טבעונות באיסלנד
05/02/2019
מדבר דנקיל באתיופיה
16/03/2019
סיור גורילות באפריקה
אפריקה היא הבית היחיד של גורילות החיות באופן פראי בטבע.
לכן זה דיי מתבקש שאחת מהאטרקציות הבולטות והמיוחדות ביותר ביבשת היא סיורים ביערות הגשם בו חיות משפחות של גורילות שנותרו בטבע.
בעוד חוויה זולה היא לא, זו בהחלט חוויה של פעם בחיים, כך שאם אתם מגיעים לאחד מהיעדים באפריקה בהם חיות הגורילות, אל תפספסו אותן!
ישנה מלחמה מתמשכת (ועקובה מדם) לשמירה על הגורילות הללו ושטחי המחייה הטבעיים שלהן, ככה שמעבר לכך שסיורי צפייה בגורילות זו חוייה תיירותית מיוחדת במינה, היא גם סיבה מרכזית לשמירה והגנה על אוכלוסיית הגורילות באיזורים הללו.
בפוסט הבא אספר לכם קצת על החיה המיוחדת הזו והמלחמה היומיומית לשמור עליה, על הסיורים המוצעים ביבשת וכמובן על החוויה האישית שלי בתוך כל זה.
קצת על הגורילות
הגורילה היא סוג של קוף אדם החי ביערות הגשם הטרופיים של אפריקה.
ישנם שני סוגי מינים של גורילות כך שכל אחד מהם מתחלק לשני תת מינים נוספים.
כיום, ניתן למצוא את רוב מיני הגורילות בטבע בשלושה מקומות עיקריים בעולם - אוגנדה, רואנדה והרפובליקה הדמוקרטית (הבכלל לא דמוקרטית) של קונגו.
ישנם כמה פריטים של תת מין של גורילות הנקראת "גורילת שפלה מערבית" שחיה בשבי בגני חיות שונים בעולם, ושקיימת בטבע באיזורים נוספים באפריקה כמו אנגולה, קמרון - ניגריה וגבון.
המין המרכזי של הגורילות שזוכים לראות בסיורים התיירותיים הן גורילות ההרים. כ - 800 פריטים בלבד של גורילות הרים נותרו בעולם, והן חיות ביער בווינדי שבאוגנדה, בפארק הלאומי וירונגה שבקונגו, וביערות הגשם של רואנדה.
צייד ושימור גורילות באפריקה
גורילות, על כל תתי זניה, הינה חיה שנמצאת בסכנת הכחדה חמורה.
הסיבות הן מגוונות, ובאופן מטריד וגם לא מפתיע, כמו במקרה של עוד המון חיות בר, האדם הוא הגורם המכריע והמשפיע ביותר בנושא.
החל מצמצום שטח המחייה של הגורילות לטובת התיישבות וגידולים חקלאיים, צייד בלתי חוקי וסחר בתינוקות הגורילות, ניצול משאבי הטבע באיזורי המחייה של הגורילות ומלחמות אזרחים במדינות בהן הגורילות חיות, אלו הם הגורמים המרכזיים לכך שהחיה המיוחדת הזו נמצאת בסכנת הכחדה.
למרות שציד גורילות נחשב לבלתי חוקי, עדיין ישנם מקרים של הריגת גורילות בוגרות לשם חטיפת התינוקות והסחר בהם, ויש האומרים שגם למטרת אכילת בשרם.
בשנת 2007 בוצע טבח במשפחה שלמה של גורילות כך ש - 9 גורילות נרצחו בפארק הלאומי וירונגה בקונגו.
אומנם אכן ניסו לסחור בתינוקות ששרדו, אבל אחת המטרות לטבח הזה הייתה המחשבה שהריגת כמה שיותר גורילות תביא לכך שלא תהיה סיבה יותר לשמור על הפארק הלאומי וירונגה, ובכך לנצל את משאבי הטבע באיזור ביותר קלות.
מאמצי שימור הגורילות באוגנדה, רואנדה וקונגו הם אדירים ומגובים ע"י הממשלה. עם זאת, סיבה מרכזית נוספת לקושי בשימור והגדלת מספר הפריטים בטבע נעוצה גם ביכולת הרבייה של הגורילות.
הריון של נקבת גורילה אורך בין שמונה לתשעה חודשים שבסופו ממליטות הנקבות לרוב רק גור אחד.
לאחר ההמלטה תוכל הנקבה להיכנס להריון רק לאחר 4 שנים בממוצע, שזה גם הזמן שעדיין הגור הקטן יונק ממנה.
גורילות חיות בממוצע 40 שנה בערך, ובעוד הנקבות מגיעות לבגרות מינית באיזור גיל 8, הזכרים מתחילים להזדווג רק בגיל 15, מה שלא מאפשר לגורילות יותר מדי זמן להגדיל את המשפחה.
הגורילות והקהילה המקומית
הקשר בין הגורילות לקהילה המקומית הוא קשר מורכב שמשפיע בהמון דרכים על שני הצדדים.
אוגנדה
באוגנדה המצב של הגורילות מול הקהילה המקומית יחסית מאוזן, בעיקר בעקבות הפעילות הממשלתית באיזור יער בווינדי, שם חיות הגורילות.
עם השנים שטחי המחייה של הגורילות הלכו והצטמצמו עקב ריבוי האוכלוסיה והשטחים החקלאיים שהיא צורכת.
אפשר לראות את התופעה בעוד המון מקומות בעולם בהם שטחי המחייה של בעלי חיים מצטמצים ובכך המפגשים של חיות הבר ובני האדם הופכים ליותר ויותר תדירים. (ומסוכנים).
באוגנדה הצליחו כן למצוא מגוון דרכים יצירתיות לשמור על האוכלוסיה המקומית מפלישת הגורילות לשטחם, וכמובן לשמירה של שטחי המחייה של הגורילות מפלישת בני האדם.
החוק באוגנדה מגן על יער הגשם בהן חיות הגורילות. בעבר כפרים שנבנו סביב שטחי המחייה של הגורילות פונו, או שנחסמו דרכיהם של המקומיים למקורות מים בתוך יער הגשם, לטובת שמירה על הגורילות (וכמובן מניעת מפגשים לא מתוכננים בין האוכלוסיה המקומית ומשפחות של גורילות).
בתמורה לויתור על השטחים הללו קיבלו אותם כפריים הטבות מיוחדות מהממשלה - החל מהטבות כלכליות ועד לפתרונות טכנולוגיים שיאפשרו לאוכלוסיה להמשיך ולחיות לצד הגורילות מבלי להיכנס לשטחי המחייה שלהן.
מאגרי מים הוקמו לטובת האוכלוסיה כך שהם יוכלו לשאוב מים בקלות ושולבו מערכות השקייה עבור הגידולים החקלאיים שבאיזור.
אחד הפתרונות המעניינים שנמצאו על מנת להרחיק את הגורילות מלהגיע לכפרים של מקומיים היא שתילה של גידולי תה מסביב ליער, כי מסתבר שגורילות לא מחבבות במיוחד את הריח והטעם של עלי התה.
הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו
בקונגו המצב כבר הרבה יותר מורכב, בראש ובראשונה בגלל מלחמת האזרחים שמתקיימת שם כבר יותר מעשרים שנה.
למי שלא מכיר את הסיפור העצוב של קונגו, אני ממליצה קצת לקרוא על הגורמים שהביאו למלחמת האזרחים שמתחוללת שם, וגם לכמה משקל יש לבחירות הצרכניות שלנו בהמשך קיום המלחמה.
קונגו היא מדינה בעלת משאבי טבע רבים הסובלת מבעיות רבות שמשפיעות באופן ישיר על איזורי המחייה של הגורילות ועל עצם קיומן.
הפארק הלאומי וירונגה, שהוא איזור המחייה העיקרי של הגורילות בקונגו, והאוכלוסייה המקומית שמסביב, סובלים במשך שנים ממלחמת האזרחים במדינה וניצול משאבי הטבע באיזור ע"י חברות מערביות.
בהגנה על הפארק הלאומי וירונגה, מתו עד היום מעל ל 130 ריינג'רים, שהגנו בגופם על הטבע ובעלי החיים של וירונגה, וממשיכים להגן עליהם עד היום.
הסיפור של וירונגה והגורילות הוא מעניין, עצוב ומורכב כל כך. ממליצה לצפות בסרט הדוקומנטרי Virunga (שמשודר גם בנטפליקס), המספר את הסיפור של הפארק הזה, האנשים המגנים עליו, והסיבות לניצול שלו.
השפעת התיירות על מצב הגורילות
בעוד יש לא מעט שטוענים, ובצדק כנראה, שביות וביקור הגורילות מפריע ופוגע בסביבה ובהתנהגות הטבעית של הגורילות, בעיניי לפחות במקרה הזה היתרונות בסיורי התיירות הם גדולים יותר מהחסרון המהותי הזה.
בעולם שלנו הערך הכלכלי עולה לא פעם מעל ערך חיי חיות הבר והטבע הפראי שעוד קיים.
סיורי הגורילות מכניסים כסף רב לקופת המדינות הללו, מה שנותן להן את המוטיבציה להמשיך ולשמור על בעלי החיים הללו ושטחי המחייה שלהם.
(המצב אגב לא שונה משמעותית במדינות אפריקאיות נוספות שמתפרנסות מחוויית הספארי וחיות הבר בשטחן).
בקונגו המצב עוד הרבה יותר מובהק שכן הסיבה המרכזית לשמירה על הפארק הלאומי וירונגה הינה הימצאות גורילות ההרים בשטחו.
התיירות היא זו שמאפשרת להמשיך ולהגן על הפארק, חיות הבר, לתמוך באוכלוסיה המקומית ולפתח את המדינה.
כמי שחוותה את סיורי הגורילות באוגנדה אני בהחלט יכולה להגיד שהרגשתי שיש חשיבות רבה לשמירה על הגורילות באיזור גם עבור האנשים הפשוטים כמו המדריכים והריינג'רים שתפקידם לשמור שלא יפגעו בחיות הללו.
הרגשתי שיש ניסיון למנוע אפילו את מינימום הפגיעה בגורילות בסיורים האלה, וישנם חוקים רבים עבור התיירים במפגש מול הגורילות.
ביות (הרגלה) של משפחות גורילות
על מנת להנגיש צפייה בגורילות לקהל הרחב, במהלך השנים בייתו המקומיים במדינות השונות עשרות משפחות של גורילות.
רק באוגנדה בלבד בוייתו באיזור ה- 30 משפחות של גורילות, ואלו המשפחות שאליהן יקחו אתכם לסיור.
מה זה אומר לביית משפחה של גורילות?
זה בעיקר אומר שאותן משפחות רגילות לנוכחות של בני אדם סביבן ולא נרתעות מקיומנו לצידן או מרגישות צורך להתגונן מאיתנו כשאנחנו מגיעים.
לצד גורילות לא מבוייתות לא נוכל לשהות בצורה שהיא בטוחה הן לנו, ויותר חשוב מזה, לגורילות. הגורילות המבוייתות כבר רגילות לזה שבאים לבקר אותן באופן כמעט יומיומי יצורי אדם כמונו מצויידים במצלמות ובהרבה התלהבות.
אז איך מבייתם גורילה?
תהליך הביות (הרגלה) הוא תהליך ארוך שלוקח שנתיים בערך.
הוא מתחיל בשהות של כמה דקות ספורות ביום של ריינג'רים מוכשרים לצד הגורילות ובהמון איסוף מידע על המשפחה.
כל יום במשך שנתיים עוקבים הריינג'רים אחרי המשפחה כך שבכל פעם הם שוהים לידם קצת יותר זמן.
בעוד בהתחלה הריינג'רים נמצאים יחסית רחוק מהמשפחה, בשקט וללא תנועה, עם הזמן, כשהגורילות מבינות שהכל בסדר ואין חשש לסכנה, הם מרשים לעצמם להתחיל להתנהג כרגיל..
מה זה אומר להתנהג כרגיל? כמו תייר מצוי שרואה לראשונה משהו שמרגש אותו מאוד. זה מתחיל בלדבר אחד עם השני, לצלם, ולהעביר אנרגיה של התרגשות הלאה.
עם הזמן מגדילים את מספר השוהים לצד הגורילות, עד לרמה שמדמה שהות של קבוצה שלמה לצד המשפחה.
מה צריך לדעת על סיורי צפייה בגורילות?
נראה לי שבראש ובראשונה להבין שזה מאוד יקר, אבל שזה גם כנראה שווה כל שקל.
עלויות
עלות סיור מסוג זה מתחלקת לשני חלקים נפרדים: עלות הפרמיט ועלות למפעיל.
פרמיט
הפרמיט הוא האישור שלכם מהמדינה שמתיר לכם להיכנס לשמורה בה הגורילות נמצאות. לא משנה אם זה באוגנדה, רואנדה או קונגו, אתם נדרשים לפרמיט ואין לכם שום דרך להתמקח או להוזיל את העלות שלו.
מה שכן, כדאי שתדעו שהעלות יכולה להשתנות משמעותית בהתאם לעונת הביקור.
אוגנדה: באוגנדה עלות הפרמיט קבועה ועומדת על 600$. (נכון עד לסוף 2019).
רואנדה: הפרמיט ברואנדה נחשב ליקר ביותר והכפיל את עצמו לאחרונה מ - 750$ ל - 1,500$ לאדם.
קונגו: העלות לפרמיט בקונגו היא 400$, אבל בעונה החלשה העלות יורדת ל - 200$ (בין 15.3-15.5 / 15.10-15.12).
את הפרמיט יש להזמין מראש דרך הסוכן איתו אתם יוצאים לסיור. הפרמיט ניתן לכל אדם בנפרד, לפי התאריך שמוקצה לו.
בכל יום יש כמות מוגבלת של פרמיטים הניתנת לציבור הרחב, ולכן חשוב להזמין מראש את הסיור בתאריך שאתם בטוחים שתוכלו להגיע אליו.
הערה חשובה - לאחר רכישת הפרמיט לא ניתן לבטל אותו. אפשר להעביר אותו לאדם אחר שמוכן להשתמש בו באותו התאריך ולשלם לכם ישירות, אבל לא לבטל.
מפעיל (סוכן)
את הפרמיט אתם מזמינים דרך אחד מהסוכנים המומלצים לביצוע הסיור.
אותו סוכן דואג להוציא לכם את הפרמיט ולרוב יעניק לכם מן חבילה כוללת של הסעה, לינה בלילה שלפני הסיור, ארוחת ערב ובוקר, מדריך מקצועי וריינג'רים שילוו אתכם.
אם אתם יוצאים לסיור באוגנדה, ישנו סוכן בשם סית' (שגם אני יצאתי איתו) שיספק לכם את כל שצריך לסיור ובמחיר ממש אטרקטיבי.
אם אתם יוצאים לסיור מקונגו, צרו קשר עם בחור בשם ברק - 783 303 566 250+ והוא יארגן לכם את הסיור.
**חשוב לציין שהכניסה לקונגו יכולה להיות בעייתית בתקופות מסויימות ויש לשים לב ליציבות ולמתיחות באיזור הזה. אל תשכחו שהחיים שלכם יותר חשובים מלחסוך כמה דולרים.
איתור המשפחה שמבקרים
כשתגיעו לתחילת זמן הסיור יחלקו אתכם לקבוצות (תלוי בכמות האנשים באותו יום).
כל קבוצה מבקרת משפחה אחרת של גורילות ולא ניתן לבחור לאיזו משפחה להגיע.
למרות זאת, יציינו בפניכם המדריכים איזו משפחה תלכו לבקר, כמה פריטים חיים באותה משפחה, והכי חשוב - כמה תינוקות יש בה :)
הגורילות נודדות בתוך היערות בהן הן חיות, ותתפלאו אבל הן ייצור ממש מהיר, מה שאומר שבכל יום הן כנראה ימצאו בנקודה אחרת לגמרי מהיום שלפני.
הרבה לפני שאתם מתחילים את הסיור יוצאים ריינג'רים לאתר את המשפחות, וכשאתם מתחילים את הסיור, המדריך שלכם כבר עוקב אחרי הוראות הריינג'רים המנווטים אותו אל הנקודה בו המשפחה נמצאת.
הסיור עצמו יכול לקחת בין שעה במידה והגורילות קרובות לקצה היער, ועד לכמה שעות טובות במידה והן עמוק בתוך היער.
כמו בחיים, הכל עניין של מזל :)
קושי מסלול ההליכה
הקושי של המסלול יכול בהחלט להשתנות לפי היעד בו בחרתם ולפי המשפחה אליה הוקצתם (וכמובן לפי הכושר בו אתם נמצאים).
לא יודעת אם זה נכון בוודאות, אבל אנשים שעשו את הסיור בקונגו דיווחו על הליכה יחסית פשוטה לעומת אוגנדה.
באוגנדה ככל שנכנסים למעמקי היער ככה יורדים נמוך יותר, מה שאומר שיש גם הרבה מאוד לעלות בחזרה.
עוד גורם משפיע זה המיקום המדוייק של המשפחה. המשפחה שלי יצא לצפות בה הייתה אומנם לא רחוקה מדי אבל הייתה עמוק מאוד בסבך מה שהקשה להגיע אליה ולצפות בה, ונאלצנו בדרך לעבור ממש בתוך סבך פראי שיש לכסח עם מצ'טות כדי לעבור.
בסופו של דבר גם המבוגרים ביותר בחבורה הגיעו, אז נראה לי שכולם בסוף מסתדרים.
מה שכן, מומלץ מאוד להגיע עם בגדים ארוכים שיכולים להגן עליכם מהצמחייה שמסביב.
שהייה עם הגורילות
זמן השהייה עם הגורילות מוגבל לשעה בודדת אחת. אם המדריך ממש נחמד יכול להיות שתקבלו הארכה קטנה.
זה אומנם ממש קצת זמן בשביל לשלם עבורו כל כך הרבה, ועם זאת הגורילות לא עושות יותר מדי גם ככה.
אחרי שתצלמו את הדוגמנים האלה (באמת תרגישו גם שהם עושים לכם פוזות לצילום) בעשרות זוויות, תגלו שלא השתנה הרבה בשעה שביליתם איתם.
ממליצה לשים את המצלמה בצד ופשוט להביט בהם דרך העיניים, כי מה שתראו כנראה לא תראו יותר בחיים.
מדי פעם אחד מהם יעשה משהו קצת יותר מעניין מאשר לאכול, כמו לטפס על עץ, או תינוק שפתאום צץ, או אפילו לתת לכם אזהרה שתעופו לו מהדרך.
החוויה האישית שלי
למען האמת, כשיצאתי לסיור הזה לא היה לי יותר מדי מושג על המורכבות של השמירה על גורילות ההרים באיזורים האלה של אפריקה.
לראות גורילות לא היה איזה חלום גדול שלי, אבל הרגשתי שזה משהו שפשוט לא אוכל לפספס.
אני חובבת טבע, ובעלי חיים הם אחד הדברים שהכי קדושים עבורי בעולם, והרגשתי שזו הזדמנות לראות ייצור שייתכן ולא נראה יותר בעוד כמה שנים.
לסיור יצאתי באוגנדה, ואחרי הליכה ארוכה בתוך הסבך של יער בווינדי המשפחה שהוקצתה לנו אותרה.
באופן אישי מאוד נהנתי מההליכה עצמה ומההתרגשות של הידיעה שבקרוב אזכה לראות גורילות.
אני זוכרת את הרעשים של העצים מסביב שמסמנים לנו שאנחנו קרובים, ואת הרגע שבו פתאום הציצה לה יד שעירה מתוך סבך הצמחייה והעצים.
כמה שניות אחרי כבר נגלה לפנינו זכר האלפא של המשפחה, עם הפרווה הכסופה שלו. יצור כזה ענק לא ראיתי מימיי.
אני הייתי מהופנטת לגמרי והתעסקתי בלהסתכל על היצור שיושב מולי מאשר לצלם אותו. אחרי שקצת התאפסתי על מה שקורה סביבי התחלתי לצלם אותו, ובשלב מסויים גם הגיע תינוק קטן.
אפשר להגיד שקצת התאכזבתי שלא זכינו לראות את המשפחה כולה, והיה קשה לצלם ולצפות בגורילות שכן זכינו לראות, בעיקר בגלל המיקום הבעייתי שלהם.
מה שכן, היה רגע אחד בלתי נשכח שקרה לי עם אותו זכר אלפא.
המדריכים והריינג'רים אומרים לכם בהתחלה, שלא משנה מה קורה, אל תברחו, פשוט תמשיכו לעמוד ולצלם.
בריחה משמעותה שאתם מודים באשמה, ולמרות שגורילות זו חיה עדינה ולא תוקפנית כלל, הם עדיין חזקים ומהירים מאוד, ובמידה וירגישו סכנה הם עלולים להסתער.
בשלב מסויים התחלנו לעקוב אחרי זכר האלפא שהתחיל לשוטט באיזור בניסיון לאתר את יתר המשפחה.
אני כנראה עמדתי במקום הלא נכון, בסביבות החמישה מטרים במעלה הגבעה הרחק ממנו, והחמוד הענק רק רצה לעבור.
לפתע הוא קם, נהם והתחיל לדהור לכיוון שלי (ציינתי שהם ממש מהירים?), והכל ממש היה עניין של שניות. אני פשוט ברחתי כמו ילדה קטנה, למרות כל ההצהרות של המדריכים לא לברוח, וקפצתי כמו נינג'ה לאחד הצדדים. זכר האלפא עבר לידי בכמה סנטימטרים בודדים וממש יכולתי להריח את ההבל פה שלו, בזמן שכל הריינג'רים והמדריכים מנסים להסיט את תשומת הלב שלו ממני.
אז נכון שהוא לא התכוון לפגוע בי אלא רק לעבור אל מעלה הגבעה, אבל זו בהחלט הייתה חוויה מעניינת עבורי.
אז מלבד החוויה הזו שהייתה מגניבה, הרגשתי שאולי כל זה לא היה שווה את הכסף, בעיקר כי לא הצלחנו לראות את המשפחה כמעט. כששאלו אותי תרמילאים אם כדאי לצאת לסיור הייתי עונה בקצת הסתייגות.
היום, גם אחרי שצפיתי בסרט וירונגה וגם אחרי שחקרתי המון על מצב הגורילות בעולם, אני מרגישה ממש ברת מזל שזכיתי להיות חלק מהחוויה הזו.
מילים אחרונות
אני מרגישה שיש לי עוד המון מידע לתת בסיפור המיוחד של הגנה ושמירה על הגורילות שנותרו בעולם, ועם זאת לא רציתי להרחיב עוד מעבר ולהפוך את הפוסט למתיש מדי.
סיורי גורילות באפריקה זו בהחלט חוויה יוצאת דופן.
לכל שאלה או עזרה נוספת מוזמנים ליצור איתי קשר, אני בתקשורת רציפה עם המפעילים באיזורים השונים ומתעדכנת לגבי המצב בקונגו.
אל פספסו את החוויה והחיה המדהימה הזו :)
--
תמונה ראשית צולמה על ידי ביער בווינדי באוגנדה. יתר התמונות צולמו ע"י טל דגן בפארק וירונגה בקונגו.
אין להשתמש בתמונות הללו או להעתיק אותן ללא רשות.
5 Comments
אני רוצה לטוס לרואנדה.
עכשיו בכלל!!!
אז קדימה! 🙂
ווואו איזו חוויה! גם אני הייתי בורחת אם הייתי רואה גורילה רצה לעברי 🙂 אני חשובת שאין כמו לפגוש בעלי חיים בטבע, אבל המחיר הזה הוא באמת קצת יקר במיוחד ששום דבר לא מובטח. פוסט מעניין מאוד ועשיר במידע על בעלי החיים המדהימים האלה – תודה!
תודה רבה, שמחה לספר לעולם על הגורילות 🙂
for letting know about this amazing animal life who can think Goriilas can be that interesting? thanks