טריאסטה איטליה
16 בדצמבר 2019
מסלול טיול בחבל טירול אוסטריה
5 בינואר 2020
פסטיבל טיפוס והליכה על חבל בטורקיה
טוב, זה פוסט שהיה צריך להיכתב כבר מזמן.
אלו מאותם פוסטים שהם יותר אישיים שלי, כנראה מלווים בהמון רגש בדרך. פוסטים שאני בוחרת לכתוב והמילים שיוצאות הן אלו שנשארות כתובות.
בטורקיה הייתי לא מעט פעמים עד כה, אבל ברוב הפעמים חזרתי לאותו המקום בדיוק - אתר טיפוס הנקרא גייקבאירי, כשעה נסיעה בערך מהעיר אנטליה.
הסיבה שאני חוזרת שוב ושוב למקום הזה היא כי פעם בשנה, באיזור סוף פברואר/תחילת מרץ, מתרחש בו פסטיבל הייליין (הליכה על חבל באוויר) אליו מגיעים רבים מחבריי מהארץ ומהעולם.
הפוסט הזה הוא הזדמנות לספר לכם על החוויה הזו שאני בוחרת שנה אחרי שנה לחוות אותה, ועל כמה כל זה מיוחד עבורי.
אז הנה לכם הצצה קטנה למה שעובר עלי בימים האלה שאני שם, על הגבהים, החבלים, הטיפוסים, המסיבות, הבקתות, הארוחות, וכמובן - האנשים.
קצת על סלאקליין וטיפוס
לפני שאתחיל לספר על הפסטיבל, נראה לי הגיוני לספר לכם קצת על התחביבים שלי.
התחביבים שלי הם חלק בלתי נפרד מהטיולים שלי. בשנה האחרונה את הטיולים במדינות עולם שלישי המרתי לטיולי טיפוס וסלאקליין ברחבי אירופה, כי זה פשוט מה שמרגיש לי הכי נכון כרגע.
בחודשים בהם טיילתי ברחבי העולם הרגשתי שאני מזניחה את אותם התחביבים (והשרירים שלי!), אליהם התגעגעתי, ובחודשים בהם הייתי בארץ בין טיולים, ניסיתי לחזור לשגרת האימונים שלי.
זו אחת הסיבות שהחלטתי שבשנה הקרובה אקדיש את הטיולים שלי לטיפוס, לסלאקליין ולקהילה העולמית המדהימה שהיא חלק מכל זה.
אז עד לפוסט זה לא סיפרתי לכם כל כך על התחביבים האלה, אבל מכיוון שהם הפכו לחלק בלתי נפרד עבורי גם במהלך הטיולים שלי, נראה לי שהגיע הזמן לשתף :)
טיפוס
לטפס התחלתי לפני 10 שנים, בקיר הטיפוס בקריית אונו (שנסגר לא מזמן). הלכתי לשם לחגוג יום הולדת לחברה, והתאהבתי.
מהר מאוד הדבקתי שני חברים טובים שלי בחיידק, ויחד היינו הולכים כל מוצאי שבת לקיר בקריית אונו לטפס, ובחלק מהזמן הצטרפו אלינו עוד ועוד אנשים מהחבורה שלנו (אבל עד היום רק שלושתינו נשארנו עם החיידק, ואחד מהם אפילו מנהל היום את הקיר טיפוס ברעננה!).
מאז אותו יום הולדת הטיפוס הפך לחלק מאוד משמעותי בחיי, קירות הטיפוס הקבועים שלי (ויקינג ת"א כיום, ולפני זה כמובן ונגה בפ"ת) הפכו לבית עבורי, האנשים איתם אני מטפסת הפכו לחברים הטובים ביותר שלי, ובזכות הטיפוס יצאתי ללא מעט הרפתקאות במהלך השנים, בארץ ובחו"ל.
בימים שנסענו לצפון הרחוק לטפס :) - צולם ע"י דייגו רוסמן
סלאקליין
למי שלא מכיר עדיין, סלאקליין זו רצועה שמותחים בין שתי נקודות, והולכים עליה :) נשמע פשוט לא?
עד היום קשה לי להסביר במילים מה תפס אותי בדבר המוזר הזה, אבל גם במקרה הזה התאהבתי.
לפני 4 שנים התחלתי באמת לצעוד את צעדיי הראשונים על הסלאקליין - אי שם בין שני עצים בנמל ת"א, יחד עם החבר הכי טוב שלי - איליה.
היינו נפגשים אחרי העבודה, פותחים את הליין ומנסים ללכת.
לאט לאט התחלנו להכיר את הקהילה הקטנה שהלכה לה על חבלים בארץ, ומפה לשם יצא לנו ללכת על חבל בכמה מהמקומות ההזויים, היפים, המאתגרים והמפחידים ביותר בארץ (ובעולם!).
את החבל בין שני עצים שידרגנו קצת בגובה, שמנו רתמה וחבל שמאבטח אותנו שלא ניפול למותנו, ואומנם לקח קצת זמן (בשבילי) להתגבר על הפחד, אבל יחד התחלנו ללכת על חבל גם בין בניינים, גשרים, מצוקים (לעיתים סתם שני עצים גבוהים ספק מספיק), מה שנקרא בשפה המקומית - הייליין.
גם במקרה הזה הקהילה שסביבי הפכה לאחד הדברים הטובים ביותר בחיי.
האנשים מהקהילה הפכו לחברים הטובים ביותר שלי, לאהבות גדולות שלי, ויחד בעצם כולנו אורזים תרמיל פעם בשנה, ונוסעים אל עבר נקודה קטנה בטורקיה, שרק אנחנו באמת מבינים, עד כמה היא מיוחדת.
קצת על הפסטיבל
Turkish Highline Carnival או בקיצור THC, הוא פסטיבל הייליין, המתקיים באחד מאתרי הטיפוס הטובים בטורקיה.
כל שנה באיזור סוף פברואר/תחילת מרץ מגיעים מטפסים וסלאקרים מרחבי העולם, והופכים את המקום הזה לשמח במיוחד.
כשאני אומרת מרחבי העולם, אני מתכוונת לכך שיצא לי בפסטיבל הזה לפגוש אנשים ממקומות כמו קנדה, צרפת, גרמניה, אוסטריה, פולין, הונגריה, טורקיה, סוריה (!), איראן (!!), לבנון (!!!), אנגליה, איטליה ועוד.
והאנשים, הם הסיבה המרכזית לכך שהמקום הזה כזה קסום. אוסף של יצורים, מוכשרים בקטע לא נתפס, שמתאגדים יחד לשבוע של הרפתקאות.
אז צפו בסרטון המעולה של Smiley Videography, משנה שעברה כדי להבין קצת מה קורה במקום הזה:
מידע כללי למי שרוצה להגיע לפסטיבל
מתי זה קורה?
אז התאריכים המדוייקים של הפסטיבל בדר"כ מתפרסמים כ - 4 חודשים מראש. השנה למשל (2020), תאריכי הפסטיבל הם 22.2-29.2.
כדאי להתעדכן בעמוד הרשמי של הפסטיבל בפייסבוק.
איך מגיעים?
טיסות של חברת פגסוס המאחרת הכרונית הזו, יקחו אתכם ישירות (או לא ישירות) לעיר אנטליה שבטורקיה.
רצוי להזמין כרטיס כמה שיותר מראש, כי אז תבכו מאושר מרוב שהמחירים זולים.
אבל אם תחכו, כנראה החברים שלכם מקהילת הסלאקליין בארץ יזמינו את כל הטיסות הישירות השוות, ואתם תיתקעו עם טיסה יקרה וקונקשן מרגיז כמו שקורה לי כל שנה :)
מאנטליה תוכלו להגיע לפסטיבל בכמה דרכים - החל מטרמפים, אוטובוסים, מונית או הסעה של המחנה (זו לרוב האופציה שאני בוחרת).
את הההסעה של המחנה יש להזמין מראש, כמובן תלוי במחנה בו תבחרו לישון (יפורטו בהמשך).
עלות ההסעה היא כ - 10 יורו לאדם.
מחכים לטיסת קונקשן שלנו :)
איפה ישנים?
בגייקבאירי (אתר הטיפוס בו מתקיים הפסטיבל) יש כמה מחנות שבהם אפשר לישון, וכל מחנה מציע כמה אופציות לינה שונות במחירים שונים.
האופציה הזולה ביותר היא בעצם לינה באוהלים. או שלכם מהבית או שניתן להשכיר שם אוהל שמאובזר בכל מה שצריך.
בנוסף ישנם גם קראוונים או בקתות עץ בגדלים שונים, והמחירים משתנים בהתאם לסוג הבקתה ומה היא מכילה.
ישנן בקתות המאובזרות בשירותים ומקלחת, חלקן גם עם מטבח מאובזר, וחלק רק עם שירותים או בכלל לא.
גם אם אין לכם מטבח או מקלחת בתוך הבקתה זה לא מאוד נורא, כי במחנות עצמם יש מטבח משותף מאובזר בהכל, וכמובן שירותים ומקלחות עם מים חמים. ואם פחות בא לכם לבשל עצמאית, יש גם מסעדה עם מגוון מנות במחירים סבירים לחלוטין.
שני המחנות המרכזיים בפסטיבל הינם ג'וסיטו, כאשר הוא המרכזי שבהם, או קאזבאן, הממש צמוד אליו. לכל המידע המדוייק בנוגע לזמינות בקתות, מחירים, שירותי הסעות וכדומה - כדאי לבקר באתרים שלהם:
מחנה נוסף, טיפה יותר מרוחק מהשניים שציינתי הוא רידו קאמפ, שהיתרון הבולט שלו הוא שבו מתקיימת מסיבת הפתיחה של הפסטיבל, שאתם כנראה תהיו בה כל כך שיכורים שתשמחו לדעת שהבקתה שלכם קרובה ;)
עלויות והרשמה
אז רצוי להירשם לפסטיבל מראש בטופס הזה, וכך גם להבטיח לכם הזמנה של חולצה/סוואטצ'רט במידה שלכם אם תרצו.
עלות הפסטיבל היא באיזור ה - 25 יורו, ויש לשלם כשמגיעים (ואז גם תקבלו צמיד עלייה לליינים!).
הקאמפ ג'וסיטו
ומה עם מידע על הייליין בפסטיבל?
אז טוב ששאלתם!
בפסטיבל תוכלו להנות מ - 20 הייליינים בערך באורכים שונים (החל מ - 17 מטר ועד ל - 160 מטר).
המיקומים של הליינים מחולקים לסקטורים שונים, שכל אחד מהם נמצא באיזור קצת אחר במתחם הטיפוס.
סקטור ה - Riverside
הסקטור החברותי ביותר למתחילים, ונמצא ממש צמוד למחנה ג'וסיטו (יותר קל"ב מזה לא תמצאו!).
הוא מחולק לשני מתחמים: ה - Threesome, ולעוד צד שאין לו שם.
בסקטור ישנם 3 ליינים למתחילים (Threesome), באורכים שבין 21 - 27 מטרים, הנמצאים אחד מתחת לשני, כך שהתחתון ביותר הוא חברותי במיוחד מכיוון שהוא לא חשוף או גבוה.
אגב, העליון מבין השלושה הוא בעיניי אחד הליינים היפים מבחינת נוף בפסטיבל, אפילו יותר מהרבה ארוכים אחרים :)
בנוסף, בצד ללא השם ישנם עוד שני ליינים טיפה יותר ארוכים - 50 מטר ו - 60 מטר, הנמצאים בדיוק בצד השני של שלושת הליינים הקצרים, ככה שממש פשוט לעבור בין הליינים ולאתר איפה התור הכי קצר :)
הקניון
סקטור נוסף המתאים למתחילים הוא הקניון.
הליכה מעלה במשך כחצי שעה/40 דקות, תביא אתכם לאחת מהנקודות הגבוהות והיפות של גייקבאירי.
בסקטור תוכלו למצוא 4 ליינים באורכים שבין 17 - 35 מטר, וחלקם מאוד חשופים וגבוהים, מה שנותן כבר הרגשה שאתם על הייליין "אמיתי".
גם אם אתם לא מתכוונים לעלות על אחד מהליינים, לדעתי ההליכה עצמה לספוט פשוט נחמדה, וזו ההזדמנות טובה להנות מהנוף של האיזור.
יתרון בולט אגב של הסקטור הזה לעומת האחרים, זה שיש בו הכי מעט תורים (נכון לשנת 2019, אל תהרגו אותי אם זה השתנה!).
הסיבה היא כנראה כי רוב המתחילים יעדיפו את סקטור ה - Threesome כי הוא פחות מפחיד ויותר נגיש, וכי סלאקרים מתקדמים יותר יעדיפו לתעל את אנרגיות ההליכה שלהם אל סקטורים אחרים בהם יש ליינים ארוכים יותר.
אה כן, וגם ממש לא נוח לשבת שם על הסלע! תביאו מגני תחת :)
סקטור ה - Riverside
Mustache
סקטור נוסף המתאים למתחילים ומכיל ליין אחד בודד וחמוד באורך 15/17 מטר.
הסקטור ממוקם בפינה שקטה וחמודה של הפסטיבל, ועם זאת הליין עצמו חשוף וגבוה עם נוף משגע של המחנות שמתחת.
Windish
אחד הסקטורים הפופולריים ביותר בפסטיבל, ולא יפתיע אותי אם תחכו שם גם שעה וחצי בשביל לעלות על ליין.
הסקטור מכיל 4 ליינים - שני ליינים של 60 מטר, אחד של 80 מטר ועוד אחד של 100 מטר.
כדי להגיע אליו מצפה לכם הליכה של 40 דקות בערך ממחנה ג'וסיטו, ולדעתי הנוף מהסקטור הזה הוא לא מהטובים ביותר במתחם.
היתרון שלו שכייף ונוח לשבת שם ולנמנם עד שתורכם על הליין מגיע, וגם כי הרבה חבר'ה יושבים שם יום שלם (לטוב ולרע, כן?), ככה שאפשר להעביר את הזמן שם עם המון אנשים טובים.
מאור פיין על הליין הבודד בסקטור Mustache - צולם ע"י נירוש
עלה באליק
סקטור מפורסם בקרב המטפסים בעיקר, אבל מכיל בתוכו שני ליינים חברותיים מאוד - האחד 35 מטר והשני 50 מטר.
מה שנחמד בסקטור הזה שהוא ממש מעל הנחל, ככה שמוצל, לא חשוף ויש אחלה מוזיקת רקע של מים.
מה שעוד יותר נחמד בסקטור הזה, זה שבזמן שאתם מחכים לתור שלכם על הליין, אתם יכולים לבינתיים לדפוק כמה מסלולי טיפוס כי זה ממש אחד ליד השני.
חוצמזה שפשוט נחמד לשבת ולהתפנן שם, יש בו הרבה מקום פנוי להתרוצץ (בניגוד לכל הסקטורים האחרים).
אנטוליה
הסקטור האחרון והמרוחק ביותר מכולם, ומכיל כ - 5 ליינים כנראה, באורכים של 32 מטר, 60 מטר, 80 מטר, 100 מטר ו - 160 מטר.
אנטוליה נחשב לסקטור הפופולרי ביותר בקרב מתקדמים, והמחמירים מביניהם (אהמ ניר וגל) אפילו קמים בשש בבוקר כדי לתפוס מקום בתור לפני שכל ההמון מגיע.
כדי להגיע לסקטור צריך ללכת, ולא מעט!
בערך כשעה הליכה כלפי מעלה ותגיעו לאחר המקומות הטובים ביותר בפסטיבל, וגם הזדמנות להציץ בביצועים של ה - pro's ;)
אנטוליה
וקצת מידע על טיפוס
אז כפי שציינתי, האתר בו מתקיים הפסטיבל הוא בעצם אתר טיפוס, המכיל כל כך הרבה סלע שהעיינים שלכם יצאו החוצה, ועשרות סקטורים שונים לטפס בהם.
הסקטורים הם החל ממרחק של לחצות כביש ואתם על הסלע, או הלאה של גם שעה הליכה למקומות מרוחקים יותר.
גייקבאירי הוא מקום לא קטן, והאמת שהגיידבוק של האתר הספציפי הזה יותר גדול מהגיידבוק של כל המצוקים בישראל.
מה שכן, הטיפוס שם הוא בעיקר טיפוס ספורטיבי של סינגל פיצ'ים, ומתאים גם למטפסים מתחילים וגם לותיקים.
בעיניי, גם אם אתם מטפסים שהם סלאקרים מתחילים, שווה להגיע לפסטיבל - תוכלו גם לטפס וגם לחוות קצת מחדוות ההייליין. :)
הטיפוס באיזור - צולם ע"י דייגו רוסמן
אז מה עוד יש בפסטיבל חוץ מהייליין וטיפוס?
אז אם הייליין וטיפוס לא מספיקים לכם, תוכלו להנות עוד ממלא פעילויות מגניבות נוספות.
סדנאות
ישנן סדנאות של טיפוס עלייה על ליש אל הליין, שם מלמדים אתכם את הטכניקה של עלייה אל ההייליין, ואיך לעשות את זה בלי להתפמפם למוות ולצאת עם מלא כחולים בידיים :)
בנוסף, יש גם סדנאות רנדומליות של יוגה/אקרו יוגה, ג'אגלינג וקנדמה (שאגב, קנדמה זה הדבר האמיתי אז תתחילו לשחק!).
ג'אגלינג וסלאקליין
אז כל ערב, באיזור חמש/שש, קצת אחרי שכולם חוזרים מהליינים והטיפוס, וקצת לפני שהשמש שוקעת, יש סשנים מטריפים של ג'אגלינג ברחבה המרכזית של ג'וסיטו.
למעשה זה אחד הדברים שאני אוהבת ומחכה להם בסוף של כל יום.
ג'אגלינג, קנדמה, חישוקים, רודאו ליינים, מה שתרצו - כמו מפגש מוצלח במיוחד בפארק הירקון, רק בטורקיה :)
סאשנים של ג'אגלינג ושטויות אחרות
מסיבות והגרלות
טוב, המסיבות בטורקיה הן הטובות ביותר מכל פסטיבל הייליין אחר שהייתי בו, ותמיד קורים בהן דברים משוגעים :)
מסיבת הפתיחה היא בערב השני של הפסטיבל (יוצא ביום שבת תמיד), ומתקיימת ברחבה של המחנה רידו.
מסיבת הסיום, שטיפה לפניה יש גם את ההגרלה המגניבה בה ניתן לזכות במלא פרסים אם יש לכם מזל (או אם אתם בוקסי), מתקיימת בערב האחרון של הפסטיבל (ביום שישי) ברחבה של המחנה ג'וסיטו.
באמת שאין לי מילים לתאר כמה כייף שם, למרות שהמוזיקה היא טכנו גרמני גרוע לרוב, אבל האנשים עושים אותן כייפיות במיוחד.
בדר"כ בהתחלה של כל מסיבה יש גם מופעי אש מרהיבים של חברים מהקהילה וגם מופעי טריקליין של הטריקליינרים הטובים בעולם.
מדורה
אה כן, וכל ערב יש מדורה ברחבה של המחנה ג'וסיטו.
ואנשים
כי לא תמיד צריך יותר מזה :)
עם היפות שלי ב - THC :)
ומה עושים עם אוכל?
אוכלים במסעדה
אז קודם כל, במחנה ג'וסיטו יש מסעדה שאפשר לאכול בה ארוחות בוקר, צהריים וערב.
יש המון מנות טובות ומגוונות במחירים ממש טובים. החסרון היחיד (עבורי) זה שאין שם ממש אופציות טבעוניות.
המסעדה נפתחת כל יום ב 9:00 בבוקר, ופתוחה כמעט כל היום למעט כמה שעות בודדות בצהריים שבו היא נסגרת. אחרי זה היא פתוחה לרוב עד 22:00 בלילה.
ימי רביעי ושבת הם ימי הפיצה, שבהם תזכו לחכות לפיצה שלכם משהו כמו שעה וחצי, אבל זה שווה כי היא טעימה ואתם רעבים (והם יכולים להכין לכם גם אחת טבעונית!).
כל ערב המסעדה מתמלאת באנשים, וזה מקום שפשוט נחמד סתם לשבת ולהתפנן בו או להגן על עצמכם מהגשם או הקור.
בנוסף מגישים שם גם בירות :)
ארוחות ערב מפנקות במסעדה של ג'וסיטו
בישול עצמאי
אז במידה ואתם לא בתוך בקתה שיש בה מטבח, שתדעו שבכל מחנה יש מטבח מאובזר בכל מה שצריך, וניתן להשכיר בו גם בלון גז גדול במשהו כמו 10 יורו. (אפשר להתחלק בזה כמה אנשים ואז זה יוצא ממש זול).
לדעתי עדיין כדאי להביא קצת ציוד בישול בסיסי איתכם, כי לפעמים עמוס וצפוף והרבה מהכלים כבר תפוסים. (במיוחד סירים ומחבתות).
אני תמיד מביאה איתי את הסט סירים הקטן שלי, סכו"ם וכוס אישית.
אם אתם מתכוונים לבשל בעיקר עצמאית (וגם אם לא), שווה לכם להגיע לביקור בשוק המקומי.
מבשלות ארוחת ערב :)
השוק המקומי של ימי ראשון
בכל יום ראשון נפתח בכפר שליד גייקבאירי השוק המקומי ובו תוכלו לקנות כל מה שצריך למשך השבוע.
כדי להגיע אליו צריך לעלות ברגל מהמחנה לכביש הראשי ולנסות לתפוס טרמפ או לחלופין ללכת ברגל את הדרך אם אתם אמיצים (או סתם חסרי מזל בתפיסת טרמפים).
בשוק תוכלו למצוא הכל החל מפירות, ירקות, טחינה, אלכוהול, תבלינים, פיצוחים, ממתקים ועוד ועוד, והכל במחירים ממש זולים.
מלבד לקניות בשוק שווה לשבת לאכול באחת המסעדות של הכפר ולהתענג על אוכל טורקי מסורתי טעים ומשמין.
כל שנה כמיטב המסורת אנחנו הולכים לאכול יחד ארוחת בוקר מפנקת (שתוגש כנראה אחרי שעה מההזמנה ועם המון טעויות), ולאחר מכן מתחילים את הקניות בשוק.
ארוחת ענק בשוק המקומי
איזה ציוד כדאי להביא לפסטיבל?
ציוד טיפוס/הייליין
לא ניתן להשכיר במחנה ציוד, ולכן אם אתם מתכוונים לטפס למשל, רצוי להביא איתכם חבל, ראנרים, סלינגים, מיילונים, נעלי טיפוס ובעצם כל מה שצריך לטיפוס בשטח.
עבור הייליין רצוי שיהיה לכם את הציוד האישי שלכם - רתמה, האנגאובר, סלינג וטבעת ננעלת. (חלק מהאפרוצ'ים לליין יכולים להיות מסוכנים, וסלינג וטבעת ננעלת זה משהו שכל מי שעושה הייליין צריך שיהיה לו!).
לדעתי כדאי גם שתמיד יהיה איתכם טייפ במידה ומי שלפניכם הוא מחריב טייפים מקצועי.
לינה ומקלחות
במידה ואתם ישנים בבקתה ממש אין צורך בשק"ש וכדומה. הבקתות מאובזרות בשמיכות וכריות - רק לא בטוח שהחליפו לכם מצעים לפני :).
חלק מהאוהלים אגב מאובזרים גם בציוד מהסוג הזה, שווה לברר מראש לפני שסתם נסחבים עם ציוד מיותר.
כמובן שתביאו איתכם דברים למקלחת (מגבות האמת יש), דאודורנט, וכל מה שבעצם יהפוך אתכם לפחות מסריחים.
בגדים
תביאו בגדים חמים כי בלילות נהיה קר.
מעיל גשם הוא חובה, כי כמעט תמיד יהיה לפחות יום אחד של גשם (זה טוב, הזדמנות לנוח), ורצוי גם נעלי הליכה טובות, במיוחד אם אתם מתכוונים להגיע לסקטורים הגבוהים.
הדבר החשוב ביותר שעליכם להביא זה תחפושות - אתם מגיעים לקרנבל תחפושות שלם!
דברים קטנים נוספים
פנס ראש זה חשוב, משחקים מגניבים כמובן (קלפים, כדורי ג'אגלינג, קלאבים, קנדמה, או כל שטות אחרת שיש לכם), קרם הגנה, מצלמה וקונדומים וכדומה :)
כסף
אז בנוגע להתנהלות עם כסף, במחנות עצמם ניתן לשלם ביורו (לא באשראי) או בלירה טורקית.
כדאי שיהיו לכם לירות טורקיות עבור הקניות בשוק, ואם תרצו לבקר אחרי הפסטיבל באיזה חאמם או סתם לטייל באנטליה, אז רצוי שיהיה לכם כסף מקומי.
ניתן למשוך כסף מקומי בשדה תעופה (או לבקש מהנהג שלכם שיעצור לכם בדרך במקום מומלץ).
ציוד טיפוס והייליין שכדאי להביא
ומה עושים עם הביטוח?
אז לטורקיה חשוב לעשות ביטוח שמכסה את כל השטויות שאתם עומדים לעשות שם :)
לכל פסטיבלי ההייליין וההרפתקאות השונות שלי בעולם, אני עושה את ביטוח המטיילים שלי דרך נסאו ביטוח למטיילים, והם שם לצידי גם כשפתאום אני מקבלת דלקות בכליות (כמו בטיול האחרון שלי).
מוזמנים למלא את הטופס והם יחזרו אליכם עם כל המידע שצריך
קצת על החוויה האישית שלי
השנה עומדת להיות הפעם הרביעית שלי בפסטיבל הזה. מי היה מאמין.
למעשה, עבורי החוויה בפסטיבל הזה במשך השנים לא תמיד הייתה כזו חיובית, ועברתי עם עצמי דברים דיי מורכבים במהלך הימים שלי שם.
הפעם הראשונה שלי ב - THC הייתה ב - 2016, אז הייתי סלאקרית מתחילה, ואולי רק כמה שבועות לפני הפסטיבל הצלחתי ללכת לראשונה ליין של 30 מטר מבלי ליפול.
בגזרת ההייליין הייתי ברמה שהצלחתי לעמוד רק פעם בחיי על הייליין (עמדתי והתיישבתי בחזרה), ונדמה לי שעשיתי רק נפילת לישפול אחת עד אז.
תהיתי מאוד אם להגיע, והתלבטתי אז עם חבריי אם בכלל כדאי לי, אם אני ברמה בכלל לזה.
אבל זכור לי משפט שחבר טוב שלי אמר לי אז כשהתלבטתי - תבואי, תבואי, אנחנו צריכים נציגות נשית ואת תצאי משם שועלה.
האמת..? הוא טעה :)
לא רק שלא יצאתי משם שועלה, גם לא באמת הייתי הנציגות הנשית היחידה שם.
את ליה היקרה, שאז נדדה לה בעולם, הכרתי שם, וכמובן מהארץ באה איתי שועלה אמיתית, גת, שלימים הפכה לאחד הדברים היותר טובים שהכרתי בחיים שלי.
גתו הקרנפה שלי ב - shoulder stand :)
יחד התחלנו שם מסורת קטנה - חלקנו את בקתת האין סקס שלנו, זאת שאפשר לשבת בה בשירותים ולקלוט ווייפיי, והעברנו את הימים יחד חולקים את ההצלחות והאכזבות אחד של השני.
אני הייתי בהלם מוחלט מכמות האנשים המוכשרים שמקיפים אותי, מזה שכולם סלאקרים ומטפסים, ומנגנים ומג'אגלגים (ואפילו משלבים את כל זה על ההייליין!).
הייתי בהלם מכמה עוצמתי המקום הזה יכול להיות, מכמות החווית שצוברים ביום אחד ומכמה אינטנסיבי הכל.
הייתי בהלם שאיתי בתור לליין יושבת חבורה של איראנים, שכששומעים שאני מישראל הדבר הראשון שהם עושים זה מביאים לי חיבוק ענק.
אבל למרות כל היופי הזה שהיה שם, אני הרגשתי שבזמן שכולם סביבי כבר מצליחים לעמוד וללכת את הצעדים הראשונים שלהם על הליין, לקום וליפול ולקום וליפול, אני לא מצליחה כלום..
במשך פסטיבל שלם לא הצלחתי אפילו לעמוד. ולא משנה כמה עודדו אותי, וכמה תמכו בי, וכמה האמינו בי - אני פשוט פחדתי מדי.
וזו חוויה לא פשוטה להיות בה כשרואים את כולם מתקדמים ושמחים, ואני, לא רק שאני לא מתקדמת, אני אפילו מרגישה כבר ברגרסיה - כי הצלחתי לעמוד לפני זה! ואפילו לעשות לישפול! ואיך זה שפתאום אני קפואה שוב? ולא מסוגלת.
וזו חוויה שכשאתה נכנס אליה כל פעם מחדש יום אחרי יום, והחוסר הצלחה מתחיל לשקוע, הכל הופך ללא כייף, ואפילו קצת מזוכיסטי. וההרגשה שתופסת מקום היא כבר כזו שלא רק שאני לא מצליחה שום דבר על הליין, אני לא מצליחה שום דבר אף פעם בחיים.
אז ברחתי לי לדבר היחיד שהייתי טובה בו - וזה לטפס. והאמת, הטיפוס שם היה מעולה :)
מתחממים על 6b עם דובי ודניאל בעלה באליק - צולם ע"י דובי
ואז, בשנה שלאחר מכן החלטתי לחזור שוב לטורקיה. למרות שאז לא הצלחתי, ולמרות שמאז ההתקדמות היחידה שלי עם הייליין הייתה רק כמה צעדים בודדים - אבל החלטתי לחזור, כי נו, אסור לוותר וזה, ו - FOMO.
וקצת כמו בשנה שלפני זה, עברתי עם עצמי גם הפעם דברים לא פשוטים, כאלה שלא קשורים בכלל להייליין או לטיפוס, כאלה של הרס עצמי ובחירות גרועות.
וכל הכשלונות, האכזבות,האהבות והפציעות התנקזו לאותו שבוע אחד - פסטיבל הייליין בטורקיה.
בניגוד לשנה שלפני, הפעם הצלחתי לעמוד על הליין! אבל לא ללכת. הייתי עומדת על הליין, סוליד אס פאק, במשך אפילו חצי דקה, מבלי לקחת צעד אחד, ואז יורדת ותופסת את הליין.
וגם הפעם, בזמן שכולם סביבי מתקדמים וחוצים ליינים שלמים, אני נשארתי תקועה.
והאמת, בלב שלם אני יכולה להגיד שהדבר היחיד הטוב שקרה לי באותה שנה זה שהבנתי כמה אני אוהבת את החברים שלי, המיזנטרופים האלה, שהיו שם לאהוב ולחבק אותי בין כל הקושי והדמעות. (והיה הרבה מזה!)
אחרי טורקיה של אותה שנה החלטתי לקחת הפסקה, אחת ארוכה כזו מהכל. מהטיפוס, מהסלאקליין ובעיקר מהחלטות גרועות - ולשקם את הגוף שלי ואת הנפש.
כחלק מזה יצאתי לטייל בעולם, ובמשך שנה שלמה התמקדתי בדברים אחרים שעשו לי טוב. לא היה שם טיפוס ולא היה שם הייליין, ולמרות שהתלבטתי טיפה אם כחלק מהטיול לקפוץ לפסטיבל בטורקיה, הפעם החלטתי לוותר ולהמשיך להתרכז בעולם אחר שיצרתי לעצמי.
ולטורקיה, לטורקיה חזרתי שוב רק ב - 2019, וזו הייתה אחת הבחירות הטובות ביותר שעשיתי באותה שנה.
מיזנטרופים שכאלה :)
אז למרות כל המשקעים מהשנים הקודמות, מצאתי את עצמי מזמינה כרטיס טיסה בחזרה שוב למקום הזה.
אני מניחה שאני יודעת לתאר מה בדיוק היה שונה הפעם שם, אבל זה בכלל לא משנה. כי ברגע שהגעתי הרגשתי איך כל החששות הופכים להתרגשות.
שמחתי לראות ולחבק את החברים שלי מחו"ל מהשנים הקודמות ולהכיר חברים חדשים מהארץ, שמחתי לעלות על הליין, לחצות ולסגור ליינים, לעשות פעם ראשונה אקספוז'ר על הליין ו double drop knee, שמחתי לטפס על סלע שוב וליפול בצעדים קשים, ושמחתי לעשות שטויות עם האנשים שאני אוהבת ולראות את כולם מאושרים סביבי.
באופן מפתיע, הפסטיבל האחרון בטורקיה פתח לי המון, והפך את השנה האחרונה למאוד משמעותית עבורי ועבור אופי הטיולים שגם בחרתי לעשות.
חודשיים אחרי טורקיה כבר מצאתי את עצמי על הליינים הגבוהים של ביסמנטובה באיטליה, וחצי שנה אחרי זה כבר עליתי על ההייליינים הארוכים הראשונים שלי בדריל אנד צ'יל בבוסניה, ולאחר מכן בטיול הייליין של חודשיים ברחבי אירופה.
ממש לפני כמה ימים חבר טוב מקהילת הסלאקליין בארץ אמר לי שלדעתו הייליין זה לא לכל אחד.
חשבתי על זה, אבל בלב לא האמנתי שזה נכון. אמרתי שאני חושבת שכל מי שעושה סלאקליין מסוגל לעשות הייליין (אם הוא רוצה), כי אם אני הצלחתי אז כל אחד יכול.
בסוף זה קורה :)
מילים אחרונות
אז כפי ששמתם לב עד כה, הפסטיבל בטורקיה זה מקום משמעותי עבורי, שבמהלך השנים הפך למסורת, לבית, ולחלק בלתי נפרד מחוויות הטיפוס וההייליין שלי.
אבל זה יותר מזה אפילו.
טורקיה זה ארוחות בבקתה הגדולה, ערמונים על האח וכרבולים במיטה הזוגית. טורקיה זה לבלות בנחל כשיוצאת השמש ולהסתתר במסעדה כולם יחד כשיורד גשם.
טורקיה זה ערבי פיצות, זה מסיבות משוגעות עם טכנו גרמני גרוע ומופעי אש וטריקליין מדהימים, זה סאשנים של ג'אגלינג וקנדמה, וג'אמים עם גיטרות, חלילים, חצוצרות וכל מה שאפשר לנגן עליו בעצם.
זה משחקי קלפים ושחמט בערב במסעדה, וזה לשבת ולחפור שעות על המיטה בבקתה.
זה לחכות בתור לליין כשסביבכם האנשים הטובים ביותר שתפגשו, ובזמן הזה לעודד את אלו שמפחדים ואת אלו שבקלילות על הליין משחקים.
טורקיה זה המוצץ עם האסיד ;), הלפרוש מהייליין ולהצטרף לריגינג טים, זה להיות ג'ירפה או להיות נמר, זה הנכה וילדים גרמנים ונשיקות עם חברים. זה ג'יפסים במרפסת של הבקתה, ותה חם בפנים סביב השולחן.
טורקיה זה מקסימום בננה.
וזה בעיקר המון כייף, אז תבואו :)
--
קצת קרדיטים: אז תמונה ראשית צולמה ע"י האחד והיחיד - Antigravity Adventures.
את יתר התמונות יש לי כי הלנה החמודה ומשה המלך צילמו מלא (ונראה לי שגם חגי!).
התמונות של הטיפוס צולמו ע"י דייגו רוסמן, יש באתר שלו עוד מלא תמונות של פרוייקטים של טיפוס והייליין, אז שווה לעקוב!
יש עוד כמה תמונות שנלקחו מהפייסבוק של בוקסי ומיכאל ועוד חברים, אז תודה גם לכם :)
וכל מה שלא שלהם הוא שלי :)
הסרטונים המפורסמים בפוסט צולמו ונערכו ע"י הזוג הכי מגניב ביקום הזה - כפיר וקארה היקרים מ - Smiley Videography שעוקבים ומצלמים הרבה פרוייקטים בעולם של סלאקליין - אז שווה ממש ממש לעקוב אחריהם באינסטוש!
