טרק בהרי האטלס במרוקו
17/12/2023
6 דברים שאפריקה לימדה אותי
21/01/2024
לטייל לבד (ברכב) בארה"ב וקנדה
מאז שהייתי ילדה, משהו בלבקר במקום כמו ארה"ב ריגש אותי מאוד.
גם אני גדלתי על סדרות וסרטים אמריקאיים וחלמתי להגיע למקום המופלא והענק הזה שתמיד ראיתי דרך המסכים.
החלום הכי גדול שלי היה לקנות וואן ולטייל את ארה"ב על מרחביה הגדולים, ובמהלך כל כך הרבה שנים חיכיתי למישהו שירצה להצטרף אלי למסע הזה.
חשבתי שיהיה מגניב ממש לעשות את זה עם בנזוג או עם חברה, לנדוד יחד בין הטבע והערים האמריקאיות, וליצור מסע מיוחד רק שלנו.
בשלב מסויים של חיי, הפסקתי לחכות לאנשים כדי להגשים את החלומות הגדולים ביותר שלי.
התחלתי לטייל בעולם לבד, למדתי להסתדר בכוחות עצמי ופשוט יצאתי להגשים את כל החלומות שלי איתי.
המסע לטיול לבד בארה"ב לא היה שונה מאוד במקרה הזה, אבל כן איתגר אותי בהמון היבטים חדשים שלא נתקלתי בהם במהלך מסעותיי בעולם.
בפוסט הבא אשתף אתכם שיתוף אישי על למה הגעתי לארה"ב, איך טיילתי שם ובקנדה לבד במשך 5 חודשים, האתגרים בטיול לבד במקום כמו ארה"ב וכמובן אשתדל לתת כמה שיותר מידע למי שרוצה להגשים חלום דומה.
אז שנצא למסע?
לטייל בארה"ב לבד ברכב, יוצאים לדרך :)
למה לטייל לבד בארה"ב?
הבחירה להגיע בכלל לארה"ב, נבעה במקרה שלי מתוך משבר גדול שחוויתי.
בדצמבר 2021 יצאתי לטיול לבד במקסיקו, חמישה חודשים מאוד קשוחים עברו עלי שם, שבפוסט חושפני מאוד שלי שיתפתי על החוויות שלי שם.
כשהייתי בעיירה סן כריסטובל במקסיקו חטפתי טפיל אכזרי בבטן וסבלתי שם מאוד לבד.
באותם רגעים נשבר לי מהמקום הזה, נשבר לי מהמצב שבו אני אפילו לא יכולה לשתות מים מהברז בלי לפחד ובעיקר מלסחוב את התיק שלי על הגב ולקנות בכל פעם רק שתי עגבניות.
רציתי טיול אחר, יותר יציב, שבו לא אצטרך לנוע ממקום למקום באוטובוסי לילה, בטיסות מעצבנות, בבלה בלה קאר שאולי לא יופיע בכלל או שיזרוק אותי באמצע הדרך (כן, גם זה קרה..!).
רציתי את היכולת לסחוב את כל האוכל שלי איתי ולא על הגב, לאכול אוכל בריא, לישון במיטה שהיא שלי כל הזמן ולהגיע לכל מקום בזכות עצמי ולא בעקבות טובתם של אחרים.
וכך, החלטתי לוותר על המעבר לגוואטמלה, וארה"ב נשמעה לי כמו האופציה הטובה יותר.
אבל אז, נתתי ליקום להחליט עבורי.
(או יותר נכון לעוקבים שלי באינסטגרם).
העלתי סטורי עם סקר לאן כדאי לי להמשיך - ארה"ב או גוואטמלה, ובקול מוחץ נקבע ש - תיקו.
כמות ההצבעות הייתה זהה עבור שני היעדים. תודה באמת :)
אבל מתוך זה גיליתי מה הרצון האמיתי שלי. הבנתי שאני רוצה שארה"ב תנצח בסקר, למרות שהפחיד אותי יותר להגיע לשם מאשר לגוואטמלה.
אחרי חמישה חודשים במקסיקו, הלב כיוון לארה"ב
מה זה אומר לטייל לבד בארה"ב?
מכיוון שידעתי שלטייל בתחבורה ציבורית בארה"ב זה לא ריאלי וזה גם לא בדיוק הטיול שאליו כיוונתי, הבנתי שאצטרך לקנות שם רכב.
בכל זאת - החלום הוא ראודטריפ בין מדינות.
אבל למען האמת, רק המחשבה על תהליך קניית רכב בארה"ב גרם לבחירה הזו להפוך ליותר מפחידה ומאתגרת עבורי.
בחיים לא קניתי רכב בשום מקום אחר בעולם מלבד ישראל (וגם אז אחים שלי עזרו לי לקנות את הרכב), בחיים לא טיילתי לבד לחלוטין ברכב, ומה יקרה אם כל הפחדים והחששות שעולים לי כרגע אכן יקרו?
מכל התהיות שעלו לי, ידעתי שלא משנה מה יקרה בדרך, אני אדע להתמודד איתו.
ידעתי שאני מספיק מנוסה אחרי שטיילתי לבד באפריקה, אחרי שטיילתי לבד במונגוליה ורוסיה, וכמובן אחרי בית הספר שמקסיקו עשתה לי בחודשים האחרונים.
למרות זאת עלה לי חשש ענק לגבי הטיול הזה, אבל מה שאמרתי לעצמי אז בלב - לכי למקום שהכי הולך להוציא אותך מאיזור הנוחות. אז הלכתי :)
ידעתי שעומדות בפני כמה התמודדויות לא פשוטות, אבל כל זה התגמד מהידיעה שאני הולכת לעשות בקרוב את רואדטריפ חיי, עם רכב משלי, ואסע לאן שרק בא לי ומתי שבא לי, ברחבי ארה"ב..!
יוסמיטי - חלום גדול שרציתי כבר להגשים
איך הגעתי לארה"ב לבד?
אל ארה"ב חציתי אחרי טיול של כ - 5 חודשים לבד (אבל ממש לבד) במקסיקו.
אמריקאים שפגשתי במהלך הטיול שלי, אשר סיפרתי להם על המחשבות שלי לחצות לארה"ב, נתנו לי מידע חשוב לגבי מעברי הגבולות האפשריים בין מקסיקו לארה"ב.
מהר מאוד הבנתי שהדרך הבטוחה ביותר לחצות לארה"ב יבשתית היא דרך מעבר הגבול של טיחואנה-סן דייגו.
מסתבר שבטיחואנה ישנו מעבר מהיר משדה התעופה היישר אל ארה"ב, ואפילו לא צריך לצאת מהשדה עבור הזה.
כל הדמיונות שהיו לי בראש על מעבר יבשתי ארוך, עם מלא מקסיקנים וכולנו עומדים בשמש הקופחת לפקיד הגירה חמוץ כשבחוץ ריח של טאקו באוויר, דיי התבדו.
כלומר עדיין היה לי תור ארוך ומלא מקסיקנים, אך היה מזגן והפקיד במעבר גבולות היה ממש נחמד :)
וכך, בבוא הימים הזמנתי לעצמי כרטיס טיסה ממקסיקו סיטי לטיחואנה, שם עברתי את הגבול אל מקום מהסרטים.
ממקסיקו לארה"ב, לבד בדרכים
איך קניתי רכב לבד בארה"ב?
אז למעשה לא קניתי אותו לבד. מבלי העזרה של כל האנשים הטובים שהכרתי בדרך, לא יודעת איך הייתי עושה את זה.
התכנון שלי כאמור היה לקנות רכב SUV שיכול להתאים גם למגורים - כלומר כזה שאני יכולה לקפל בו את המושבים האחוריים כדי להפוך את האיזור למיטה.
עוד לפני שחציתי לארה"ב ממקסיקו כתבתי בקבוצות פייסבוק של ישראלים באיזור שאני מחפשת משפחה נחמדה שיכולה לארח אותי לכמה ימים ולעזור לי בכל עניין קניית הרכב.
משפחה מדהימה ביותר מסן דייגו הציעה לי מיטה חמה, ובפועל עזרה לי הרבה יותר ממה שיכולתי לדמיין.
הם אספו אותי היישר מהגבול עם מקסיקו אל ביתם היפה בסן דייגו, ואירחו אותי למשהו כמו שבוע עד שהסתדרתי על קניית הרכב וכל הביורוקרטיה הנדרשת.
את כל פירוט תהליך קניית הרכב תוכלו לקרוא בפוסט הבא ולכן לא אכביר במילים על התהליך גם כאן.
עם זאת אני חייבת לציין שאילולא העזרה של אותה משפחה אני לא יודעת איך הייתי מתניידת ברחבי סן דייגו אפילו כדי לרכוש סים קארד, שלא לדבר על ללכת לבדוק מכוניות.
ממש ממליצה למי שרוצה לעשות תהליך דומה, למצוא משפחה מארחת/חברים באיזור שיוכלו לעזור לכם בכל התהליך.
אני ולקסה במהלך המסע שלנו לבד בארה"ב
יש לי רכב, מה עושים מכאן אעאעאעא??
תיאור מדוייק של הרגשותיי באותן שניות.
מהרגע שקניתי את הרכב השקעתי את מיטב זמני שנותר לפני היציאה שלי לדרכים, לאיבזור הרכב וסידורים נוספים.
מלבד רכישת ביטוח, רישום הרכב של שמי ושאר ביורוקרטיות, יצאתי אל מסע קטן ברחבי סן דייגו כדי לאבזר את הרכב, שאמור להיות גם הבית שלי לחודשים הקרובים, בכל מה שצריך.
עשיתי רשימה של ציוד שנראה לי שאצטרך, וגם כאן, פניתי לאנשים טובים שיעזרו לי למצוא או יתרמו לי ציוד שיכול להתאים.
כך בעצם היכרתי את הארגון המדהים The Jewish Gift Closet, בסן דייגו שתורם המון ציוד ליהודים בעיר ועוזר להם להתאקלם בביתם החדש.
בחנות שלהם בתארגנתי על 95% מהציוד שהייתי צריכה למסע שלי, כולל כריות, מצעים, שמיכות חמות, קופסאות אכסון, מגבות, וילונות לרכב, סכו"ם וציוד בישול ועוד המון דברים קטנים שחסכו לי מאות דולרים.
בנוסף השגתי ממשפחה ישראלית מדהימה מזרון לרכב, אותו חתכתי והתאמתי לגודל של תא המטען שלי, ואפילו קיבלתי מהם שטיח דשא קטן ששימש כחצר האחורית שלי :)
עוד משפחה חמודה תרמה לי כמה דברים קטנים לבישול, ואת יתר הציוד כמו גזייה, מקלחת סולארית וכדומה השלמתי בוולמרט.
קצת לפני שיצאתי לדרך עצרתי בכמה ארגונים שמוסרים מזון, סיפרתי להם על המסע שלי והם תרמו לי המון המון אוכל כגון שימורים, אורז, פסטות, שמן בישול ועוד ועוד ועוד. (חלק מהאוכל אפילו תרמתי בעצמי להומלסים או קבצנים שפגשתי במסע שלי).
וכך בעצם, אחרי כמה ימים של ארגונים והכנות, התחיל המסע שלי בארה"ב וקנדה - מסע של כ - 5 חודשים מסן דייגו ועד לסקוואמיש בקנדה, ברכב שהוא יותר מבית, לבד.
אני ולקסה ביום הראשון שלנו יחד
וכאן מתחיל הרואדטריפ שלי לבד בארה"ב וקנדה
את הלילה האחרון שלי בסן דייגו לפני היציאה למסע, העברתי אצל משפחה צעירה שעברה כמה חודשים לפני כן לסן דייגו.
יצא לי להתחבר איתם מאוד ואל ילדיהם המקסימים, הם אירחו אותי לערב פיצות ואפילו ציידו אותי באוכל של בית לדרך למחרת.
למעשה הם נתנו לי כל כך הרבה כוח להמשך רק בעצם אדיבותם, וידעתי שאם אפגוש עוד אנשים כאלה בדרכי, אני אהיה יותר מבסדר.
כבר עוד לפני שיצאתי לדרך עלה המכשול הראשון שלי - יום לפני היציאה נדלקה לי נורה ברכב שהרגע קניתי..! אתם יכולים לדמיין את האימה שאחזה בי באותם רגעים.
מכיוון שהי היה סופ"ש, לא הצלחתי למצוא מקום שיקבל ויבדוק לי את הרכב, וגם העדפתי לעשות את הבדיקה במוסך רשמי.
ממש בבוקר שבו יצאתי לדרך, עצרתי תחילה במוסך שבו פגשתי את המוסכניק הכי נחמד בעולם, שהרגיע אותי לחלוטין ואמר לי שזו נורה שנדלקת מדי פעם בדגם הרכב שלי, שאין מה לחשוש ושהוא פשוט יכבה לי אותה.
הוא לא לקח על זה דולר אחד, ואפילו פרגן לי במטליות לניקוי שמן מנוע :)
אחרי המפגש איתו יצאתי סוף סוף לדרך בהתרגשות אדירה ובסקרנות חסרת תקדים למה שעוד אחווה בדרך.
לילה ראשון לבד בארה"ב. ג'ושוע טרי
אז איך זה לטייל בארה"ב (וקנדה) ברכב לבד?
אז אחרי מסע של כחמישה חודשים ברכב לבד, אני יכולה בהחלט להגיד שלטייל לבד בארה"ב היה אחד הדברים שאני הכי גאה בעצמי שאי פעם עשיתי.
היכולת בכל יום לקום בבוקר, לקחת את הרכב לאן שרק ארצה, לעצור בדרכים איפה שבא לי, לטייל בקצב שלי ולחקור את הטבע המדהים של ארה"ב לבדי - כל אלו הן הסיבות למה אני כל כך אוהבת לטייל לבד.
ארה"ב נוחה מאוד לנהיגה, הדרכים ברורות, גוגל מאפס עובד, וסה"כ הניווט הוא יחסית פשוט ותרבות הנהיגה שם לא כאוטית כמו בארץ.
גם בקנדה הרגשתי תחושות דומות לארה"ב בנוגע לנהיגה, רק ששם סוף סוף מדברים בקילומטרים שזה כייף גדול לחזור למימדי אורך נורמליים.
גם כשהייתי צריכה עזרה מאנשים בדרך (ותאמינו לי שהייתי צריכה עזרה), תמיד היה מי שיעזור לי.
בנוסף, מאוד קל להסתדר עם רכב בארה"ב גם מבחינת מקומות לינה בלילה - יש אפליקציות רבות שנותנות מידע ומכווינות לאתרי קמפינג (חינמיים או בתשלום) שבהם אפשר לעצור ללילה.
גאה בעצמי על המסע הזה
האם בטיחותי לטייל ולישון ברכב לבד בארה"ב?
זו כנראה השאלה העיקרית שרוב האנשים תוהים לגביה.
שיצאתי לדרך אפילו אנשים שפגשתי בדרך קצת נהבלו מאופי המסע שלי, והיו לא מעט מקומיים שדאגו לי וביקשו שאעדכן שהכל בסדר איתי.
מניסיוני האישי אבל, הרגשתי מוגנת ממש ברוב המקומות בהם ישנתי לבד.
היו פעמים שאכן הסתובבתי עם הרכב לא מעט באיזור מסויים כדי להבין האם בטוח לישון שם או לא, וכשהיה לי ספק - פשוט המשכתי למקום אחר.
זה היופי בלטייל עם רכב - אם מרגיש לכם לא בטוח, אפשר פשוט לנסוע משם למקום אחר.
למשל כשהייתי בעיר פרזנו, עיר לא מומלצת בעליל לטעמי להגיע אליה, בלילה הראשון ישנתי במקום שלא הרגשתי בו כל כך בטוחה, ולכן למחרת החלטתי למצוא שכונה טובה יותר לחנות בה.
דיברתי קצת עם מקומיים בעיר והבנתי איפה כדאי יותר לשהות, ובחרתי בשכונה שהיא הרבה יותר טובה ונחמדה.
בלילות, לא משנה איפה החנתי, תמיד דאגתי שהדלתות נעולות והשוילונות מוגפים, מה שבהחלט סיפק לי חתיכת סיפור כשנתקעתי בגלל זה מחוץ לרכב שלי באמצע היער בפארק הלאומי סאקויה.
לא היה אפילו לילה אחד שבו מישהו הטריד אותי, בין אם כשהחנתי באמצע יער שומם או בין אם במקומות שיש בהם יותר אנשים שחיים ברכב.
מכיוון שדלתות הרכב שלי תמיד היו נעולות (גם במהלך הנהיגה אגב - לקח שלמדתי כשניסו לשדוד אותי בנמיביה בתוך רכב), ידעתי שגם אם משהו קורה, המפתח של הרכב תמיד נמצא במקום הקבוע שלו, ואני מקסימום יכולה לקום ולנסוע מיידית משם.
למי שמתכנן מסע דומה, מציעה לארגן מראש תוכנית חירום במידה ומשהו קורה בדרכים ואפילו לחזור על הסיטואציה בראש כדי להטמיע למוח מה צריך לעשות במידה ומשהו קורה.
מקומות יפים לישון בהם בלילה בארה"ב
מציאת מקומות לינה בטיחותיים בארה"ב עם רכב לבד
אחד הדברים שהיה לי הכי חשוב זה תמיד לישון באיזורים שבהם אני מרגישה מוגנת.
ארה"ב מציעה מגוון אפשרויות לינה עם רכב, וברובם הרגשתי מאוד בטוחה, וברובם גם נתקלתי באנשים נוספים באותם הספוטים מה שדווקא השרה עלי ביטחון.
השתמשתי בשתי אפליקציות עיקריות כדי למצוא מקומות בטוחים ללינה, והקפדתי לקרוא גם את הביקורות על כל מקום לפני שהגעתי אליו.
iOverlander ו - FreeRoam שימשו אותי נאמנה לאורך כל הטיול שלי לבד בארה"ב.
הייתי בודקת בשתיהן בחל מהפעמים, אבל iOverlander הייתה בהחלט המועדפת עלי.
שטחי BLM
שטחי BLM הם שטחים השייכים למדינה וניתן לחנות בהם בחינם.
אותי הם שירתו ממש טוב במהלך הטיול שלי ובהרבה מהם תוכלו לפגוש בתים על גלגלים נוספים.
הם מפוזרים בכל רחבי ארה"ב, לעיתים יש יותר מהם באיזורים מסויימים ולעיתים אין מהם בכלל.
לרוב הם סופר בסיסיים - פשוט שטח חול שאפשר לחנות בו או מפרצונים כאלה ואחרים בדרכים
וולמארט
עוד אופציה ללינה בחינם ברחבי ארה"ב היא החניונים של וולמארט.
שימו לב שלא בכל סניף של וולמארט ניתן להחנות (למשל בלאס וגאס העיפו אותנו משם), אבל בהרבה מהם כן.
אני אישית נמנעתי לחלוטין מלינה בחניוני וולמארט כי זה הרגיש לי לא כזה בטוח בארה"ב. אני לא יודעת אם החשש שלי היה מוצדק או לא, אבל כשהחנתי את הרכב ללילה בתוך עיר העדפתי להסוות את עצמי ברחובות רגילים.
כמובן שאם אתם מטיילים עם וואן זה יכול להיות קצ יותר בעייתי להסוואה וייתכן ויעיפו אתכם בערים הגדולות, כך שוולמארט זו אופציה טובה.
אני ולקסה בשטחי BLM
Dispersed Camping
שטחים שבהם ניתן להחנות ללילה בחינם ברחבי ארה"ב, דומה לשטחי BLM אך אלו נמצאים לרוב גם מחוץ לפארקים לאומיים.
אני מאוד אהבתי את האופציה הזו כי זה אפשר לי למצוא מקומות לינה בטוחים בטבע.
אני חושבת שעם הזמן צוברים ביטחון גם להחנות את הרכב באמצע יער לבד במקומות שכאלו.
אתרי קמפינג בתשלום
מי שחושש במיוחד, יש המון אתרי קמפינג לרכבים שהם מסודרים לחלוטין וניתן לחנות שם בתשלום.
אם אתם לא מצליחים למצוא מקום שמרגיש לכם בטוח להעביר בו לילה, נסו לחפש אתרי קמפינג בסגנון הזה במפה.
אני אישית נמנעתי ממקומות כאלו פשוט כי לא רציתי לשלם, אבל העלויות יכולות להיות ממש זניחות לעומת החשש שלכם לישון במקום שהוא לא מאוד בטוח.
קאמפינג מגניב בפארק הלאומי ג'ושוע טרי
חוקים שסיגלתי לעצמי בדרך לבד כדי לשמור על הביטחון
אז כמו בכל מסע שלי בעולם לבד, אני מסגלת לעצמי חוקים שעוזרים לי לשמור על עצמי בדרכים, בסיטואציות מול אנשים וכמובן בשיטוטי הסולו שלי בטבע.
מכיוון שהטיול סולו שלי בארה"ב היה קצת שונה, בכל זאת טיול עם רכב שקניתי לבד, ישנם חוקים מיוחדים שסיגלתי לעצמי גם בסיטואציה זו.
לא לנהוג בלילה
אז בדר"כ אני מקפידה בטיולים שלי תמיד להגיע למקומות לפני רדת החשיכה אל יעדי.
גם כאן הקפדתי מאוד תמיד להגיע לחניית הלילה שלי לפני שמחשיך.
בדר"כ סימנתי לעצמי מראש את הנקודה שבה סביר שאשן באותו היום, ותיכננתי את היום שלי בדרכים לפי הזמן שייקח לי להגיע לנקודה האחרונה שלי ביום.
מלבד לפעם אחת שבה הייתי צריכה לצאת מהפארק הלאומי יוסמיטי בחושך, בכל יתר הטיול תמיד הגעתי בזמן.
החשש האמיתי שלי היה לפגוע באיזו חיית בר, אבל הסיוט הגדול ביותר שלי היה לפגוע בדוב שיתפרץ לי לכביש בחשיכה.
הגעה לחניית הלילה שלי באור יום גם אפשרה לי לשנות את המקום בו אשן, במידה והמקום שעליו בניתי נתפס או הרגיש לי לא בטוח.
הרבה פעמים אלו גם מקומות לינה באיזורים לא מוארים (כמו יערות), והדבר האחרון שרציתי זה לנהוג בכביש לא סלול באמצע הלילה לבד.
תמיד הגעתי למקום חניה לפני החשיכה
למלא דלק בחצי
טוב, זה חוק שכמעט כל נהג בחו"ל מאמץ לעצמו, אז על אחת כמה וכמה כשלבד.
במיוחד באיזורים בהם ציפיתי שלא יהיו המון תחנות דלק (אם בכלל), הקפדתי תמיד למלא דלק מבעוד מועד.
שמתי לי נקודות על המפה של תחנות דלק לקראת היעד שלי, והקפדתי תמיד למלא באחת מהן.
זה גם איפשר לי לבחור את תחנות הדלק הזולות יותר (במיוחד בקליפורניה שהדלק שם יקר!).
פעם אחת כשלא הקשבתי לחוק הזה כמעט נתקעתי בכביש שבין אורגון לוושינגטון, שבו לא היו הרבה תחנות דלק ונדלקה לי הנורה.
התפללתי כל הדרך שאצליח להגיע לתחנה כלשהי בדרך לפני שאתקע באמצע כביש מהיר. למזלי הצלחתי, אבל לא כייף לנהוג בלחץ שכזה :)
ללמוד לטפל בבעיות רכב (רצוי מראש)
אם יש לכם את ההדמנות להתאמן על כמה דברים לפני היציאה שלכם לטיול עם רכב לבד בארה"ב, אז כדאי.
זה גם ייתן לכם שקט נפשי לדעת שאתם יודעים לטפל בבעיות שונות שיצוצו, וגם זה דיי יעיל :)
יש באמת כמה דברים בסיסיים שלדעתי כל אדם שמחזיק ברכב צריך לדעת, על אחת כמה וכמה במדינה זרה לבד.
מציעה בהחלט ללמוד להחליף גלגל. ואם אתם לא יודעת להחליף גלגל, לפחות שיהיה לכם בשלוף מספר הטלפון של ביטוח הדרגים שלכם :)
בנוסף אני מציעה לוודא שאתם יודעים איפה שמים שמן מנוע, איפה ממלאים מים, ואיך לבדוק אם חסר (ולזכור לבדוק אם חסר..!)
אם אתם מטיילים בחורף, בררו מהו הציוד הנדרש לרכב במקרים כאלה. בלא מעט מקומות צריך שרשראות לצמיגים בנהיגת חורף - כדי לוודא שאתם יודעים איך עושים את הדבר הזה כי אני לא יודעת :)
למדתי לטפל בכל מה שנדרש ברכב
לצאת למסלולי הליכה רק בבוקר
יצא לי לעשות המון מסלולי הליכה לבד במהלך הטיול שלי.
אפילו הייתה פעם אחת שסיימתי מסלול הליכה בפארק הלאומי סאקויה, וכשהגעתי לרכב חבורה של חמישה גברים אמריקאים שמנמנים בדיוק התחילו את המסלול.
הם נראו מתפעלים מהאומץ שלי לטייל ככה לבד באמצע היער, מעט הם יודעים על החוקים הקטנים שלי לשמירה על הביטחון שלי גם במהלך טרקים בטבע.
אז קודם כל אני תמיד מתחילה מסלולי הליכה מוקדם בבוקר. לרוב, יוצא שאני מסיימת את המסלול כשאחרים רק מתחילים אותו.
להתחיל מסלולים בבוקר נותן לי מרווח נשימה במידה ומשהו קורה, וידיעה שכנראה במהלך היום אנשים יעברו איפה שאני נמצאת.
בנוסף זה מספק לי מספיק זמן של שעות אור במקרה חירום.
ומה עושים עם כל הדובים האלה?
בגלל שאין לי ניסיון כלל בהתמודדות מול דובים בטבע, ולמרות זאת לא רציתי לוותר על רוב מסלולי ההליכה שעשיתי באיזור קליפורניה, סיגלתי לעצמי מנהגים שונים גם לזה.
כל פעם כששמעתי משהו מרשרש מסביבי התחלתי למחוא כפיים. פעם אחת זו הייתה בחורה עם הכלב שלה והבהלנו אחת את השניה כהוגן :)
רוב הפעמים אלו היו מרמיטות או סנאים חמודים.
בנוסף רצוי שיהיה עליכם ספריי נגד דובים (לי לא היה), אבל זו דרך מצויינת להגן על עצמכם במידה ונתקלים בדובים בדרך.
למזלי כל ההיתקלויות שלי עם דובים היו דרך המכונית, ופעם אחת בפארק הלאומי יוסמיטי, אך שם דווקא הייתי עם אנשים במסלול (ראינו אמא דובה ושני דובונים).
בכל מקרה, את זמני בטבע הקפדתי לבלות תוך שמירה על החוקים של התנהלות במקומות בהם יש דובים.
מסלולי הליכה רק באור יום
פלאפון תמיד מוטען כמובן
למרות שבהמון מקומות שטיילתי בהם בארה"ב בכלל לא הייתה לי קליטה, עדיין תמיד הקפדתי להיות עם פלאפון טעון, במיוחד לפני שיצאתי לטיולי הליכה בטבע.
קניתי לרכב חיבור הטענה עם שני חיבורי USB, ככה שתמיד יכולתי להטעין שני מכשירים בו זמנית.
לרוב אלו היו הפלאפון שלי והמטען הנייד שברשותי.
כשיצאתי לטייל הקפדתי לקחת את שניהם איתי ליתר ביטחון.
הפלאפון עזר לי למצוא כל דבר בדרך, ובמסלולי הליכה גם לנווט במסלול בו בחרתי.
אפליקציות שעזרו לי במיוחד במהלך הטיולים שלי בפארקים הלאומיים הן מאפס.מי - אפליקציות נייוט המאפשרת ניווט אופליין, והאפליקציה הרשמית של הפארקים הלאומיים הנקראת NPS.
במהלך הטיול שלי מצאתי כמה אפליקציות שגם עזרו לי מאוד בטיולי עבר שלי בעולם, וחלקם עזרו לי במיוחד בטיול שלי בארה"ב.
להתרחק ממקומות מפוקפקים
זה כאילו נשמע מובן מאליו, אבל לעיתים בדרכים קצת קשה להבין מאיזה מקומות כדאי להימנע, על אחת כמה וכמה כשמטיילים לבד.
בכל פעם שהגעתי למקום והיה לי ספק לגבי הבטיחות בו, פשוט נסעתי משם.
אם לא הייתי בטוחה אז שאלתי מקומיים כדי להבין איפה המקומות או השכונות הבטוחות בערים אליהן הגעתי.
חוויתי כמה פעמים סיטואציות שבהן פשוט ארזתי את הדברים שלי ונסעתי משם, אחת מהן הייתה בתוך ספרייה (מסתבר שספריות בארה"ב מועדות לפורענות).
תזכרו שתמיד המקומיים יודעים טוב יותר לספר על איזה מקומות בטוחים יותר ופחות, כך שגם בארה"ב, כמו בהרבה מקומות בהם טיילתי לבד - נהגתי להקשיב למקומיים ולשאול אותם את כל המידע שרציתי לדעת עם היעדים הבאים שלי או אלו שאני בהם כרגע.
עם עצמי ביוסמיטי
דברים שהצטיידתי בהם בטיול סולו שלי בארה"ב
גם מבחינת ביטחון וגם מבחינת נוחות, היו כל מיני דברים שהקפדתי שיהיו איתו לאורך הטיול שלי לבד בארה"ב.
מטען נייד
אז כפי שציינתי בסעיף הקודם, אני תמיד מקפידה שיהיה לי פלאפון טעון בטיולים שלי, כדי שאוכל במקרה הצורך ליצור קשר עם העולם, לנווט ולחפש מידע על היעדים הבאים שלי בדרך.
ברכב הצטיידתי במטען USB מפוצל ככה שתמיד יכולתי להטעין שני מכשירים שלרוב היו הפלאפון שלי והמטען הנייד.
כיסוי לשמשות ווילונות
בטיול שלי לבד ברכב בארה"ב, כל דבר שיכול להעניק לי פרטיות ברכב, במיוחד כבחורה לבד, הוא מבורך.
וילונות או כיסויים לשמשות יכלו להעניק לי פרטיות גם במהלך היום אם רציתי לעצור לנוח באמצע הדרך, גם בלילה כך שאף אחד לא יכול לדעת שמישהו ישן ברכב וגם כדי להסתיר את הציוד שיש לי ברכב מפורצים פוטנציאליים.
זה השרה עלי ביטחון לדעת שגם אם מישהו בוחר להציץ לי לתוך הרכב הוא לא יוכל להבחין שמישהו גר או ישן שם, בין אם זה בפארקים לאומיים או בערים.
ערכת עזרה ראשונה
כמו בכל טיול גם הפעם הצטיידתי בכל מה שאני זקוקה לו לטיפול ראשוני, כאבים או וירוסים שעלולים לתקפוף אותי במהלך המסע.
גם ברכב תמיד היה לי את כל הציוד הנדרש במידה ומשהו קורה.
מלבד לערכת ערה ראשונה הפרטית שלי, הקפדתי להצטייד גם בכל מה שהרכב שלי צריך במידה וקורה לו משהו.
היה לי שמן מנוע, גלגל ספייר מוכן, וכל מה שנדרש כדי להחליף גלגל.
שימו לב שיש לכם גם את ספר הרכב שלכם, תאמינו לי שזה הציל אותי מלשים את השמן הלא נכון במקום הלא נכון.
כלומר, עדיין התבלבלתי, אבל מזל שהיה לי ספר להבין שטעיתי :)
פרטיות ברגעים שאני רוצה לנוח
מילים אחרונות
המסע שלי לבד בארה"ב היה חלום גדול ואחד המסעות היותר משמעותיים שעשיתי בחיי.
החלטתי בשלב מסויים בחיים לא לחכות לאחרים כדי להגשים את החלומות שלי ולמרות שאף פעם לא חשבתי שאעשה טיול שכזה לבד, אני שמחה שלא וויתרתי ויצאתי לדרך המופלאה הזו.
אני ממש מקווה שהפוסט הזה נתן לכם השראה ואומץ לצאת לרואדטריפ בארה"ב לבד, גם כנשים.
כמובן שאתם מוזמנים לפנות אלי כאן או באינסטגרם אם יש לכם שאלות נוספות על טיול לבד בארה"ב.
מוזמנים כמובן לעקוב אחרי באינסטגרם, שם אני מעלה סיפורים מהטיולים שלי מארה"ב ומטיולים נוספים בעולם, ובכך לעזור לי לגדול וליצור עוד תוכן עבורכם :)
---
כל התמונות בפוסט צולמו ע"י ואין להשתמש בהן ללא אישור.
יש לי התוודות..
חלק מהקישורים בפוסט זה הם קישורי שותפים, מה שאומר שאם אתם לוחצים עליהם ומזמינים דרכם, זה לא עולה לכם יותר, אבללל אתם בהחלט מקדמים אותי לעבר המיליון הראשון שלי ;)
החלום שלי זה להתפרנס מהבלוג הזה, ואני מקווה שבזה שאני מקרבת אתכם לטייל במקומות עליהם חלמתם, תוכלו לקרב אותי להגשמת החלום שלי.
אז רק אם אתם מעריכים את התוכן שלפניכם ומאמינים בי, הכי אשמח שאת ההזמנות לטיול שלכם תזמינו דרך אותם קישורים.
