שמורת הטאבן בוגד

שמורת הטאבן בוגד (Tavan Bogd) היא אחת השמורות היותר מוכרות במונגוליה.

כמו שקשוח להבין איך מבטאים אם שם השמורה ככה גם קשוח לטייל בה.:)

ממוקמת במערב מונגוליה, לא רחוק (במושגי מונגוליה) מהעיר אולגי, הטאבן בוגד נחשבת לאחד המקומות היפים ביותר שאסור לדלג עליהם במהלך הטיול שלכם במונגוליה.

למרות שקר שם רצח, לא מעט תרמילאים מזוכיסטים מגיעים לשם לטראק בין הנוף הפראי של האיזור המרוחק הזה במונגוליה.

במאמר הבא אסקור את המסלול שלי בשמורה, שארך כשבוע, וכלל כמה מהאטרקציות המומלצות של האיזור. במאמר מצויינים כל הפרטים שתצטרכו לדעת כולל העלויות, הציוד הנדרש, אזהרות והפתעות צפויות.

קצת על שמורת הטאבן בוגד

הטאבן בוגד (חמש הקדושים), נקראת על שם 5 פסגות הרי האלטאי הגבוהות בשטחה, שנחשבות קדושות לתושביה.

למעשה, בניגוד ליתר איזורי מונגוליה, התושבים החיים באיזור זה הם בכלל קזאחים מוסלמים והטובאנים. יכול להיות שחלקכם תוכלו אפילו לזהות את המראה השונה שלהם לעומת המונגולים (במיוחד אם טיילתם כבר במרכז אסיה), לי לעומת זאת, בלי לצאת גזענית מדי, הם נראו אותו דבר כמו יתר המונגולים.

ממוקמת בקצה המערבי של מונגוליה, שמורת הטאבן בוגד גובלת ברוסיה מצפון וסין מדרום מערב, ונושקת בכביש ארוך כל הדרך אל קזחסטן.

את השמורה מלווים מכל עבר רכס הרי האלטאי, ובחלק מהפסגות ממש תוכלו לעבור את הגבול לצד הרוסי של הרי האלטאי.

בשמורה גם יושב לו ההר הגבוה ביותר המונגוליה, שמתנשא לגובה המטורף של כ - 4.374 מטרים, ולמרות שבהחלט זה לא סטנדרט גובה של נפאל, עדיין הנוף מסביב הוא מהמרשימים ביותר שראיתי.

אחד הדברים שכדאי לזכור זה שאיזור השמורה מתקרר מוקדם יחסית ליתר איזורי מונגוליה, וכדאי להגיע לשם לפני שהמשפחות נודדות למקומות פחות קפואים לזמן החורף.

איך מגיעים לשמורת הטאבן בוגד?

כיאה לחורי תחת בעולם, גם הפעם כדי להגיע לשמורה נדרש לא מעט מאמץ.

סיורים לטאבן בוגד יוצאים מהעיר אולגי, העיר המרכזית של המערב, מה שאומר שצריך להגיע תחילה לשם. כדי לדעת איך להגיע לאולגי, איפה כדאי לישון ומה לאכול, מוזמנים לקרוא כאן.

מאולגי, עליכם להתארגן על רכב ונהג שייקח אתכם לשמורה ולא יברח לכם אחרי זה ככה שתוכלו לחזור מהשמורה אל אולגי .

נסיעת בחילות של בערך שש שעות מאולגי, תביא אתכם אל הכניסה לשמורה, אל הריינג'ר קאמפ, בו תוכלו להעביר את הלילה בתוך גר של משפחה או באוהל שלכם, ולא רחוק משם מתחילים את הטראק המפורסם לפסגת המלצ'ן פיק.

עם איזו סוכנות כדאי לסגור מסלול לשמורה?

שאלה מצוינת.

העיר אולגי מלאה בסוכנויות שקר, שבצורה כזו או אחרת ידפקו אתכם או ירמו אתכם. זה פשוט חלק מחוקי הפורמט שצריך לעבור שם.

מספיק לקרוא קצת סיפורים בקבוצת הפייסבוק של סיביר ומונגוליה כדי להבין מה הלך הרוח של האיזור הזה במונגוליה.

קחו בחשבון שעם רוב הסוכנויות שאיתן תצאו, כנראה תצטרכו איכשהו מתישהו להוסיף עוד קצת כסף על הפתעות שבדרך, כי כמעט תמיד יש כאלה.

לפני שאספר לכם את הסיפור הקטן שלנו, אציין כמה עובדות שחשוב לדעת לפני שיוצאים לשמורה:

עובדות שחשוב לדעת לפני שיוצאים לשמורה:

1. כדי להיכנס לשמורה אתם נדרשים להוציא פרמיטים. את הפרמיטים האלה ניתן להוציא אך ורק דרך אחת מהסוכנויות באולגי. כלומר, בכל מקרה עליכם ליצור קשר עם אחת הסוכנויות ודרכן לבצע את התהליך.

   מכם לא נדרש יותר מדי, רק לשלוח או לצלם את הדרכונים שלכם ולהעביר לסוכנות, והם עושים את כל התהליך בשבילכם.

   רוב הסוכנויות גובות 10$ לאדם עבור הפרמיט (יותר מזה עושים עליכם סיבוב), למרות שבפועל, הפרמיט עצמו הוא ללא עלות.

   את הפרמיט ניתן להוציא בימים שני - שישי, רק ששימו לב להגיש את צילומי הדרכונים יום לפני. אם תגישו לסוכנות את הדברים ביום שישי, רק ביום שני הם יוכלו להוציא לכם פרמיט, אז שימו לב לימים כדי שלא תיתקעו סתם.

2. אתם חייבים ליווי מדריך כשנכנסים לשמורה. זה מן שקר כזה שהמציאו שם בנוגע לזה, אבל מסתבר שהשומרים בודקים. יכול להיות שיעלימו לכם עין, יכול להיות שיבקשו שוחד, יכול להיות שהנהג יוכל להצהיר שהוא מדריך, אבל בכל מקרה, יש שם איזה עניין סביב הדבר הזה.

   שמעתי ממטיילים שלא באמת נדרש מדריך (באמת קל לנווט את הדרך לבד), אבל תמיד היה איזה סיפור מעניין כזה או אחד למי שהגיע ללא מדריך.

   פה זה ממש עניין של שיקול דעת שלכם, אם בא לכם לנסות ולראות מה יהיה (אני מאלה שמאמינים שבסוף הכל מסתדר), או פשוט מראש לקחת מדריך מוסמך ואיתו לצאת לדרך (וכמובן לשלם יותר).

3. את הכסף לסוכנות משלמים מראש. לא הייתה שום סוכנות שאיתה דיברנו שהסכימה שנשלם חלק מהכסף במהלך המסלול או לאחר החזרה משם. האופציה היחידה שניתנה לנו היא לשלם את כל הכסף מראש.

   מה שקורה במצב הזה הוא שאתם תלויים לחלוטין באותה סוכנות, ושגם אם משהו לא מסתדר בדרך, לא תמיד יהיה לכם עם מי לדבר. שמעתי סיפורים על נהגים שנעלמו, על מטיילים ששילמו עוד המון כסף בגלל הפתעות שבדרך, או על כאלה שבכלל לא נתנו להם להיכנס בסוף לשמורה.

אחרי שהבהרנו את הנקודות הבאות, אפשר להמשיך לסיפור.

הסיפור הקטן שלנו:

כשהגענו לאולגי והתחלנו לברר עם סוכנויות לגבי היציאה לשמורה, אחת מהבנות בחבורה קיבלה המלצה ממישהי מקומית על מדריך מעולה שמוציא סיורים לשמורה.

אחרי שראינו שלסוכנויות מסביב לא ממש איכפת אם נסגור איתם או לא, החלטנו ללכת על ההמלצה שקיבלנו וסגרנו עם אותו בחור "מומלץ" מסלול של שבוע, שכולל עלייה למלצ'ן פיק וטיול באיזור אגם חוטון במחיר סביר בהחלט.

התארגנו חבורה של חמישה, ובערב שלפני היציאה לדרך הוא טען שהתבלבל במחיר, והעלה את המחיר בבערך 60 דולר לכל החבורה.

להתמקח איתו בהודעות היה על גבול הבלתי אפשרי, ומכיוון שהיינו ערב לפני היציאה לשמורה, וכבר התארגנו על אוכל וסידרנו תיקים, הסכמנו לעליית המחירים שלו, וקבענו לצאת בבוקר למחרת.

בבוקר למחרת הוא אכן הגיע, רק שזה כבר היה בצהריים, ואחרי שכבר העמסנו את כל הוואן בציוד שלנו, עשינו צ'ק אאוט מהמלון, והיינו מוכנים לצאת לדרך, פתאום התברר לנו שהמחיר שאנחנו משלמים בכלל לא כולל מדריך.

ברור לנו שכדי להיכנס לשמורה אנחנו נדרשים למדריך שיתלווה אלינו, אחרת השומרים עושים בעיות.

ידענו גם ששוחד לשומרים יכול לפתור את הבעיה הזו כנראה, אבל במדינות כאלה לא בדיוק ברור מה עלול לקרות, ולא רצינו לשלם כל כך הרבה כסף לאותו בחור מראש, שכבר נתפס לא אמין בעינינו, ועדיין בסוף להידפק בכניסה לשמורה.

הוא טען שהנהג שלו יכול להצהיר שהוא מדריך ואז לא תהיה בעיה, אבל כבר שמענו סיפורים דומים שלא הסתיימו בדרך כזו אופטימית, ובגדול כל הסיפור כבר היה נראה לנו דיי סקאצ'י.

החלטנו לבטל עם אותו הבחור, פרקנו את כל הציוד והתחלנו ליצור קשר עם סוכנויות אחרות.

אז עם מי סגרנו בסוף?

אחרי שכבר הבנו שכל הסוכנויות באולגי הן פח ברמה זהה, ושטובים יש מעט, החלטנו ללכת על הסוכנות שנחשבת לטובה, האמינה (והיקרה) ביותר באולגי והיא הבלו וולף (Blue Wolf).

מכיוון שנתקענו באולגי כבר לא מעט ימים, הסופ"ש החל והתקרב, וידענו שאם לא נסגור באותו היום נצטרך לחכות באולגי לפרמיטים עוד כמה ימים, החלטנו לבחור בבטוח ביותר וללכת עם הבלו וולף.

במקרה הזה באמת העדפנו לשלם יותר ולדעת שיש לנו ראש שקט.
בסופו של דבר לא התאכזבנו.

ציוותו אלינו את הנהג הכי תותח שראיתי בחיים, שגם דאג ועזר לנו באופן אישי בעוד דברים, וגם מדריך דובר אנגלית (אנגלית בסיסית אומנם אבל ברמת מונגוליה, אפשר היה בהחלט לדבר איתו אפילו שיחות מלאות).

ניתן ליצור איתם קשר גם באופן פרטי (ולא דרך הסוכנות), וכמובן שהם יוכלו ללוות אתכם במחיר זול יותר למה שהסוכנות תיקח מכם.

טקה הנהג (לא דובר אנגלית בכלל) - 976-9942-2165+
מוקה המדריך - אין לי את מספר הטלפון שלו אבל ניתן ליצור איתו קשר דרך פרופיל הפייסבוק שלו.

לא יכולה להתחייב על טיב השירות או העלות שתקבלו משניהם באופן פרטי, אבל מוזמנים לנסות ליצור איתם קשר.

העלויות לשבוע בשמורה דרך הבלו וולף

זו ההצעה שקיבלנו בפעם השנייה שקפצנו לסוכנות. לא אופתע אם תקבלו הצעה דומה אך לא זהה (גם אנחנו קיבלנו לא בדיוק את אותה ההצעה מהפעם הראשונה שהיינו שם, למרות שאת ההצעה נתנה לנו בדיוק אותה אישה).

אנחנוהיינו קבוצה של חמישה אנשים, ובחרנו במסלול של שבוע הכולל נסיעה לשמורה, טראק של שלושה ימים למלצ'ן פיק, משם נסיעה אל אגם חוטון ואירוח אצל משפחה מקומית, וחזרה לאולגי

פרמיטים - 10$ לאדם x חמישה אנשים = 50$.
רכב + נהג - 55$ ליום x שבעה ימים = 385$.
דלק - 100$.
מדריך - 40$ ליום x שבעה ימים = 280$.

סה"כ לחמישה אנשים - 815$. הצלחנו להתמקח בקצת והיא הסכימה להוריד לנו את המחיר ל 805$ כך שיצא שכל אחד מאיתנו שילם 161$.

מה עושים בשמורה?

יש כמה אטרקציות מרכזיות מומלצות באיזור הזה של מערב מונגוליה. הראשונה והעיקרית שבהן היא:

טיפוס אל המלצ'ן פיק

טראק קצר שאורך שלושה ימים אל ההר החצי מושלג ברוב הזמן ומושלג בזמן שלא רצוי שתעלו אליו, אשר נקרא מלצ'ן.

גובה ההר הוא 4,050 מטר, והנוף מהפסגה שלו שווה את ההליכה, או יותר נכון את כן, ככה זה נראההעלייה המונוטונית והמעיקה אליו .

כדי לטפס אל פסגת הר מלצ'ן, עליכם להגיע אל מחנה הריינג'ר קאמפ, יחד עם הנהג שלכם, ומשם מתחילה הליכה של שלושה ימים אל ההר ובחזרה אל הקאמפ.

את הלילה הראשון לפני היציאה לטראק תעבירו בריינג'ר קאמפ, כך שאני מאחלת לכם שינה בתוך גר חמים ונעים כי שני הלילות הבאים שלכם הולכים להיות קצת מסוייטים :)

ביום הראשון ישנה הליכה של בין 14-18 ק"מ מונגוליים אל הבייסקאמפ, שגובהו כ-3050 מטרים, ושם תעבירו את הלילה הראשון שלכם באוהלים, לפני העלייה לפסגה.

ביום השני מתחילים טיפוס של כמה קילומטרים בודדים אך עם זאת תלולים בקטע לא נורמלי אל הפסגה, ויורדים בחזרה אל הבייסקאמפ, שם מעבירים את הלילה השני. ההליכה כולה היא באיזור ה - 7 שעות, וניתן להשאיר את כל הציוד בבייסקאמפ ולקחת איתכם רק תיק קטן.

ביום השלישי חוזרים בחזרה את הדרך אל המחנה ממנו יצאתם לטראק, ומשם ההחלטה שלכם אם להעביר עוד לילה או להתקדם לפי המסלול שבחרתם אל היעד הבא.

מזג האוויר בטראק

לא אשקר, קר שם, אפילו מאוד, וזו נקודה שחשוב לגעת בה. היו אנשים שהלכו לישון אחרי יום של שמש וקמו לבוקר של שלג.

לנו באופן קוסמי יצא מזג אויר טוב במיוחד בשלושת הימים של הטראק, ועם זאת זכינו לגשם נחמד מאוד כשירדנו מהפסגה, מה שהרטיב לי את האוהל לחלוטין, ככה שאת הלילה השני שלי בבייסקאמפ העברתי באוהל רטוב ומלא שלוליות. לא נעים.

בלילות קר מאוד והטמפרטורה בהחלט יכולה לרדת כמה מעלות יפות מתחת לאפס. אני ישנתי כל לילה עם כל הבגדים החמים שהיו לי במוצ'ילה ועדיין קפאתי.

הלילות ושעות הבוקר המוקדמות הן הקשות ביותר, ומצד שני, במהלך היום לחלוטין תוכלו להיתקל בשעות בהן חמים ונעים שעל הגוף לובשים גופייה בלבד.

אגם חוטון

בדרום השמורה ישנם שני אגמים מרכזיים שאפשר לבקר בהם.
אגם חוטון ואגם חורגאן הם המקומות המושלמים לנוח בהם לאחר הטיפוס למלצ'ן פיק.

אפשר לחבר בין הטראק לאגם באופן רגלי, שזה ידרוש הליכה של עוד חמישה ימים בין הנופים המשוגעים של המערב.
**רק צריך לקחת בחשבון שיש להצטייד באוכל לכל הימים האלה.

למי שפחות בעניין של ללכת, אפשר לעשות את הדרך בנסיעה של חמש/שש שעות, ולבקש מהסוכנות שהנהג יישאר לחכות לאחר הטראק ולנסוע איתו.

זה אומר שעל הנהג להישאר לחכות לכם, מה שכנראה יעלה לכם טיפה יותר. (המחיר שציינתי במעלה המאמר כלל את ההמתנה והנסיעה של הנהג שלנו לאיזור של אגם חוטון).

במידה ותסיימו את החזרה מהטראק מוקדם תוכלו להמשיך ישירות לאגם, תלוי בקצב הליכה שלכם, בנכונות הנהג, ובגדול, בכמה שתתעקשו שזה יקרה.

אגם חוטון זה המקום המושלם שלכם לנוח טיפה. אפשר לשוטט לאורך האגם והכפרים המקיפים אותו, או פשוט לשבת על שפת האגם עם ספר טוב.

אנחנו בילינו יומיים באיזור האגם וישנו לא רחוק ממנו בגר של משפחה מקומית.

ביקור משפחות מקומיות

בהנחה שהמשפחות עוד לא עזבו את האיזור, אופציה נוספת מדהימה לא פחות בשמורת הטאבן בוגד, היא לבקר את האוכלוסייה המקומית החיה שם.

מכייוון שהמונגולים הם עם נודד, לקראת בוא החורף חלקם אורזים את המשפחה, עדרי בעלי החיים והגרים שלהם, ועוזבים לבתי החורף שלהם בערים או בכפרים הגדולים או באיזורים שפחות מתים בהם מקור.

רוב המשפחות נשארות באיזור עד לסוף ספטמבר, ככה שבהנחה ואתם מגיעים בזמנים השפויים לטייל במונגוליה, לא תהיה לכם בעיה למצוא משפחה להתארח אצלה.

אפשר לבקר את המשפחות בצורה עצמאית לחלוטין, אבל אם יש לכם מדריך דובר אנגלית זה יכול להקל עליכם ממש.

המשפחות לא דוברות אנגלית ואם אתם רוצים לתקשר איתם מעבר לשפת הסימנים, מדריך דובר אנגלית בהחלט יכול לפתור את הבעיה.

אנחנו ישבנו עם משפחה שהתארחנו אצלה לא מעט, ובאמצעות המדריך יכולנו לשאול המון שאלות על אורח החיים שלהם או להבין מאיזו חיה מגישים לנו את המאכלים שלפנינו.

המונגולים מאוד אוהבים לארח, ויש גם חוקי נימוס כשמתארחים בגר, שסיכוי טוב שתפרו את רובם בלי לשים לב בכלל.
ברגע שתיכנסו כבר יגישו סביבכם המון מאכלים מונגולים מסורתיים, החל מגבינות, לחמים וכמובן התה המונגולי המסורתי.

הליכה אל המפל

באיזור אגם חוטון מסתתר לו מפל, שלצערי לא הצלחתי להבין את שמו, אבל מניחה שאם תדברו עם הסוכנויות באולגי על המפל הזה הם יבינו לאן לקחת אתכם.

ההליכה אל המפל היא לא ארוכה במיוחד, אבל זה תלוי בנהג שלכם ועד כמה הוא יוכל לקרב אתכם אל המפל.

בהתחלה הסבירו לנו שזה 4 שעות הליכה לכל כיוון, ולבסוף הנהג שלנו קירב אותנו בחצי מהדרך ככה שהיינו אמורים ללכת בסביבות השעתיים.

אני לא יודעת אם זה כי המונגולים לא מבינים מהי הערכת זמנים או מרחקים, אבל יצא שהלכנו אפילו פחות מזה.

במפל עוד אפשר להבחין במהלך ההליכה, שבה תעברו בין הגבעות והיערות של מערב מונגוליה.
אנחנו בדרך אפילו עזרנו לבחור מקומי לרעות את העדר שלנו, שליווה אותנו לא מעט מהדרך.

המפל זה מקום דיי נחמד לעשות בו עצירת קפה או תה, וממש אפשר לרדת ולשבת קרוב לידו, אבל מעבר לזה לא תמצאו יותר מדי ברדיוס הקרוב.

שבט ציידי העיטים

אומנם זה דורש עוד נסיעה, שבמקרה שלנו לא הייתה כלולה במחיר, הגענו להסכמה שכל אחד יוסיף 3,000 טוגריק וניסע לבקר משפחת ציידי עיטים.

שבט ציידי עיטים בעצם משתמש בעיטים שנלקחו בעודם גוזלים/ביצים, שעברו אילוף במהלך השנים ומטרתם לצאת למסעות ציד כל כמה זמן ולהביא לבעליהם שלל.

העיטים צדים בעיקר שועלים, מרמיטות ואפילו זאבים, כך שאנשי השבט משתמשים בפרווה של אותן חיות, והעיט זוכה בבשר שלהן.

אני באופן אישי לא התלהבתי מהמאורע, במיוחד כשראיתי שהעיט קשור כל היום בחוץ ולא באמת יכול לזוז לשום מקום ובטח שלא לעוף.

בעלי חיים בשבילי הם לא אטרקציה, במיוחד כשמשולבת בזה התעללות, ניצול או בידור להמונים.

ברור לי שככה חיים התושבים המקומיים ושכנראה שכך הם למדו לשרוד את הימים הקשים של מונגוליה, אבל אני מאוד לא מתחברת לכל ההצגה שמעבר שביקור כזה דורש.

בני השבט מלבישים את התיירים שמגיעים בבגדים המסורתיים ומושיבים עליהם את העיט לאחר שמכסים את עיניו, והכל לצורך חוויה או תמונה.

אני מעדיפה לא לקחת חלק בדברים מהסוג הזה, במיוחד בתנאים האלה, ויכולה רק להעביר את הידע הזה הלאה ואתם תחליטו אם לתת יד לדברים מהסוג הזה או לא.

הערה: יצא לי לדבר עם מטיילים שהגיעו מטאג'יקיסטן שתיארו שם חוויה שונה לחלוטין ביחס בין המקומיים לעיטים, אז אולי שם החוויה יותר טוב לבעלי החיים.

ציוד שכדאי לקחת איתכם לשמורה

במידה ואתם מטיילים עם וואן אין בעיה לקחת את כל הציוד שלכם איתכם ופשוט להשאיר בוואן את הציוד שאתם לא משתמשים בו באותו הרגע.

אם אתם מתכננים לעשות טראקים ארוכים שבהם לא תראו את הוואן במהלך השבוע, כדאי להשאיר את רוב הציוד במלון בו ישנתם ולקחת רק את מה שחשוב.

אל תשכחו שהציוד תמיד על הגב שלכם!

ציוד שחובה שיהיה איתכם:

- אוהל: במונגוליה אי אפשר להסתדר ללא אוהל, ועדיף אחד כזה שעמיד בגשמים ורוחות. מזג האויר בשמורה יכול להיות משוגע ועדיף להתכונן לימים גשומים ומושלגים.

- שק שינה: אחד כזה שיחמם אתכם טוב טוב בלילה. בעיניי זה הדבר שיכול לעשות את ההבדל הגדול ביותר בין לסבול ממש ללסבול בצורה סבירה.

- מזרון שטח: יאפשר לכם לחצוץ ביניכם לבין רצפת האוהל הקרה. לא כדאי לוותר.

- בגדים חמים: אני כל לילה ישנתי עם כל הבגדים שהיו לי - החל מחולצה, מכנס וגרביים תרמיות ועד למעיל, כפפות, כובע צמר וחם צוואר. בנוסף כדאי לקחת מעיל ומכנס גשם ואת כל מה שיכול לחמם אתכם בלילה בגדול :)

- פלאפון + מטען נייד: במיוחד אם אתם ללא מדריך, חובה שיהיה לכם איך לנווט או לתקשר עם העולם (למרות שאין קליטה) ולצלם כמובן! אני לקחתי איתי גם מכשיר לווייני.

- מקלות הליכה: יכולים להקל לא מעט על ההליכה ובמיוחד על העלייה והירידה מהמלצ'ן פיק.

- כלי בישול: רוב הזמן אם לא בכולו אתם תבשלו אוכל בעצמכם. ציוד בישול הוא פשוט חובה במקרה כזה וכדאי לקחת סיר, גזייה, בלון גז, סכו"ם וכדומה.

- עזרה ראשונה: לא צריך לקחת את כל הכדורים והתחבושות שהבאתם, מספיק כמה דברים בסיסיים.

- פנס ראש: זו דרך מאוד טובה למצוא את הדברים שלכם בחושך.

ציוד שמגניב שיהיה איתכם:

במידה ובין הטראק לאגם אתם עם וואן, יש כמה דברים שיכולים להיות מאוד נחמדים אם יהיה לכם:

- נגן מוזיקה: במיוחד לנסיעות הארוכות.

- ספר: אם אתם מתכוונים להתפנן קצת באגם ספר יכול להיות אחלה דרך להעביר את הזמן במנוחה.

- בגד ים: אם תרצו להיכנס לאגמים באיזור.

- תיק בד: ביום של העלייה לפסגה אין צורך לסחוב יותר מדי ותיק קטן ממש יכול לעשות את העבודה.

- סנדלי שורש: אני לא לוקחת שורש איתי לטראקים עם ציוד על הגב, אבל בגלל שידעתי שאנחנו חוזרים לוואן סנדלי שורש יכולים להוות אחלה אתנחתא מהנעלי הרים.

דברים שממש אין צורך שתסחבו:

- כל מה שקשור להגיינה: מקלחת לא תעשו שם, אז אין צורך לסחוב שמפואים וכדומה איתכם. מברשת ומשחת שיניים כדאי שתקחו איתכם.

כמובן, ככל שתחלקו את הדברים עם יתר חבריכם למסע ככה תקלו לעצמכם על הגב. ובכלל, הכי כייף לחלוק :)

לרשימת כל הציוד שלקחתי איתי למונגוליה, יחד עם מסקנות ותובנות של אחרי - מוזמנים לקרוא כאן.

מילים אחרונות

שמורת הטאבן בוגד היא בהחלט מקום שלא תרצו לפספס.
למרות שקר שם והמקום יכול להיות לא פשוט למטיילים שלא רגילים לטראקים או לקור, עדיין כדאי לצאת לשם ולחוות את הטבע המונגולי במיטבו.

אפשר לעשות באיזור כל כך הרבה מסלולים ואפילו להמציא כמה משלכם, מוזמנים לקרוא סיפורי דרך נוספים של מטיילים בשמורה.

התנאים בשמורה יכולים להיות מפתיעים וקשים לפעמים אז הכי חשוב - תשמרו על עצמכם!

--

כל התמונות במאמר צולמו על ידי או על ידי אחד מחברי למסע ואין להשתמש בהן ללא רשות. תודה :)