועיים באיזור הדרומי של נמיביה ושבועיים באיזור הצפוני - בשל כך, מסלול הטיול שלי בנמיביה המתואר בפוסט זה יהיה מחולק לשני החלקים הללו.
למסלול הטיול שלי בנמיביה יצאתי עם חברתי למסע - צליל, אותה הכרתי במהלך הטיול שלי לבד באפריקה, ומהרגע שהתחברנו לא נפרדנו למשך יתר הטיול :)
את החלק הראשון של המסלול בנמיביה עשינו צליל ואני עם זוג גרמנים ובחורה אוסטרית אשר חברו אלינו להשכרת הרכב יחד, ואת החלק השני עשינו רק אני וצליל לבדינו.
בפוסט הבא תוכלו לקרוא על מסלול הטיול ששלנו בנמיביה, כל הנקודות והאטרקציות שעשינו בדרך, כולל קישורים למקומות הלינה בהם ישנו.
בנוסף, אתן כמה המלצות לאיך כדאי לבנות את המסלול בצורה נכונה כך שתוכלו לחסוך נסיעות מיותרו וימים מבוזבזים.
תהנו :)
מסלול הטיול בנמיביה - חלק דרומי
יום 1 - חציית מעבר הגבול בוטצוואנה - נמיביה
אל נמיביה הגענו דרך הגבול עם בוטצוואנה.
שימו לב להנחיות החדשות הנוגעות להוצאת ויזה לנמיביה כאן >>
לגבול הגענו בתחבורה ציבורית, ולאחר ההליך הביורוקרטי בגבול, תפסנו טרמפ עם בחור מקומי שנסע כל הדרך אל עיר הבירה של נמיביה, ווינדהוק.
כדאי לברר מראש את הדרכים בהן ניתן לחצות את הגבול והגיע לווינדהוק.
בזמן הטיול שלי לא היית תחבורה ציבורית בחלק הזה של נמיביה, והדרך העיקרית להגיע מהגבול אל ווינדהוק הייתה באמצעות טרמפ עם רכבים שעוברים את הגבול.
בכל מקרה ממעבר הגבול מצפה לכם נסיעה של בערך שלוש שעות עד לווינדהוק, ואנחנו הגענו לשם לקראת שעות הערב היישר אל ההוסטל שלנו.
יום 2 - סידורים בווינדהוק
את היום השני שלנו בטיול בנמיביה התחלנו בתכנון המסלול שלנו.
פגשנו את איריס, בחורה אוסטרית שהצטרפה אלינו למסלול בחלק הדרומי, איתה הלכנו להשכיר רכב ולעשות קניות של אוכל לקראת היציאה לדרך למחרת.
את כל המידע שצריך עבור תהליך השכרת רכב בנמיביה תוכלו לקרוא בפוסט הבא >>
אחרי שאספרנו את הרכב והתנסנו קצת בנהיגה בצד שלא נכון של הכביש, נסענו לעשות סידורים ולאחר מכן חזרנו לאותו ההוסטל מהערב הקודם והעברנו בו את הערב השני שלנו בעיר.
לינה: בשני הלילות שלנו בוינדהוק ישנו ב - Chameleon Backpackers, הוסטל ממש נחמד עם בר, בריכה, מטבח מאובזר וחדרים נקיים.
יוצאים לדרך למדבר
יום 3 - מווינדהוק לסוואקופמונד (Swakopmund)
בבוקר של היום השלישי ארזנו את הציוד שלנו והתחלנו ביום ארוך של נסיעה מערבה אל עבר עיירת החוף סוואקופמונד.
אנחנו בחרנו לנסוע על כביש C28 שהאמנו שדרכו הנסיעה תהיה קצרה יותר.
עם זאת, כבישי C מסורבלים יותר מכבישי B והרבה מהם משלבים דרכי כורכר כך שהדרך לא בהכרח הייתה קצרה יותר, מה שכן היא הייתה מעניינת יותר.
כבר בנסיעה הראשונה שלנו מחוץ לעיר זכינו לחוות את היופי המדברי של נמיביה וזכינו גם למפגשים עם חיות הבר שבה.
בנוסף בעיניי זו דרך טובה להתרגל לנסיעה בצד שמאל, בלהיזכר איך מעבירים הילוך ובלהתרגל לדרכים הרעועות שתחוו במהלך הטיול מכיוון שזו דרך פחות עמוסה ברכבים.
הנסיעה מווינדהוק לסוואקופמונד אורכת באיזור ה - 6/7 שעות, כך שהגענו רק בשעות הערב אל היעד.
יום 4 - העיירה סוואקופמונד
אני התאהבתי בסוואקופמונד כמעט מיידית.
את היום הרביעי העברנו בשיטוט ברחבי העיירה ובהכרת שני השותפים הנוספים שלנו (זוג גרמנים) שהצטרפו אלינו למסע ברכב בחלק הדרומי של המסלול.
ממש שווה להסתובב ברחובות הראשיים של המקום, לשבת באחד מבתי הקפה החמודים מסביב, ולהנות מהשקיעה בים.
לינה: בשני הלילות שלנו בעיירה ישנו ב - Skeleton Beach Backpackers, שבו פשוט החננו את הרכב וישנו באוהלים שמעליו, אך בהחלט ניתן לקחת חדר מסודר.
רחובות סוואקפמונד
יום 5 - טרקטורונים ופלמנגואים בעיירה וולביס ביי
וולביס ביי היא עיירת חוף נוספת הנמצאת כמה קילומטרים בודדים דרומה מסוואקומונד.
יש בה שתי אטרקציות מרכזיות שלדעתי שוות ביקור.
את הבוקר התחלנו בנסיעה אל Dune 7 Adventures, דרכם אפשר לעשות סיור טרקטורונים, סאנדבורד ושטויות אחרות בדיונות שמסביב.
האמת שזה היה ממש כייף, ושווה לשים לב שחברי הקבוצה שלכם לא פחדנים ואיטיים כי אז אפשר ממש להשתולל :)
אחרי שהתמלאנו במלא חול בדיונות המשכנו לטייל באיזור של וולביס ביי.
לקראת שעות אחה"צ הגענו למפרץ המפורסם של האיזור המלא בפלמנגואים ורדרדים שמשכשכים רגליים להנאתם במימי האוקיינוס.
החוף היה מלא במדוזות ורודות מתות שנראות קצת כמו ג'לי פג תוקף, שזה היה דווקא קצת קול ונתן מן אופי אחר מורבידי למקום.
לדעתי בכייף אפשר להעביר שעה/שעתיים על קו החוף בחברת כל היצורים הורודים האלה במסביב, וכמובן להנות מהשקיעות שרק מקום כמו נמיביה יכול להעניק.
לינה: אנחנו פתחנו אוהלים ב - Lagoon Chalets Campsite, אך גם כאן ניתן לקחת חדר.
טרקטורונים בוולביס ביי
יום 6 - בדרך לסוסופליי קניון עוצרים לאכול פאי תפוחים
מוולביס ביי התחלנו בנסיעה ארוכה לכיוון דרום מזרח, אותה פיצלנו ליומיים, כך שהיעד אליו רצינו להגיע הוא שמורת סוספליי המפורסמת.
ניסינו לכסות כמה שיותר מהנסיעה ביום הראשון שלנו בדרכים, מה שלא הרגיש כבד מדי כי הנופים היו מדהימים והרגשתי שאני נמצאת בנסיעה אינסופית אל עבר אילת.
בדרך עשינו הפסקה בעיירה סולטיאר (Solitaire) שם שמענו שמחכה לנו הפאי תפוחים הטעים ביותר בעולם שנמצא במקום שנקרא Moose McGregor's Desert Bakery.
טעמתי קצת מהפאי שהיה סביר ולא טבעוני, אבל בכל מקרה זו נקודה ששווה לעצור בה ביום ארוך וחם.
יש במאפייה שם עוד המון מאפים מעניינים, ושימו לב שאתם מגיעים מוקדם לפני שהם סוגרים.
לאחר מכן התקדמנו עוד קצת דרומה עד לקראת שקיעה, ועצרנו בדרך ללילה.
לינה: בלילה הזה החלטנו לעשות ווילד קמפינג ופשוט בחרנו נקודה לחנות בה שבה נעביר את הלילה.
ווילד קאמפינג זו בהחלט אופציה ללינה ללא עלות בנמיביה, רק שימו לב שאתם מחנים באיזורים שמותרים לכך, לא בשמורת טבע או על שטח פרטי.
הנוף בדרך לפאי התפוחים
יום 7 - קניון ססריאם ושמורת סוסוספליי (Sossusvlei)
לאחר ארוחת בוקר התחלנו בנסיעה שנותרה לנו לכיוון שמורת סוסוספליי.
במרכז המבקרים קיבלנו את כל המידע שצריך בנוגע לאטרקציות בשמורה, איזורי הקאמפינג וכדומה.
לאחר מכן התחלנו במסלול הליכה בקניון ססריאם (Sesriem Canyon).
ההליכה במסלול לא ארוכה מדי וארכה רק כמה קילומטרים בודדים בתוך הקניון שבוא תוכלו להנות מנופים שמאוד מזכירים את המדבר שלנו בארץ.
לאחר ההליכה ובישול ארוחת צהריים, המשכנו אל עבר אחת הדיונות המפורסמות של המקום, עליה מטפסים בדר"כ לקראת שעת השקיעה.
טיפוס לא קשה במיוחד יביא אתכם לכמה נקודות יפיפיות על הדיונה ממנה תוכלו לצפות בשקיעה ולהנות מהנוף ומהצבעים שעוטפים אתכם מסביב. לא לוותר בעד שום דבר בעולם על החוויה הזו!
באותו יום ניסינו ללכת לישון יחסית מוקדם כי למחרת תכננו לטפס על דיונה נוספת (דיונה 45), ממנה צופים בזריחה הפעם.
לינה: את הערב הראשון העברנו בקאמפסייט שבתוך השמורה Sesriem Rest Camp על מנת שנוכל לצפות בזריחה.
עמק המוות בנמיביה
יום 8 - טיפוס על דיונת ביג דדי ועמק המוות
את היום השני שלנו בשמורה התחלנו באיזור 4 לפנות בוקר, כדי לטפס על דיונה 45.
לאחר נסיעה קצרה אל עבר אותה דיונה, התחלנו את הטיפוס אל פסגתה בשעות החשיכה.
תוך כדי הטיפוס אור הבוקר התחיל להפציע וכשהגענו לסופה (לא שיש באמת לדבר הזה סוף), ישבנו וחיכינו לשמש שתברך אותנו לשלום.
ישר משם נסענו אל עבר הביג דדי, אחת מהדיונות הגדולות של המקום, המפורסמת בטיפוס אל פסגתה אשר ממנה אפשר לצפות בנוף של עמק המוות והעצים המיוחדים שבו.
טיפוס על ביג דדי ייקח לכם בערך שעה וחצי/שעתיים, וכדאי להתחיל לטפס מוקדם מפאת החום הרב השורר באיזור, אבל יביא אתכם לאחד מרגעי השיא של הטיול שלכם - בהבטחה!
הנוף מפסגת הדיונה פשוט עוצר נשימה, והחלק הכייפי באמת זה לרוץ, להתגלגל ולהתלכלך בחול את כל הדרך חזרה למטה.
אחרי הטיפוס אני שוטטתי לי בין העצים של עמק המוות המפורסם תוך כידי בהייה מתמשכת באחד המראות היותר סוריאליסטים שראיתי בחיי.
לאחר הטיפוס והמפגש עם יתר חברי לרכב, חזרנו כולנו לקאמסייט שם נחנו כמה שעות, השתכשכנו בבריכה של המקום ועשינו מלא כביסה בניסיון לנקות קצת מהחול שנדבק לכל דבר אפשרי.
לינה: בערב הזה החלטנו להתארח בקאמפסייט מחוץ לשמורה הנקרא Elegant Desert Lodge.
זריחה בדיונה 45
ימים 9-11 - העיירה לודריץ ועיירת הרפאים קולמנסקופ (Kolmanskop)
משמורת סוסוספליי ציפתה לנו נסיעה ארוכה של יותר מ - 500 ק"מ אל עבר העיירה לודריץ Lüderitz.
היום הראשון לדרך היה בעיקר נסיעה ארוכה במרחבים של נמיביה אל היעד, כך שהגענו ללודריץ לקראת הערב.
למחרת אני וצליל רצינו לצאת לשייט אל אי הפינגווינים, אבל פספסנו את הקטמראן שיצא לשם ונאלצנו לוותר על החוויה באותו היום.
את היום ניצלנו לתכנון החלק הצפוני שלנו בנמיביה, לקניות וסידורים, ולקראת הערב נסענו כולנו אל חצי האי שבאיזור לצפות בכלבי ים החיים שם ובנופים שמסביב.
את היום האחרון שלנו בלודריץ התחלנו אני וצליל מוקדם בבוקר בשייט אל אי הפינגווינים ומשם במהירות הבזק אל עיירת הרפאים קולמונסקופ, שם בכייף העברנו כמה שעות טובות.
מקולמונסקופ המשכנו יחד עם שאר החבורה אל עבר היעד הבא שלנו - הפיש ריבר קניון, כך שניסינו לכסות כמה שיותר מהנסיעה בזמן שנותר לנו באותו היום.
לינה: התארחנו כשני לילות בחדר של חמישה במקום שנקרא - Lüderitz Backpackers, שלדעתי החליף את השם ל - Element Riders Place Backpackers.
עיירת הרפאים קולמנסקופ
ימים 12-13 - פיש ריבר קניון (Fish River Canyon)
מלודריץ התחלנו נסיעה של כ - 400 ק"מ בערך אל עבר הקניון השני הגדול ביותר בעולם - הפיש ריבר קניון.
את הנסיעה לקניון החלטנו לעשות לצד ה - Orange River, שאומנם מאריכה את הדרך, אבל הנופים מסביב יפים בקטע אחר.
בדרך תוכלו להנות מהמון נקודות של נאות מדבר כך שהנוף החום יתמלא בנקודות ירוקות של צמחייה ומים.
בנוסף יש באיזור הזה סיכוי לא רע להיתקל בלא מעט חיות בר, כולל ג'ירפות, חזירי בר ואפילו פילים.
את הלילה הראשון שלנו באיזור העברנו בלילת שטח בדרך, שהיא הרפתקה מעניינת בזכות עצמה בשל חיות הבר שמסביב.
בבוקר למחרת טיילנו בין נקודות התצפית של הפיש ריבר קניון.
לצערי לא יכולנו לעשות את הטרק המפורסם של הקניון האורך כ - 5 ימים וניתן לבצע אותו רק בין החודשים מאי - ספטמבר.
מידע על הטרק וטיפים נוספים תוכלו למצוא בקישור הבא >>
את סוף היום שלנו סיימנו במעיינות החמים של Ai-Ais שם התפנקנו כמה שעות ולאחר מכן התחלנו להתקדם אל עבר החזרה שלנו לווינדהוק.
לינה: את הלילה השני שלנו החלטנו להעביר בקאמפסייט של השמורה Hobas Campsite.
ימים 14-15 - בחזרה אל ווינדהוק
אחרי הפיש ריבר קניון התחלנו את המסע חזרה אל עיר הבירה של נמיביה ווינדהוק - נסיעה של כמעט 800 ק"מ.
בדרך הורדנו את איריס האוסטרית שחזרה אל דרום אפריקה, והמשכנו אל עבר ווינדהוק.
הסיבה שנאלצנו לחזור לווינדהוק היא כי הגרמנים שהצטרפו אלינו היו צריכים לתפוס טיסה חזרה הביתה, ומשם אני וצליל המשכנו לבד לחלק הצפוני של נמיביה.
בווינדהוק ניסינו למצוא שותפים להמשך, התארגנו ועשינו סידורים עבור המשך המסלול שלנו וחווינו כמה מהחוויות היותר הזויות שקרו לנו בטיול.
למעשה בימים שלנו בווינדהוק עברנו אני וצליל ניסיון רמאות ושוד בלב העיר בשעות היום אם מעניין אתכם לקרוא.
לינה: את הלילה שלנו בווינדהוק העברנו בהוסטל שנקרא Cardboard Box שלדעתי כבר לא קיים יותר.
אבל אם אתם זקוקים להוסטל טוב בווינדהוק תמיד כדאי לבדוק בבקוינג.קום.
פיש ריבר קניון
המשך מסלול הטיול בנמיביה - חלק צפוני
ימים 16-17 - ההר המחודד (Spitzkoppe)
את החצי השני של מסלול הטיול שלנו בנמיביה, התחלנו אני וצליל לבד בווינדהוק.
מווינדהוק לאחר ניסיון השוד נסענו אני וצליל אל עבר ההר המחודד, נסיעה של 4 שעות בערך לכיוון צפון-מערב.
לאחר שהגענו שוטטנו בין הבולדרים הענקיים של המקום שנראה כמו ארץ דינוזאורים.
את הלילה שלנו שם העברנו בקאמפסייט של המקום.
זה היה הלילה הראשון לבד של שתינו בשטח וממש התרגשנו מהרעיון. את הערב הראשון שלנו יחד לבד בירכה אותנו עוד שקיעה שרק נמיביה יודעת לתת והשמיים נצבעו בכל הרבה גוונים שהיינו פשוט מרותקות.
למחרת בבוקר טיילנו בכל האיזור המיוחד הזה של ההר המחודד ולאחר מכן המשכנו את הנסיעה שלנו מערבה לכיוון חוף השלדים.
לינה: בקאמפסייט של המקום - Spitzkoppen Campsite, אך יש גם אפשרויות קצת יותר מפנקות באיזור כמו Spitzkoppen Lodge.
ההר המחודד (Spitzkoppe)
ימים 18-19 - מחוף השלדים אל אונגונגו (Ongongo)
המטרה הכללית הייתה להגיע בימים האלה אל חוף השלדים, לראות קצת ספינות טרופות ושלדים כמובן.
כשהגענו למעבר אל עבר רצועת החוף, הודיע לנו השומר שלא כל כך כדאי לנו להיכנס, שאין יותר מה לראות באיזור ושזה סתם יאריך לנו את הדרך.
מסתבר שעדיף היה לנו לעלות מסוואקופמונד צפונה, מאשר מהנקודה בה היינו שמאלצת אותנו לחזור דרומה.
החלטנו להקשיב לשומר ולהעביר את הלילה במחנה שליד עמדת השמירה שלו.
ניצלנו את הזמן שהתפנה לנו לכביסה, לבישולים ולחפירות עם האפריקאי המשוגע שגר שם ליד.
עבורי זה היה אחד הלילות היותר מדהימים בנמיביה.
מכיוון שישנו באיזור מבודד לחלוטין, ללא שום זיהום של אור או חשמל, זכינו ללילה מטורף של כוכבים, והיה נדמה שפשוט אפשר להבחין בגלקסיות שלמות בשמיים.
למחרת התחלנו כבר לעלות צפונה אל כיוון מפלי אונגונגו, נסיעה מאתגרת בהחלט וארוכה (באיזור ה - 6/7 שעות) אל עבר אחד מהקאמפסייטים השווים בנמיביה.
הגענו לאיזור בשעות אחה"צ וישר הלכנו להשתכשך במעיין המדהים והצלול שסביבו נבנה הקאמפסייט.
הכרנו שם שני מקומיים ממש נחמדים ושעזרו לנו לא מעט בהמשך הטיול שלנו באיזור, ועליהם עוד אספר בימים הבאים :)
לינה: באונגונגו ישנו ב - Ongongo Waterfall Campsite, מקום מאוד מומלץ שכשאנחנו ישנו בו הוא רק היה בחיתוליו.
המעיין באונגונגו
יום 20 - מחפשות פילים בואדי הואניב (Hoanib)
לפני שיצאנו לדרכנו ליום מלא הפתעות, החלטנו לבלות עוד קצת זמן במעיין של הקאמפסייט בו ישנו, שם באו לפגוש אותנו שני המקומיים מהיום שלפני.
אחד מהם הפתיע אותנו עם אבטיח, ומלא גזרים ובצל ירוק שהוא קטף עבורנו מהגינה שלו.
השני הציע להיות המדריך שלנו בתוך הוואדי, אבל אני התעקשתי שאנחנו יכולות לעשות את הטיול עצמאית, אז סיכמנו שאם אנחנו לא חוזרות מהוואדי עד לשעה חמש בערב, כנראה שנתקענו וצריך להציל אותנו :)
הנסיעה בוואדי הייתה משוגעת לחלוטין. רק אני וצליל לבד, במרחבים עצומים עם הרכב שלנו, אני מנווטת בין אינספור שבילים שונים ודרכים משובשות, וצליל מתמרנת את הרכב כמו אלופה בין כל המכשולים.
אלו היו הדרכים הכי בעייתיות שנתקלנו בהן בנמיביה, וצריך יכולות של נהיגת שטח שם ללא ספק.
ניסינו לעשות מסלול מעגלי שנראה הגיוני במפה ולנסות להתקרב אל בור המים אליו החיות מגיעות לשתות, ובתקווה לראות פילים.
לצערנו לא הצלחנו לעלות עם הרכב את אחת העליות המשוגעות שהיו שם (כמעט התהפכנו), אז החלטנו לוותר ולחזור אחורה.
אפילו לנווט את הדרך חזרה החוצה היה חתיכת אתגר, מכיוון שלא באמת היו שבילים ברורים לנסוע בהם וממש הלכנו לאיבוד.
אבל אין דבר שאני וצלילו לא מסוגלות לעשות..
אחרי כמה שעות בחולות של הוואדי ובחיפוש אחר פילים, הצלחנו לחזור בחזרה לכפרים באיזור, שם פגשנו את אחד החברים שלנו מהערב שלפני שהציע לארח אותנו אצלו בבית.
הגענו אל הבית שלו בשעות הערב - מבנה קטן בו ישנה המשפחה, משהו מאולתר בחוץ שאמור להיות מקלחת, גינה קטנה בה הוא מגדל מלא דברים טובים, ומסביבנו שטח אדיר של שממה.
הדלקנו מדורה, ואת הערב בילינו עם המשפחה שלו, שותות מרק ושוקו חם, ונרגעות מהחוויה המטורפת שחווינו יחד היום.
לינה: אצל המשפחה המקומית שאירחה אותנו :)
איפה הפילים שהבטיחו לנו? וואדי הואניב
יום 21 - שבט ההימבה, מקלחת וממשיכים ל - Opuwo
את הבוקר של היום הזה בילינו עם המשפחה המקומית שאירחה אותנו, ולאחר ארוחת הבוקר ליווה אותנו אותו בחור אל מפגש עם משפחה משבט ההימבה.
הוא לקח אותנו אל משפחה פחות תיירותית, ושימש מתורגמן בכל החוויה הזו.
אני סוג של איבדתי את זה במפגש איתם. הייתי בהלם טוטאלי, ואני חושבת שבפעם הראשונה, אחרי חמישה חודשים ביבשת, קלטתי שאני באפריקה.
המפגש איתם היה כל כך הזוי, ורק מלהסתכל עליהם הייתי מהופנטת. הרגשתי שהכניסו אותי לגיליון של נשיונאל גאוגרפיק מלפני 20 שנה.
רקדנו ושרנו איתם, וצליל גם עזרה להם לכתוש שם תירס או משהו כזה שהם אוכלים.
הם פתחו לנו שם מרקט קטן לתיירים, וקנינו קצת צמידים שהתפרקו עוד לפני שהספקנו לחזור לארץ.
אחרי זה כיבדנו אותם באבטיח המפלצתי שהביא לנו המקומי, התחבקנו לשלום ונסענו אני וצליל לקאמפסייט החדש של אותו בחור שנמצא בכפר Sesfontein ונקרא Sesfontein Guest House.
בגלל שהבחור הזה באמת עזר לנו המון אשמח לפרגן לו בבלוג הזה בחזרה ולהזמין אתכם לסגור שם לילה אם אתם באיזור.
כשהגענו לגסטהאוס שלו ישר רצנו למקלחת, (ואחרי מפגש עם השבט הזה בהחלט צריך מקלחת), ואחרי קצת בישולים נפרדנו ממנו לשלום והמשכנו צפונה אל עבר היעד הבא שלנו.
בדרך עצרנו בעיר Opuwo, שהיא העיר המרכזית באיזור הזה, עשינו קניות בסופר יחד עם שבט ההימבה והעברנו את הלילה הראשון שלנו באחד מהקאמפסייטים בעיר.
לינה: את הלילה ב - Opuwo העברנו ב - Aameny Rest Camp שנראה שכבר לא קיים, אבל תוכלו למצוא אופציות רבות ללינה באיזור הזה בקישור הבא >>
מרקט קטן בשבט ההימבה
יום 22-24 - Opuwo ומפלי אפופה (Epupa Falls)
את הימים הבאים העברנו בנקודה הצפונית ביותר של נמיביה, ממש על הגבול עם אנגולה.
מאיזור Opuwo התחלנו את הנסיעה אל עבר מפלי אפופה.
למפלים הגענו בשעות הצהריים המאוחרות של אותו היום, עלינו לנקודת התצפית (השווה ממש!) על המפלים, וחיכינו לשמש שתשקע.
לאחר מכן ירדנו בחזרה למטה לשוק קטן של שבט ההימבה וקנינו עוד קצת צמידים ממקומית אלכוהוליסטית ושבורה.
את הערב שלנו במפלים העברנו בקאמפסייט קהילתי מאולתר, ולארוחת הערב שלנו הצטרף ילד מקומי, שעזר לנו להדליק מדורה, לחתוך ולבשל.
הוא היה חמוד ממש, ונראה היה שההורים שלו שלחו אותו לאכול איתנו כדי שהם לא יצטרכו להאכיל אותו בעצמם.
נראה שהוא לא בדיוק אהב את התבשיל הקבוע שלי ושל צליל בנמיביה (עדשים עם מלא ירקות), ובעיקר אכל מנימוס ומתוך רצון להישאר בחברתינו.
למחרת טיילנו אני וצליל בכפרים של האיזור וניסינו למצוא קרוקודילים. לרגע חשבנו שראינו אחד אבל מסתבר שזה סתם היה בול עץ במים :)
המשכנו עוד קצת לשוטט באיזור ופגשנו שבט נוסף של ההימבה ואת האלכוהוליסטית השבורה מאתמול, מחזיקה לה בקבוק רום שכנראה קנתה בכסף ששילמנו לה על הצמידים מאתמול.
ישבנו איתם שם כמה שעות טובות בלי יכולת ממשית לתקשר, אבל שיחקנו איתם, רקדנו ושרנו, הן עשו לי קצת צמות ומרחו עלי את הצבע שומן כבש הזה שלהם.
האמת שהיה איתם כייף ממש, למרות שכנראה הגענו לשבט שבור במיוחד.
בכלל נראה היה שהאוכלוסיה המקומית של האיזור מאוד מתקשה להתפרנס (לפחות בעונה בה אנחנו טיילנו שם) - אז ממליצה להגיע ולתמוך בהם (ולהנות מהנוף היפה מסביב!).
אחרי הבילוי עם השבט אני מיידית נכנסתי להתקלח ולנסות להוריד ממני כמה שיותר מהריח שלהם, ומשם המשכנו קצת מזרחה, עדיין על גבול אנגולה, אל עבר ספוט מיוחד ממש.
לינה: את הלילה שלנו במפלי אפופה העברנו בקאמפסייט הקהילתי Epupa Community Camp.
הטבע סביב מפלי אפופה
יום 25-26 - מפלי רוקנה (Ruacana Falls) ומפגש עם פומה :)
נסיעה מזרחה על גבול אנגולה תביא אתכם לנקודה נוספת של מפלים הנקראים מפלי רוקנה (Ruacana Falls).
בפועל לא יודעת אם להמליץ להגיע כל כך רחוק עבור המפלים האלה (כנראה שתראו יפים מהם בחייכם), אבל אם אתם כבר באיזור זו נקודה נחמדה להעביר בה את הבוקר.
יש אנשים שבוחרים לטבול במפלים אבל אנחנו רק צפינו בהם מלמעלה.
האמת שהחלק המעניין בחוויה הזו היה דווקא בערב שלפני, בו מצאנו איזה קאמפסייט שומם וזול להעביר בו את הלילה שנקרא Hippo Pools Community Camp.
החוויה התחילה כרגילה לגמרי - בישלנו לנו אוכל, בלבלנו את השכל אחת לשניה ושתינו שוקו חם עם עוגיות.
בשלב מסויים צליל הלכה לשתוף משהו בברז ליד וחזרה מבועתת, בטענה שהיא רואה עיניים.
כשרואים עיניים במקום כמו נמיביה בחושך, כדאי להיזהר :)
העיניים המשיכו להביט בנו.
אני בהתחלה חשבתי שאלו אולי הכלבים של המקום, אבל ככל שהתקרבתי אל העיניים הן פחות נראו לי כמו עיניים של כלב.
מפה לשם הסקנו ללא שום בסיס וודאי שזו אכן פומה, ואת המשך הערב העברנו בתוך הרכב :)
למחרת, לאחר הביקור במפלים התחלנו את הדרך שלנו דרומה, חזרה לכיוון ווינדהוק (כמעט 900 ק"מ!).
נסענו באיזור ה - 400 ק"מ, ועצרנו לישון בקאמפסייט חמוד מאוד בדרך חזרה.
לינה: עצרנו בקאמפסייט חמוד בדרך שנקרא Oppi-Koppi Rest Camp.
מפגש עם הילדים המקומיים של האיזור
יום 27-28 - הפארק הלאומי ווטרברג פלאטו (Waterberg Plateau Park)
את הבוקר התחלנו בנסיעה אל הפארק הלאומי ווטרברג פלאטו, איזור של צוקים אדומים ויפים, בו יש מסלול הליכה אל תצפית משגעת.
את החלק הראשון של היום העברנו בנסיעה לאיזור ובניסיון למצוא מקום לישון בו.
כשהבנו שכל הקאמפסייטים במקום יקרים להחריד ניסינו למצוא מקום שומם ומרוחק להחנות בו את הרכב ולפתוח אוהל.
לבסוף החלטנו לעשות ווילד קאמפינג איפשהו - החננו את הרכב והתחלנו להתכונן לאיטנו לערב שיבוא.
לא עבר הרבה זמן לפני שמצא אותנו ריינג'ר מקומי והסביר לנו שאסור לנו לישון באיזורים לא מוגדרים, ובמיוחד כאן, כי יש הרבה בע"ח בסביבה.
הוא ליווה אותנו לאחד מהקאמפסייטים היקרים ואחרי שנכנסו הוא הלך.
מה שכן, אני סירבתי לשלם את הסכומים המגוחכים שהם דרשו שם באיזור, והייתי נחושה למצוא לנו מקום אחר לישון בו.
שוטטנו עוד קצת עם הרכב, ומצאנו נקודה בה מתגוררות כמה משפחות שעובדות באיזור, ואחת מהן הסכימה לארח אותנו בביתה.
לא היינו יכולות לבקש סיום יותר מושלם מזה לטיול שלנו בנמיביה.
המשפחה שאירחה אותנו הייתה הכי מקסימה שפגשנו, במיוחד המאמא המדהימה שמגדלת את האחיין הקטן שלה בן השש.
בערב בישלנו אני וצליל את התבשיל הקבוע שלנו וכל המאמות שגרות שם באו להסתכל עלינו מבשלות, ממתינות בנימוס שניתן להם לטעום את האוכל.
למעשה לא נשארו לנו כמעט חומרי גלם, כי הגענו לסוף הטיול שלנו, ולמזלנו הן גם לא מאוד אהבו את התבשיל, אבל היה פשוט כייף לשבת איתן ולהכיר.
בערב ישבנו עם המאמא והילד הקטן, דיברנו המון, שיחקנו עם ווארי הילד החמוד, שתינו יחד תה עם עוגיות לאור נרות, והיה פשוט כייף לשהות בחברתם!
מה שכן, באמצע הלילה לצליל היו חלומות רעים שחוטפים אותי קופים או משהו כזה, וכנראה טראומה מהפומה של הערב לפני, וכל שניה היא העירה אותי לבדוק מה הולך מחוץ לאוהל.
היו רעשים מוזרים, לא אשקר, בכל זאת אנחנו בתוך שמורה. אבל מסתבר שמי שעשתה את כל הרעש בלילה הייתה איזו פרה רגזנית שלא נתנה לנו לישון.
למחרת נפרדנו מהמשפחה המתוקה הזו, ממש כמעט בדמעות, ואני ידעתי שזו המשפחה האחרונה אצלה אתארח בטיול הזה באפריקה.
התחלנו את מסלול ההליכה בשמורה, והעברנו לא מעט דקות בתצפית המדהימה, כל אחת בנקודה שלה, מנסות להכיל את העובדה שאנחנו נפרדות בקרוב מנמיביה.
לינה: את הלילה באיזור השמורה העברנו אצל אותה משפחה מקומית.
לאחר הביקור בשמורה נסענו לכיוון ווינדהוק וישנו במקום שנקרא - King's Highway Rest Camp שנמצא על הדרך וכנראה לא קיים כבר יותר.
התצפית מהצוקים של ווטרברג פלאטו
ימים 29-30 - השוק המקומי ובחזרה לווינדהוק (נפרדים מאפריקה)
את היום הלפני האחרון שלנו בנמיביה התחלנו בנסיעה אל שוק מקומי קטן ליד ווינדהוק.
היינו בטוחות שנעביר בו שעה שעתיים ונתקדם, אבל איכשהו בילינו בו משהו כמו חמש שעות בקלות.
נראה לי שפשוט לא רצינו להיפרד מהמקום הזה :)
במשך שעות מצאתי את עצמי משוטטת בין הדוכנים, מחפשת מתנות מיותרות לאנשים, אבל בעיקר מדברת עם המוכרים ומבלה איתם.
כבר כולם בשוק הכירו אותנו ואני חושבת שלא היה דוכן שלא עברנו בו.
כשכבר היינו מותשות לחלוטין והבנו שאנחנו כבר ממש חייבות להגיע לווינדהוק להחזיר את הרכב המשכנו בנסיעה שלנו, וברדיו ליוו אותנו באופן סימבולי שירי פרידה מאפריקה.
הערב האחרון היה עצוב, וידעתי שפה המסע שלי באפריקה נגמר ושזה הערב האחרון שלי עם צליל.
למחרת אכלנו ארוחת בוקר אחרונה יחד, ואני עליתי על מונית אל שדה התעופה, אל עבר השלג והקור של גרמניה.
נמיביה כיבדה אותי בפעם האחרונה בשקיעה היפה שלה בדיוק כשהמטוס המריא.
ישבתי שם במטוס, עם דמעות בעיניים, קוראת את המכתב שצליל כתבה לי, וכותבת את מילות הפרידה שלי מאפריקה.
לינה: לילה אחרון בוינדהוק ישנו שוב ב - Chameleon Backpackers.
נקודות ירוקות בלב המדבר
מידע כללי
אז כפי שציינתי בתחילת הפוסט, מסלול הטיול שלנו בנמיביה היה קצת בצורת 8 - מתחיל בווינדהוק - ממשיך מערבה לקו החוף - יורד בסיבוב דרומה ומזרחה - חוזר לווינדהוק - משם חזרה מערבה לקו החוף - עלייה צפונה בסיבוב מזרחה - ויורד חזרה לווינדהוק. מסורבל בקיצור :)
המסלול המומלץ יותר הוא לעשות את נמיביה כסיבוב נגד או בכיוון השעון.
השיקולים שלכם במקרה הזה בעיקר ינבעו מהעונה בה תטיילו ובקושי להשיג מקומות לינה בעונת השיא, אבל בגדול מבחינת מרחקים כנראה תצאו עם מסלול זהה.
הפארק הלאומי אטושה
המקום המרכזי היחיד שעליו החלטתנו לוותר במסלול הטיול שלנו בנמיביה הוא הפארק הלאומי אטושה, שם בעצם תוכלו לחוות ספארי.
מה שמיוחד דווקא באטושה זה שניתן לעשות את הספארי בצורה עצמאית, ברכב שלכם וללא מדריך.
עבורי, אחרי טיול של כמה חודשים ביבשת, חוויות ספארי בטנזניה, ומפגשים מטריפים עם בע"ח בבוטצוואנה הפראית - ספארי בנמיביה לא הרגיש לי כמו משהו שאסור לי לפספס, למרות שציינתי אותו בפוסט המלא של כל הדברים שאסור לכם לפספס בנמיביה >>
במקרה של נמיביה העדפתי להתמקד בנוף המיוחד והשונה, בדיונות המדהימות ובמפגשים עם התרבויות המיוחדות.
חוצמזה שראינו המון בע"ח סתם ככה במהלך הנסיעה כמו חזירי בר, ראמים, ג'ירפות ועוד.
ראם במרחבי נמיביה
עלויות טיול של כחודש לנמיביה
למרות שאת כל עלויות הטיולים שלי באפריקה תוכלו לקרוא כאן, אסכם פה בכמה מילים על עלויות הטיול שלי בנמיביה.
ויזה: תהליך הוצאת ויזה לנמיביה השתנה, וכיום ניתן להוציא ויזה לנמיביה בהגעה.בזמנו הוצאתי ויזה בבוטצוואנה שעלותה הייתה 40$.
השכרת רכב: העלות תלויה כמובן בסוג הרכב וכמות הימים שתטיילו (לפירוט המלא על תהליך השכרת רכב בנמיביה לחצו כאן).
סה"כ יצא לי 805$ לכל הטיול.
אטרקציות: סאנדבורד והטרקטורונים בדיונות עלה לי 45$. שייט הפינגווינים בעיירה לודריץ עלה לי 33$.
מחייה: עלויות מחייה לחודש הכוללות אוכל, לינה, קניות, דלק וכניסה לפארקים הלאומיים יצאו לי 700$.
טיסות: לא אזכיר במקרה הזה את עלויות הטיסות מכיוון שחציתי יבשתית לנמיביה ומשם גם המשכתי לגרמניה.
סה"כ עלות טיול של חודש בנמיביה (לא כולל טיסות): 1624$
אני וצלילו שלי :)
מילים אחרונות
אוקיי, מודה שיצא ארוך, אבל זה בעיקר כי קשה לתאר במילים בודדות טיול של חודש במקום שהיה חלום גדול שלי.
נמיביה כל כך גדולה ומגוונת ומציעה המון דברים מעניינים לעשות, שבטים לפגוש, וטבע עוצר נשימה.
לא מעט מטיילים משום מה מחליטים לוותר על החלק הצפוני של נמיביה (אולי מלבד לביקור בשמורת אטושה), ובכך מפספסים נקודות מיוחדות במיוחד ופחות תיירותיות באיזור.
האיזור הצפוני לעומת הדרומי הוא הרבה יותר אותנטי ויוצר מפגשים קרובים עם האוכלוסיה המקומית המדהימה שיש שם.
אם תשימו לב לסיפור הדרך שלי תראו כמה מפגשים עם מקומיים חווינו בצפון לעומת הדרום - אז בהחלט שווה להקדיש כמה ימים לצפון נמיביה!
---
אז חלק מהתמונות צולמו על ידי, וחלקן ע"י צלילו, שאלוהים יברך אותך בבנים זכרים על זה שאת מצלמת הכל! :)
יש לי התוודות..
חלק מהקישורים בפוסט זה הם קישורי שותפים, מה שאומר שאם אתם לוחצים עליהם ומזמינים דרכם, זה לא עולה לכם יותר, אבללל אתם בהחלט מקדמים אותי לעבר המיליון הראשון שלי ;)
החלום שלי זה להתפרנס מהבלוג הזה, ואני מקווה שבזה שאני מקרבת אתכם לטייל במקומות עליהם חלמתם, תוכלו לקרב אותי להגשמת החלום שלי.
אז רק אם אתם מעריכים את התוכן שלפניכם ומאמינים בי, הכי אשמח שאת ההזמנות לטיול שלכם תזמינו דרך אותם קישורים.
