הכנסיות החצובות בסלע של לליבלה
17 באוגוסט 2019
מסלול טיול בנמיביה
אז אתחיל בלציין שמסלול הטיול שלי בנמיביה היה טיפה מסורבל, בשל אילוצים שנבעו משילוב השותפים שהיו איתי ברכב.
למרות זאת, המסלול שעשיתי כולל את רוב הנקודות המרכזיות שכדאי לכם לבקר בהן בנמיביה.
בנמיביה טיילתי חודש, מתוכו שבועיים באיזור הדרומי של נמיביה ושבועיים באיזור הצפוני - בשל כך, מסלול הטיול שלי יהיה מחולק לשני החלקים הללו.
בפוסט הבא תוכלו לקרוא על מסלול הטיול שעשיתי, כל הנקודות והאטרקציות שלקחתי בהן חלק, כולל קישורים למקומות הלינה בהם ישנו. (לפוסט עם כל מקומות הלינה המומלצים בנמיביה - לחצו כאן!)
בנוסף, אתן כמה המלצות לאיך כדאי לבנות את המסלול בצורה נכונה כך שתוכלו לחסוך נסיעות מיותרו וימים מבוזבזים.
תהנו :)
מסלול הטיול - חלק דרומי
יום 1 - חציית מעבר הגבול בוטצוואנה - נמיביה
אל נמיביה הגענו דרך הגבול עם בוטצוואנה.
שימו לב שלנמיביה יש להוציא ויזה מראש באחת מהמדינות השכנות או לחלופין בשגרירות נמיביה בישראל. למידע על הוצאת ויזה לנמיביה לחצו כאן.
לגבול הגענו בתחבורה ציבורית, ולאחר ההליך הביורוקרטי בגבול, תפסנו טרמפ עם בחור מקומי שנסע כל הדרך אל עיר הבירה של נמיביה, ווינדהוק.
הערה חשובה - שימו לב שאין תחבורה ציבורית בחלק הזה של נמיביה, והדרך העיקרית להגיע מהגבול אל ווינדהוק היא באמצעות טרמפ עם רכבים שעוברים את הגבול.
ממעבר הגבול מצפה לכם נסיעה של בערך שלוש שעות עד לווינדהוק, ואנחנו הגענו לשם לקראת שעות הערב היישר אל ההוסטל שלנו.
יום 2 - סידורים בווינדהוק
את היום השני שלנו התחלנו בתכנון המסלול שלנו.
פגשנו את איריס, בחורה אוסטרית שהצטרפה אלינו למסלול בחלק הדרומי, איתה הלכנו להשכיר רכב ולעשות קניות של אוכל לקראת היציאה לדרך למחרת (היצע טבעוני מטריף).
את כל המידע שצריך עבור התהליך של השכרת רכב בנמיביה תוכלו לקרוא בפוסט הבא.
אחרי שסיימנו את כל הסידורים וצליל התחילה להתרגל לנסיעה בצד הלא נכון של הכביש, חזרנו לאותו ההוסטל והעברנו בו את הערב השני שלנו בעיר.
לינה: בשני הלילות שלנו בוינדהוק ישנו ב - Chameleon Backpackers.
היצע טבעוני בנמיביה
יום 3 - מווינדהוק לסוואקופמונד (Swakopmund)
בבוקר של היום השלישי ארזנו את הציוד שלנו והתחלנו ביום ארוך של נסיעה מערבה אל עבר עיירת החוף סוואקופמונד.
אנחנו בחרנו לנסוע על כביש C28 שהאמנו שדרכו הנסיעה תהיה קצרה יותר.
עם זאת, כבישי C מסורבלים יותר מכבישי B והרבה מהם משלבים דרכי כורכר כך שהדרך לא בהכרח הייתה קצרה יותר, מה שכן היא הייתה מעניינת יותר.
כבר בנסיעה הראשונה שלנו מחוץ לעיר זכינו לחוות את היופי המדברי של נמיביה וזכינו גם למפגשים עם חיות הבר שבה.
בנוסף בעיניי זו דרך טובה להתרגל לנסיעה בצד שמאל, בלהיזכר איך מעבירים הילוך ובלהתרגל לדרכים הרעועות שתחוו במהלך הטיול.
הנסיעה מווינדהוק לסוואקופמונד אורכת באיזור ה - 6/7 שעות, כך שהגענו בשעות הערב אל היעד.
יום 4 - סוואקופמונד
אני התאהבתי בסוואקופמונד כמעט מיידית.
את היום הרביעי העברנו בשיטוט ברחבי העיירה ובהכרת שני השותפים הנוספים שלנו (זוג גרמנים) שהצטרפו אלינו לרכב לחלק הדרומי של המסלול.
לדעתי ממש שווה להסתובב ברחובות הראשיים של המקום, לשבת באחד מבתי הקפה החמודים מסביב, ולהנות מהשקיעה בים.
לינה: בשני הלילות שלנו באיזור ישנו ב - Skeleton Beach Backpackers.
רחובות סוואקפמונד
יום 5 - טרקטורונים ופלמנגואים בוולביס ביי
וולביס ביי היא עיירת חוף נוספת הנמצאת כמה קילומטרים בודדים דרומה מסוואקומונד.
יש בה שתי אטרקציות מרכזיות שלדעתי שוות ביקור.
את הבוקר התחלנו בנסיעה אל Dune 7 Adventures, דרכם אפשר לעשות סיור טרקטורונים, סאנדבורד ושטויות אחרות בדיונות שמסביב.
האמת שזה היה ממש כייף, ושווה לשים לב שחברי הקבוצה שלכם לא פחדנים ואיטיים כי אז אפשר ממש להשתולל :)
אחרי שהתמלאנו במלא חול בדיונות המשכנו לטייל באיזור של וולביס ביי.
לקראת שעות אחה"צ הגענו למפרץ המפורסם של האיזור המלא בפלמנגואים ורדרדים שמשכשכים רגליים להנאתם במימי האוקיינוס.
החוף היה מלא במדוזות ורודות מתות שנראות קצת כמו ג'לי פג תוקף, שזה היה דווקא קצת קול ונתן מן אופי אחר מורבידי למקום.
לדעתי בכייף אפשר להעביר שעה/שעתיים על קו החוף בחברת כל היצורים הורודים האלה במסביב ושוב להנות מהשקיעות שרק מקום כמו נמיביה יכול להעניק.
לינה: אנחנו פתחנו אוהלים ב - Lagoon Chalets Campsite.
טרקטורונים בוולביס ביי
יום 6 - בדרך לסוסופליי קניון עוצרים לאכול פאי תפוחים
מוולביס ביי התחלנו בנסיעה ארוכה דרום מזרחה, אותה פיצלנו ליומיים, כך שהיעד אליו רצינו להגיע הוא שמורת סוספליי המפורסמת.
ניסינו לכסות כמה שיותר מהנסיעה ביום הראשון שלנו בדרכים, מה שכן הנופים היו מדהימים ואני בכלל הרגשתי שאני נמצאת בנסיעה אינסופית אל עבר אילת.
בדרך עשינו הפסקה בעיירה סולטיאר (Solitaire) שם שמענו שמחכה לנו הפאי תפוחים הטעים ביותר בעולם.
טעמתי קצת מהפאי שהיה סביר ולא טבעוני, אבל בכל מקרה זו נקודה ששווה לעצור בה ביום ארוך וחם.
יש במאפייה שם עוד המון מאפים מעניינים, ושימו לב שאתם מגיעים מוקדם לפני שהם סוגרים.
אז חפשו את - Moose McGregor's Desert Bakery.
לאחר מכן התקדמנו עוד קצת דרומה והעברנו את הלילה באחד מהקמפסייטים באיזור.
לינה: בלילה הזה החלטנו לעשות ווילד קמפינג ופשוט בחרנו נקודה לחנות בה ולהעביר בה את הלילה.
הנוף בדרך לפאי התפוחים
ימים 7-8 - שמורת סוסוספליי ועמק המוות
את היום הראשון שלנו בשמורה התחלנו במסלול ההליכה בקניון ססריאם (Sesriem Canyon).
הליכה לא ארוכה של כמה קילומטרים בודדים בתוך הקניון עם נופים שמאוד מזכירים את המדבר שלנו בארץ.
לאחר ההליכה ובישול ארוחת צהריים, המשכנו אל עבר אחת הדיונות המפורסמות של המקום, עליה מטפסים בדר"כ לקראת שעת השקיעה.
טיפוס לא קשה במיוחד יביא אתכם לכמה נקודות יפיפיות על הדיונה ממנה תוכלו לצפות בשקיעה ולהנות מהנוף ומהצבעים שעוטפים אתכם מסביב. לא לוותר בעד שום דבר בעולם על החוויה הזו!
באותו יום ניסינו ללכת לישון יחסית מוקדם כי למחרת תכננו לטפס על דיונה נוספת (דיונה 45), ממנה צופים בזריחה הפעם.
ואכן, ביום שלמחרת קמנו באיזור 4 לפנות בוקר, ולאחר נסיעה קצרה אל עבר אותה דיונה, התחלנו את הטיפוס אל פסגתה בשעות החשיכה.
תוך כדי הטיפוס אור הבוקר התחיל להפציע וכשהגענו לסופה (לא שיש באמת לדבר הזה סוף), ישבנו וחיכינו לשמש שתברך אותנו לשלום.
ישר משם נסענו אל עבר הביג דדי, אחת מהדיונות הגדולות של המקום המפורסמת בטיפוס אל פסגתה ממנה אפשר לצפות בנוף של עמק המוות והעצים המיוחדים שבו.
טיפוס של שעה וחצי/שעתיים, שכדאי להתחיל מוקדם מפאת החום הרב השורר באיזור, יביא אתכם לאחד מרגעי השיא של הטיול שלכם - בהבטחה!
הנוף מפסגת הדיונה פשוט עוצר נשימה, והחלק הכייפי באמת זה לרוץ, להתגלגל ולהתלכלך בחול את כל הדרך חזרה למטה.
אחרי הטיפוס אני שוטטתי לי בין העצים של עמק המוות המפורסם וצפייה באחד המראות היותר סוריאליסטים שראיתי בחיי.
לאחר מכן חזרנו לקאמסייט שם נחנו כמה שעות, השתכשכנו בבריכה של המקום ועשינו מלא כביסה בניסיון לנקות קצת מהחול בכל מקום.
לינה: את הערב הראשון העברנו בקאמפסייט שבתוך השמורה Sesriem Rest Camp על מנת שנוכל לצפות בזריחה.
למחרת העדפנו להתארח בקאמפסייט זול יותר הנמצא מחוץ לשמורה הנקרא Betesda Lodge.
זריחה בדיונה 45
ימים 9-11 - כל הדרך אל לודריץ ועיירת הרפאים קולמנסקופ
משמורת סוסוספליי ציפתה לנו נסיעה ארוכה של יותר מ - 500 ק"מ אל עבר העיירה לודריץ.
היום הראשון לדרך היה בעיקר נסיעה ארוכה במרחבים של נמיביה אל היעד, כך שהגענו ללודריץ לקראת הערב.
למחרת אני וצליל רצינו לצאת לשיט אל אי הפינגווינים, אבל פספסנו את הקטמראן שיצא לשם ונאלצנו לוותר על החוויה באותו היום.
את היום ניצלנו לתכנון החלק הצפוני שלנו בנמיביה, לקניות וסידורים, ולקראת הערב נסענו כולנו אל חצי האי שבאיזור לצפות בכלבי ים החיים שם ובנופים שמסביב.
את היום האחרון שלנו בלודריץ התחלנו אני וצליל מוקדם בבוקר בשייט אל אי הפינגווינים ומשם במהירות הבזק אל עיירת הרפאים קולמונסקופ, שם בכייף העברנו כמה שעות טובות.
מקולמונסקופ המשכנו יחד עם שאר החבורה אל עבר היעד הבא שלנו - הפיש ריבר קניון, כך שניסינו לכסות כמה שיותר מהנסיעה בזמן שנותר לנו באותו היום.
לינה: אנחנו התארחנו בחדר של חמישה ב - Lüderitz Backpackers.
עיירת הרפאים קולמנסקופ
ימים 12-13 - פיש ריבר קניון (Fish River Canyon)
מלודריץ התחלנו נסיעה של כ - 400 ק"מ בערך אל עבר הקניון השני הגדול ביותר בעולם - הפיש ריבר קניון.
את הנסיעה לקניון החלטנו לעשות לצד ה Orange River, שאומנם מאריכה את הדרך, אבל הנופים מסביב יפים בקטע אחר.
בדאך תוכלו להנות מהמון נקודות של נאות מדבר ופתאום הנוף החום מתמלא בנקודות ירוקות של צמחייה ומים.
בנוסף יש באיזור הזה סיכוי לא רע להיתקל בלא מעט חיות בר, כולל ג'ירפות, חזירי בר ואפילו פילים.
את הלילה העברנו בלילת שטח בדרך, שהיא הרפתקה מעניינת בזכות עצמה ולמחרת טיילנו בין נקודות התצפית של הפיש ריבר קניון.
את סוף היום שלנו סיימנו במעיינות החמים של Ai-Ais והתחלנו להתקדם אל עבר החזרה שלנו לווינדהוק.
לינה: את הלילה שלנו החלטנו להעביר בקאמפסייט של השמורה Hobas Campsite.
ימים 14-15 - בחזרה אל ווינדהוק
אחרי הפיש ריבר קניון התחלנו את המסע חזרה אל ווינדהוק - נסיעה של כמעט 800 ק"מ.
בדרך הורדנו את איריס האוסטרית שחזרה אל דרום אפריקה, והמשכנו אל עבר ווינדהוק.
הסיבה שנאלצנו לחזור לווינדהוק היא כי הגרמנים שהצטרפו אלינו היו צריכים לתפוס טיסה חזרה הביתה, ומשם אני וצליל המשכנו לבד לחלק הצפוני של נמיביה.
בווינדהוק ניסינו למצוא שותפים להמשך, התארגנו ועשינו סידורים עבור המשך המסלול שלנו וחווינו כמה מהחוויות היותר הזויות שקרו לנו בטיול.
רוצים לקרוא איך כמעט שדדו אותנו בווינדהוק? לחצו כאן!
לינה: את הלילה שלנו בווינדהוק העברנו בהוסטל Cardboard Box.
פיש ריבר קניון
המשך מסלול הטיול - החלק הצפוני
ימים 16-17 - ההר המחודד (Spitzkoppe)
מווינדהוק נסענו אני וצליל אל עבר ההר המחודד, נסיעה של 4 שעות בערך לכיוון צפון-מערב.
את הלילה העברנו בקאמפסייט של המקום, אחרי שטיילנו קצת באיזור.
זה היה הלילה הראשון לבד של שתינו בשטח וממש התרגשנו מהרעיון. את הערב הראשון שלנו יחד לבד בירכה אותנו עוד שקיעה שרק נמיביה יודעת לתת והשמיים נצבעו בכל הרבה גוונים שהיינו פשוט מרותקות.
למחרת בבוקר טיילנו בכל האיזור המיוחד הזה של ההר המחודד ולאחר מכן המשכנו את הנסיעה שלנו מערבה לכיוון חוף השלדים.
לינה: בקאמפסייט של המקום - Spitzkoppen Community Campsite.
ההר המחודד (Spitzkoppe)
ימים 18-19 - מחוף השלדים אל אונגונגו (Ongongo)
המטרה הכללית הייתה להגיע בימים האלה אל חוף השלדים, לראות קצת ספינות טרופות ושלדים כמובן.
כשהגענו למעבר אל עבר רצועת החוף, הודיע לנו השומר שלא כל כך כדאי לנו להיכנס, שאין יותר מה לראות באיזור ושזה סתם יאריך לנו את הדרך.
מסתבר שעדיף היה לנו לעלות מסוואקופמונד צפונה, מאשר מהנקודה בה היינו שמאלצת אותנו לחזור דרומה.
החלטנו להקשיב לשומר ולהעביר את הלילה במחנה שליד עמדת השמירה שלו.
ניצלנו את הזמן שהתפנה לנו לכביסה, לבישולים ולחפירות עם האפריקאי המשוגע שגר שם ליד.
עבורי זה היה אחד הלילות היותר מדהימים בנמיביה. מכיוון שישנו באיזור מבודד לחלוטין, ללא שום זיהום של אור או חשמל, זכינו ללילה מטורף של כוכבים, והיה נדמה שפשוט אפשר להבחין בגלקסיות שלמות בשמיים.
למחרת התחלנו כבר לעלות צפונה אל כיוון מפלי אונגונגו, נסיעה מאתגרת בהחלט וארוכה (באיזור ה - 6/7 שעות) אל עבר אחד מהקאמפסייטים השווים בנמיביה.
הגענו לאיזור בשעות אחה"צ וישר הלכנו להשתכשך במעיין המדהים והצלול שסביבו נבנה הקאמפסייט.
הכרנו שם שני מקומיים ממש נחמדים, שעזרו לנו לא מעט בהמשך הטיול שלנו באיזור, ועליהם עוד אספר בימים הבאים :)
לינה: באונגונגו ישנו ב - Ongongo Waterfall Campsite.
המעיין באונגונגו
יום 20 - מחפשות פילים בואדי הואניב (Hoanib)
לפני שיצאנו לדרכנו, החלטנו לבלות עוד קצת זמן במעיין של המקום, שם באו לפגוש אותנו שני המקומיים מהיום שלפני.
אחד מהם הפתיע אותנו עם אבטיח, ומלא גזרים ובצל ירוק שהוא קטף עבורנו מהגינה שלו.
השני הציע להיות המדריך שלנו בתוך הוואדי, אבל אני התעקשתי שאנחנו יכולות לעשות את הטיול עצמאית, אז סיכמנו שאם אנחנו לא חוזרות מהוואדי עד לשעה חמש בערב, כנראה שנתקענו וצריך להציל אותנו :)
הנסיעה בוואדי הייתה משוגעת לחלוטין. רק אני וצליל לבד, במרחבים עצומים עם הרכב שלנו, אני מנווטת בין אינספור שבילים שונים ודרכים משובשות, וצליל מתמרנת את הרכב כמו אלופה בין כל המכשולים.
אלו היו הדרכים הכי בעייתיות שנתקלנו בהן בנמיביה, וצריך יכולות של נהיגת שטח שם ללא ספק.
ניסינו לעשות מסלול מעגלי שנראה הגיוני במפה ולנסות להתקרב אל בור המים אליו החיות מגיעות לשתות, ובתקווה לראות פילים.
לצערנו לא הצלחנו לעלות עם הרכב את אחת העליות המשוגעות שהיו שם (כמעט התהפכנו), אז החלטנו לוותר ולחזור אחורה.
אפילו לנווט את הדרך חזרה החוצה היה חתיכת אתגר, אבל אין דבר שאני וצלילו לא מסוגלות לעשות,.
אחרי כמה שעות בחולות של הוואדי ובחיפוש אחר פילים, הצלחנו לחזור בחזרה לכפרים באיזור, שם פגשנו את אחד החברים שלנו מהערב שלפני שהציע לארח אותנו אצלו בבית.
הגענו אל הבית שלו בשעות הערב - מבנה קטן בו ישנה המשפחה, משהו מאולתר בחוץ שאמור להיות מקלחת, גינה קטנה בה הוא מגדל מלא דברים טובים, ומסביבנו שטח אדיר של שממה.
הדלקנו מדורה, ואת הערב בילינו עם המשפחה שלו, שותות מרק ושוקו חם, ונרגעות מהחוויה המטורפת שחווינו יחד היום.
לינה: אצל המשפחה המקומית שאירחה אותנו :)
איפה הפילים שהבטיחו לנו? וואדי הואניב
יום 21 - שבט ההימבה, מקלחת וממשיכים ל - Opuwo
את הבוקר של היום הזה בילינו עם המשפחה המקומית שאירחה אותנו, ולאחר ארוחת בוקר ליווה אותנו אותו בחור אל מפגש עם משפחה משבט ההימבה.
הוא לקח אותנו אל משפחה פחות תיירותית, ושימש מתורגמן בכל החוויה הזו.
אני סוג של איבדתי את זה במפגש איתם. הייתי בהלם טוטאלי, ואני חושבת שבפעם הראשונה, אחרי חמישה חודשים ביבשת, קלטתי שאני באפריקה.
המפגש איתם היה כל כך הזוי, ורק מלהסתכל עליהם הייתי מהופנטת. הרגשתי שהכניסו אותי לגיליון של נשיונאל גאוגרפיק מלפני 20 שנה.
רקדנו ושרנו איתם, וצליל גם עזרה להם לכתוש שם תירס או משהו כזה שהם אוכלים.
הם פתחו לנו שם מרקט קטן לתיירים, וקנינו קצת צמידים שהתפרקו עוד לפני שהספקנו לחזור לארץ.
אחרי זה כיבדנו אותם באבטיח המפלצתי שהביא לנו המקומי, התחבקנו לשלום ונסענו אני וצליל לקאמפסייט החדש של אותו בחור בכפר Sesfontein שנקרא Sesfontein Guest House.
הוא הציע לנו להתקלח שם, (ואחרי מפגש עם השבט הזה בהחלט צריך מקלחת), ואחרי קצת בישולים נפרדנו ממנו לשלום והמשכנו צפונה אל עבר היעד הבא שלנו.
בדרך עצרנו בעיר Opuwo, שהיא העיר המרכזית באיזור הזה, עשינו קניות בסופר יחד עם שבט ההימבה והעברנו את הלילה הראשון שלנו באחד מהקאמפסייטים בעיר.
לינה: את הלילה ב Opuwo העברנו ב - Aameny Rest Camp.
מרקט קטן בשבט ההימבה
יום 22-24 - Opuwo ומפלי אפופה (Epupa)
את הימים הבאים העברנו בנקודה הצפונית ביותר של נמיביה, ממש על הגבול עם אנגולה.
מאיזור Opuwo התחלנו את הנסיעה אל עבר מפלי אפופה.
למפלים הגענו בשעות הצהריים המאוחרות של אותו היום, עלינו לנקודת התצפית (השווה ממש!) על המפלים, וחיכינו לשמש שתשקע.
לאחר מכן ירדנו בחזרה למטה לשוק קטן של שבט ההימבה וקנינו עוד קצת צמידים ממקומית אלכוהוליסטית ושבורה.
את הערב שלנו במפלים העברנו בקאמפסייט קהילתי מאולתר, ולארוחת הערב שלנו הצטרף ילד מקומי, שעזר לנו להדליק מדורה, לחתוך ולבשל. הוא היה חמוד ממש, ונראה היה שההורים שלו שלחו אותו לאכול איתנו כדי שהם לא יצטרכו להאכיל אותו בעצמם.
נראה שהוא לא בדיוק אהב את התבשיל הקבוע שלי ושל צליל בנמיביה (עדשים עם מלא ירקות), ובעיקר אכל מנימוס ומתוך רצון להישאר בחברתינו.
למחרת טיילנו אני וצליל בכפרים של האיזור וניסינו למצוא קרוקודילים. לרגע חשבנו שראינו אחד אבל מסתבר שזה סתם היה בול עץ במים :)
המשכנו עוד קצת לשוטט באיזור ופגשנו שבט נוסף של ההימבה ואת האלכוהוליסטית השבורה מאתמול, מחזיקה לה בקבוק רום שכנראה קנתה בכסף ששילמנו לה על הצמידים מאתמול.
ישבנו איתם שם כמה שעות טובות בלי יכולת ממשית לתקשר, אבל שיחקנו איתם, רקדנו ושרנו, הן עשו לי קצת צמות ומרחו עלי את הצבע שומן כבש הזה שלהם.
האמת שהיה איתם כייף ממש, למרות שכנראה הגענו לשבט שבור במיוחד.
בכלל נראה היה שהאוכלוסיה המקומית של האיזור מאוד מתקשה להתפרנס (לפחות בעונה בה אנחנו טיילנו שם) - אז ממליצה להגיע ולתמוך בהם (ולהנות מהנוף היפה מסביב!).
אחרי הבילוי עם השבט אני מיידית נכנסתי להתקלח ולנסות להוריד ממני כמה שיותר מהריח שלהם, ומשם המשכנו קצת מזרחה, עדיין על גבול אנגולה, אל עבר ספוט מיוחד ממש.
לינה: את הלילה שלנו במפלי אפופה העברנו בקאמפסייט הקהילתי Epupa Community Camp.
מפלי אפופה
יום 25-26 - מפלי רוקנה ומפגש עם פומה :)
נסיעה מזרחה על גבול אנגולה תביא אתכם לנקודה נוספת של מפלים הנקראים מפלי רוקנה (Ruacana Falls).
בפועל לא יודעת אם להמליץ להגיע כל כך רחוק עבור המפלים האלה (כנראה שתראו יפים מהם בחייכם), אבל אם אתם כבר באיזור זו נקודה נחמדה להעביר בה את הבוקר.
יש אנשים שבוחרים לטבול במפלים אבל אנחנו רק צפינו בהם מלמעלה.
האמת שהחלק המעניין בחוויה הזו היה דווקא בערב שלפני, בו מצאנו איזה קאמפסייט שומם וזול להעביר בו את הלילה.
החוויה התחילה כרגילה לגמרי - בישלנו לנו אוכל, בלבלנו את השכל אחת לשניה ושתינו שוקו חם עם עוגיות.
בשלב מסויים צליל הלכה לשתוף משהו בברז ליד וחזרה מבועתת, בטענה שהיא רואה עיניים.
כשרואים עיניים במקום כמו נמיביה בחושך, כדאי להיזהר :)
העיניים המשיכו להביט בנו, אני בהתחלה חשבתי שאלו אולי הכלבים של המקום, אבל ככל שהתקרבתי אל העיניים אלו פחות היו נראים לי כמו עיניים של כלב.
מפה לשם הסקנו ללא שום בסיס שזו פומה, ואת המשך הערב העברנו בתוך הרכב :)
למחרת, לאחר הביקור במפלים התחלנו את הדרך שלנו דרומה, חזרה לכיוון ווינדהוק (כמעט 900 ק"מ!).
נסענו באיזור ה - 400 ק"מ, ועצרנו לישון בקאמפסייט חמוד מאוד בדרך חזרה.
לינה: הקאמפסייט בו פגשנו את הפומה המסתורית הוא Hippo Pools Community Camp.
בנוסף, עצרנו בעוד קאמפסייט חמוד בדרך שנקרא Oppi-Koppi Rest Camp.
מפגש עם הילדים המקומיים של האיזור
יום 27-28 - הפארק הלאומי ווטרברג פלאטו
את הבוקר התחלנו בנסיעה אל הפארק הלאומי ווטרברג פלאטו, איזור של צוקים אדומים ויפים, בו יש מסלול הליכה אל תצפית משגעת.
את החלק הראשון של היום העברנו בנסיעה לאיזור ובניסיון למצוא מקום לישון בו. כשהבנו שכל הקאמפסייטים במקום יקרים להחריד ניסינו למצוא מקום שומם ומרוחק להחנות בו את הרכב ולפתוח אוהל.
לא עבר הרבה זמן לפני שמצא אותנו ריינג'ר מקומי והסביר לנו שאסור לנו לישון באיזורים לא מוגדרים, כי יש הרבה בע"ח בסביבה. הוא ליווה אותנו לאחד מהקאמפסייטים היקרים ואחרי שנכנסו הוא הלך.
מה שכן, אני סירבתי לשלם את הסכומים המגוחכים שהם דורשים באיזור, והייתי נחושה למצוא לנו מקום אחר לישון בו.
שוטטנו עוד קצת עם הרכב, ומצאנו נקודה בה מתגוררות כמה משפחות שעובדות באיזור, ואחת מהן הסכימה לארח אותנו בביתה.
לא היינו יכולות לבקש סיום יותר מושלם מזה לטיול שלנו בנמיביה.
המשפחה שאירחה אותנו הייתה הכי מקסימה שפגשנו, במיוחד המאמא המדהימה שמגדלת את האחיין הקטן שלה בן השש.
בערב בישלנו אני וצליל את התבשיל הקבוע וכל המאמות שגרות שם באו להסתכל עלינו מבשלות, ממתינות בנימוס שניתן להם לטעום את האוכל.
למעשה לא נשארו לנו כמעט חומרי גלם, כי הגענו לסוף הטיול שלנו, ולמזלנו הן גם לא מאוד אהבו את התבשיל, אבל היה פשוט כייף לשבת איתן ולהכיר.
בערב ישבנו עם המאמא והילד הקטן, דיברנו המון, שיחקנו עם ווארי החמוד, שתינו יחד תה עם עוגיות לאור נרות, והיה פשוט כייף לשהות בחברתם!
מה שכן, באמצע הלילה לצליל היו חלומות רעים שחוטפים אותי קופים או משהו כזה, וכנראה טראומה מהפומה של הערב לפני, וכל שניה היא העירה אותי לבדוק מה הולך מחוץ לאוהל.
היו רעשים מוזרים, לא אשקר, בכל זאת אנחנו בתוך שמורה. אבל מסתבר שמי שעשתה את כל הרעש בלילה הייתה איזו פרה רגזנית שלא נתנה לנו לישון.
למחרת נפרדנו מהמשפחה המתוקה הזו, ממש כמעט בדמעות, ואני ידעתי שזו המשפחה האחרונה אצלה אתארח בטיול הזה באפריקה.
התחלנו את מסלול ההליכה בשמורה, והעברנו לא מעט דקות בתצפית המדהימה, כל אחת בנקודה שלה, מנסות להכיל את העובדה שאנחנו נפרדות בקרוב מנמיביה.
לינה: את הלילה באיזור השמורה העברנו אצל אותה משפחה מקומית.
לאחר הביקור בשמורה נסענו לכיוון ווינדהוק וישנו ב - King's Highway Rest Camp שנמצא על הדרך.
התצפית מהצוקים של ווטרברג פלאטו
ימים 29-30 - השוק המקומי ובחזרה לווינדהוק (נפרדים מאפריקה)
את היום הלפני האחרון שלנו בנמיביה התחלנו בנסיעה אל השוק המקומי ליד ווינדהוק.
היינו בטוחות שנעביר בו שעה שעתיים ונתקדם, אבל איכשהו בילינו בו משהו כמו חמש שעות בקלות.
נראה לי שפשוט לא רצינו להיפרד מהמקום הזה :)
במשך שעות מצאתי את עצמי משוטטת בין הדוכנים, מחפשת מתנות מיותרות לאנשים, אבל בעיקר מדברת עם המוכרים ומבלה איתם.
כבר כולם בשוק הכירו אותנו ואני חושבת שלא היה דוכן שלא עברנו בו.
כשכבר היינו מותשות לחלוטין והבנו שאנחנו כבר ממש חייבות להגיע לווינדהוק להחזיר את הרכב המשכנו בנסיעה שלנו, וברדיו ליוו אותנו באופן סימבולי שירי פרידה מאפריקה.
הערב האחרון היה עצוב, וידעתי שפה המסע שלי באפריקה נגמר ושזה הערב האחרון שלי עם צליל.
למחרת אכלנו ארוחת בוקר אחרונה יחד, ואני עליתי על מונית אל שדה התעופה, אל עבר השלג והקור של גרמניה.
נמיביה כיבדה אותי בפעם האחרונה בשקיעה היפה שלה בדיוק כשהמטוס המריא. ישבתי שם במטוס, עם דמעות בעיניים, קוראת את המכתב שצליל כתבה לי, וכותבת את מילות הפרידה שלי מאפריקה.
לינה: לילה אחרון בוינדהוק ישנו שוב ב - Chameleon Backpackers.
מתגעגעת לאפריקה שלי..
מידע כללי
אז כפי שציינתי בתחילת הפוסט, מסלול הטיול שלי היה קצת בצורת 8 - מתחיל בווינדהוק - ממשיך מערבה לקו החוף - יורד בסיבוב דרומה ומזרחה - חוזר לווינדהוק - משם חזרה מערבה לקו החוף - עלייה צפונה בסיבוב מזרחה - ויורד חזרה לווינדהוק. מסורבל בקיצור :)
המסלול המומלץ יותר הוא לעשות את נמיביה כסיבוב נגד או בכיוון השעון.
השיקולים שלכם במקרה הזה בעיקר ינבעו מהעונה בה תטיילו ובקושי להשיג מקומות לינה בעונת השיא, אבל בגדול מבחינת מרחקים כנראה תצאו עם מסלול זהה.
הפארק הלאומי אטושה
המקום המרכזי היחיד שעליו החלטתי לוותר במסלול הטיול שלי בנמיביה הוא הפארק הלאומי אטושה, שם בעצם תוכלו לחוות ספארי.
מה שמיוחד דווקא באטושה זה שניתן לעשות את הספארי בצורה עצמאית, ברכב שלכם וללא מדריך.
עבורי, אחרי טיול של כמה חודשים ביבשת, חוויות ספארי בטנזניה, ומפגשים מטריפים עם בע"ח בבוטצוואנה הפראית - ספארי בנמיביה לא הרגיש לי כמו משהו שאסור לי לפספס.
במקרה של נמיביה העדפתי להתמקד בנוף המיוחד והשונה, בדיונות המדהימות ובמפגשים עם התרבויות המיוחדות.
חוצמזה שראינו המון בע"ח סתם ככה במהלך הנסיעה כמו חזירי בר, ראמים, ג'ירפות ועוד.
ראם במרחבי נמיביה
עלויות טיול לנמיביה
למרות שאת כל עלויות הטיולים שלי באפריקה תוכלו לקרוא כאן, אסכם פה בכמה מילים על עלויות הטיול שלי בנמיביה.
ויזה: תלוי מאיפה מוציאים ויזה לנמיביה, העלות קצת משתנה. (לחצו כאן לפירוט המלא על הוצאת ויזה לנמיביה). אני הוצאתי ויזה בבוטצוואנה שעלותה הייתה 40$.
השכרת רכב: העלות תלויה כמובן בסוג הרכב וכמות הימים שתטיילו (לפירוט המלא על תהליך השכרת רכב בנמיביה לחצו כאן).
אחרי ההנחה של מזונגו, יצא לי 805$ לכל הטיול.
אטרקציות: סאנדבורד והטרקטורונים בדיונות עלה לי 45$. שייט הפינגווינים בעיירה לודריץ עלה לי 33$.
מחייה: עלויות מחייה לחודש הכוללות אוכל, לינה, קניות, דלק וכניסה לפארקים הלאומיים יצאו לי 700$.
טיסות: לא אזכיר במקרה הזה את עלויות הטיסות מכיוון שחציתי יבשתית לנמיביה ומשם גם המשכתי לגרמניה.
סה"כ עלות טיול של חודש בנמיביה (לא כולל טיסות): 1624$
אני וצלילו שלי :)
מילים אחרונות
אוקיי, מודה שיצא ארוך, אבל זה בעיקר כי קשה לתאר במילים בודדות טיול של חודש במקום שהיה חלום גדול שלי.
נמיביה כל כך גדולה ומגוונת ומציעה המון דברים מעניינים לעשות, שבטים לפגוש, וטבע עוצר נשימה.
לא מעט מטיילים משום מה מחליטים לוותר על החלק הצפוני של נמיביה (אולי מלבד לביקור בשמורת אטושה), ובכך מפספסים נקודות מיוחדות במיוחד ופחות תיירותיות באיזור.
האיזור הצפוני לעומת הדרומי הוא הרבה יותר אותנטי ויוצר מפגשים קרובים עם האוכלוסיה המקומית המדהימה שיש שם.
אם תשימו לב לסיפור הדרך שלי תראו כמה מפגשים עם מקומיים חווינו בצפון לעומת הדרום - אז בהחלט שווה להקדיש כמה ימים לצפון נמיביה!
---
אז חלק מהתמונות צולמו על ידי, וחלקן ע"י צלילו, שאלוהים יברך אותך בבנים זכרים על זה שאת מצלמת הכל! :)
