נפרדים מאפריקה

יושבת במטוס, מושב ליד החלון עם נוף לכנף כמו שאני אוהבת, ויודעת שאלו הרגעים האחרונים שלי ביבשת הזו, לפחות להפעם.

עוד מעט אמריא מפה לארץ קרה וכל מה שהיה שייך לאפריקה ישאר על האדמה הזו. אני יושבת במטוס וחושבת על היום שהגעתי לכאן, על כמה שהתחושות זהות למה שהיה אז, ועל איך עברו כל הימים האלה.

עוברים לי בראש עשרות רגעים מתוך הטיול שמציפים בי עולם שלם של אנשים, מצבים, בעלי חיים ונופים.

חמישה חודשים לפני זה עליתי על מטוס לבד, אל עבר מסע שהוא כולו שלי באפריקה. עם תיק על הגב טיילתי ביבשת שכל כך התגעגעתי אליה והגשמתי בה את החלומות הכי גדולים שלי.

אני זוכרת את היום שעליתי על המטוס לאוגנדה. ישבתי במושב שלי, מחכה שנמריא כדי שאוכל לקרוא כבר את המכתב שיוסי רשם לי, ואני לא יודעת איך להגיב לכל מה שעובר עלי ברגעים האלה.

למטוס כמעט ולא העלו אותי כי לא היה לי כרטיס יציאה מהיבשת. מסתבר שהצלחתי להגיע לשדה באחד הימים היותר עמוסים בשנה, וכשכבר הגעתי לצ'ק אין הבחורה בדלפק הודיעה לי שלטיסה אני לא עולה בלי כרטיס יציאה מאוגנדה.

באותו רגע הרגשתי שמשהו ביקום רוצה לערער אותי כבר מהרגע הראשון, וזו תחושה שהייתי חייבת לסלק מהראש לפני שהיא תגדל.

תמרון קטן והזמנת כרטיס פיקטיבי, נתנו לי את האישור המיוחל לעבור את הצ'ק אין ולהמשיך את דרכי ליבשת.

אני זוכרת את הרגעים בהם אני משוטטת לבד בטרמינל הענק, עוברת בין מדפים בדיוטי פרי בידיעה שלא אקנה שם דבר, ועם זאת מנסה להיזכר אם לא שכחתי משהו במקרה שאני צריכה.

עוד כמה דקות אחרונות של שיטוט בשדה והגיע הזמן לעלות למטוס ולהבין שהנה המסע שלי מתחיל..