10 הדברים הכי טובים לעשות באגם בוניוני באוגנדה
05/09/2018
קונקשן ארוך במוסקבה
07/10/2018
10 דברים שכמטיילים אתם צריכים לעשות לפחות פעם בחיים
חוץ מאבא שלי, שכנראה יעדיף לראות נשיונל ג'יאוגרפיק מאשר לחוות ספארי במציאות, ההנחה שלי היא שרוב האנשים בעולם אוהבים לטייל, לראות מקומות חדשים ולהרגיש חופש מוחלט.
רוב מי שיוצא לי לדבר איתו היה רוצה לטייל יותר ממה שהוא באמת מצליח, ולמרות שלכל אחד מאיתנו יש סגנון טיול שונה בהתאם להעדפות שונות, חלומות שונים, אילוצים וכדומה, עדיין אשמח לשתף אתכם בעשרה דברים שלדעתי כל חובב טיולים צריך לחוות (לפחות פעם אחת!) במסגרת הטיולים שלו.
הסיבה היא כי לדעתי כל אחד מהדברים הללו מפתח את מי שאנחנו ומעניק לנו ערך לטווח ארוך, ולא רק כמטיילים.
מוזמנים לקרוא את תורת הטיולים הקטנה שלי לטיולים בעולם :)
לטייל לבד
לבחור יעד שתמיד רציתם לבקר בו, לארוז תיק ולעלות על טיסה אל עבר אותו מקום. נשמע כל כך פשוט ועם זאת כל כך מפחיד.
רובנו לא באמת רגילים להיות לבד. בחיי היום יום שלנו אנחנו מוקפים באנשים שאנחנו עובדים איתם, באלו שאנחנו גרים איתם, מתאמנים איתם, משחקים איתם או משתכרים איתם, וזה למה לטייל לבד יכול להיות אחד מהמעשים הכי בונים לדעתי שאפשר לתת לעצמך.
כשמטיילים לבד לומדים כל כך הרבה על מי שאתה. אתה זה שדואג לעצמך, מוביל את עצמך, שואל בעצמך, בודק וחוקר בעצמך, ואם לא תעשה את זה, אין מי שיעשה את זה במקומך.
עם האחריות על עצמך בא גם החופש. להחליט לאן בא לי ללכת ומתי, להכיר אנשים חדשים שיתלוו אליך או אתה אליהם במהלך הדרך, ופשוט להכיר את עצמך על הדרך.
לפני שטסתי לטיול שלי לאפריקה לבד קראתי מאמר של בחורה שטיילה שם לבד כמה שנים לפני, והיא רשמה שם משהו שעד היום חרוט לי במוח. היא דיברה על זה שכל דבר קטן הופך לאתגר, וכל הצלחה קטנה מלווה בתחושה גדולה של מסוגלות. היא דיברה שם שהיא הייתה צריכה להגיע אל איזו כתובת מסויימת, ולבסוף שהיא הגיעה לשם לבדה ובזכות עצמה היא הרגישה שהיא כבשה עולם.
וזה נכון.
ובכלל, ההרגשה של לעלות על מטוס לבד אל עבר מסע לא ידוע היא אחת ההרגשות היותר מוזרות בבטן. זה לצאת מכל מה שאי פעם הכרת אל משהו שאתה בכלל לא מכיר, ולחוות אותו עם עצמך.
עם כל החששות, החרדות, הפחדים, ההתרגשות, המחשבות, ההתלבטויות - אם יש מקום שאליו אתם רוצים להגיע, אל תרגישו שאין לכם עם מי. יש לכם את עצמכם, וזה כל מה שאתם צריכים.
"האדם החזק עלי-אדמות הוא זה העומד לבדו"
לבד בהרים המושלגים של העיירות סביב דרזדן
לטייל בתקציב נמוך
יש משהו בלטייל בתקציב נמוך, בין אם זה מבחירה ובין אם זה כי אתם תרמילאים תפרנים, שגורם לטיול להפוך להרבה יותר מעניין.
פתאום מצבים שנתקלים בהם שלרוב פותרים בקלות עם כסף, הופכים למאתגרים יותר וצריך למצוא להם פתרונות יצירתיים ואחרים.
טיול בתקציב נמוך יביא אתכם למקומות ומצבים שיכולים להיות ממש נפלאים שלא הייתם חווים בשום דרך אחרת.
החל מתפיסת טראמפים עם מקומיים הזויים, ללינה במקומות מעופשים, העדפה לדרכי הגעה ארוכות יותר שמזמינות הרפתקאות, ועד לאכילה במקומות הקטנים או בבישולי שטח בניסיון ליצור מנות שונות מבדיוק אותם חומרי גלם.
יותר מזה, היה לי קטע בטיול האחרון שלי לאפריקה שהחלטתי להוציא סכום כסף מסויים ואיתו להסתדר בזמן שנותר לי באותה המדינה.
ראיתי את זה בעיקר כאתגר מול העולם שהביא לכמה סיטואציות מאתגרות בהחלט שמלוות בויתורים וטכניקות הישרדות שונות. היו גבולות בין מדינות שחציתי בגירעון, אבל גיליתי שגם בלי כסף אפשר להסתדר.
את הגבול בין טנזניה למלאווי חצינו אני וצליל בדרך פלא, עם סכום משותף של 50 אלף שילינג (פחות מ 80 ש"ח), שהיה צריך להספיק ללינה, לנסיעות לגבול וממנו להוסטל במלאווי ולאוכל.
העברנו יחד לילה בגבול בין טנזניה למלאווי בעיירה קטנה וחשוכה, בתוך חדר שבו אילתרנו סורגים בחלון כדי שלא יגנבו לנו דברים באמצע הלילה דרך החלון, כי מסתבר שעושים כאלה דברים שם.
חגגנו יחד נר ראשון של חנוכה בחדר הקטן הזה עם הנר הכי זול שמצאנו והבטחנו שמחר נקנה גם סופגניות אם התקציב יאפשר.
החלטנו שאת הדרך לחצות את הגבול נעשה בצורה הכי זולה שניתן וזה דרש מאיתנו נסיעה באוטובוס ואז במיניבוס ואז באופנוע ואז באיזה טרמפ משותף עם מישהו שיכור שבכלל לא רצה טרמפ אלא רק לשבת לידינו קצת.
כשהגענו להוסטל במלאווי היינו עם סכום עגול ויפה של 0 מטבעות, אבל הצלחנו להגיע וצליל אפילו קיבלה פחית ספרייט לדרך :)
עוד משהו שבעיניי מתפספס כשמטיילים בתקציב גבוה זה שנוטים לפספס את המקום עצמו, את האנשים שבו, התרבות, חיי היום יום והקשר האישי עם האנשים מסביב.
מעבר בין בתי מלון או אטרקציות עיקריות במקום מסויים גורם לכם לדלג על המהות של פשוט להיות איפה שאתם. לטייל זה לא רק לעבור בין אטרקציות, גם לכל מה שבאמצע יש ערך.
כשמטיילים בתקציב נמוך בלית ברירה נשאבים לפתרונות אחרים שמקרבים אתכם הרבה יותר לאיך שהמקומיים חיים ופחות ללהיות תייר.
"הייתי רוצה לחיות כמו אדם עני עם הרבה מאוד כסף"
- פבלו פיקאסו -
אני וצליל חוגגות נר מאולתר ראשון של חנוכה בעיירה קטנה בטנזניה
לטייל בארץ שלכם
הרבה אנשים אוהבים לטוס לחו"ל ושוכחים שממש מחוץ לדלת שלהם מסתתרים מקומות מדהימים לא פחות. ואם אתם חיים בישראל אז אפילו לא צריך ללכת רחוק מדי.
אני מאוד אוהבת לשמוע על משפחות שהמירו את הטיול השנתי שלהם לחו"ל בשביל לחקור את הארץ או לשמוע על הרבה צעירים שמחליטים לעשות את שביל ישראל ולא רק את שביל החומוס בדרום אמריקה.
חוויית הטיול לא שמורה רק לסיטואציה בה עולים על מטוס ונוחתים במקום אחר, אלא גם פשוט בהליכה בשבילים של הארץ הזו.
ישראל היא אחד המקומות המגוונים ביותר שטיילתי בהם, החל מתרבויות שונות, נופים שונים, מאכלים שונים ואנשים שונים.
נסיעה של פחות משעתיים כנראה תביא אתכם לפגוש את הבדואים של המדבר, או הדרוזים בצפון, להסתובב לצד החרדים של ירושלים או ההיפסטרים של ת"א. לאכול את החומוס הכי טוב או המלבי הכי מתוק.
יש לנו פה ים שאפשר לגלוש, לצלול או סתם להשתזף בו למוות, יומיים שלמים בשנה של סקי בחרמון, הרים לטפס עליהם, קירות להתפלל אליהם ושלא נתחיל בכלל לדבר על המדבר שלנו..
יש כאן המון אטרקציות למשפחות החל מקאייקים בצפון, טיולי טרקטורונים או אופניים ועד למסלולי טיולים קשוחים כמו שביל הגולן או מים אל ים.
והכי חשוב, שקל ממש למצוא פה טחינה :)
בקיצור, יש לנו אחלה ארץ לטייל בה, תעריכו. אנחנו עובדים קשה בשבילה. אבל הכי חשוב זה שתשמרו עליה נקייה. אל תהיו מעאפנים.
"קום והתהלך בארץ
בתרמיל ובמקל.
וודאי תפגוש בדרך
שוב את ארץ ישראל."
מדבר :) נחל צאלים
לטייל כמו שהמקומיים חיים
בעיניי כדי להתחבר באמת למקום צריך לעשות את הדברים כמו שהמקומיים עושים אותם. זה נותן ערך נוסף לכל החוויה שמסביבכם.
לנסוע איתם בתחבורה הציבורית, לאכול את האוכל המקומי במקומות הקטנים, להתארח אצל המקומיים ולבשל איתם, לצאת אל המקומות שהם יוצאים ולשתות את הבירה המקומית כמובן.
חלק מהחיבור למקום זה להכיר את התרבות של המקום, לדבר עם האנשים ולחוות את הדברים כמו שהם חווים אותם.
בטיולים שלי אני משתדלת ליצור כמה שיותר חיבור למקום ולאנשים שבו, ובאופן אישי אני מרגישה שבסופו של טיול אלו הדברים שנשארים איתי יותר מכל אטרקציה תיירותית אחרת.
מטיילים כמו המקומיים ברואנדה :)
להתארח אצל מקומיים
לא רק במדינות בהן יש הבדל תרבויות גדול, להתארח אצל מקומיים יכולה להיות חוויה מדהימה בכל מקום!
אני מאוד אוהבת להיכנס לבתים של אנשים ולראות מבפנים איך הם נראים, בכל מקום בו טיילתי משהו באופי של המדינה והתרבות מקרין לתוך הבית.
להתארח אצל אנשים פותח מקום להכרות מפן אחר עם אותם אנשים ונותן הצצה לאיך הם חיים.
בטיולים שלי אני מאוד אוהבת להתארח אצל המקומיים וזה חלק בלתי נפרד מהחוויה שלי, ויש לי עשרות סיפורים על אנשים טובים שפתחו בפני את הבית שלהם גם כשלא ממש יכולנו להחליף הרבה מילים, אפילו אם זה רק לארוחה.
והפעם אני דווקא בוחרת לספר על הטיול האחרון שלי לגרמניה שבו התארחתי אצל סבא וסבתא של חברה גרמנייה שלי.
יצאתי לטייל בהרים המושלגים של דרזדן בלב החורף הגרמני, והם הסכימו לפתוח בפני את הבית שלהם. בית גרמני קטן, ששטיחים מלווים אותך בכל צעד, מלא בספרים שמסודרים בארוניות ומדפים וריח של תה חם משתלט באויר.
הקירות של הבית מלאים בחפצים שנאגרו אצלהם במשך שנים והמטבח מלא בכלי אוכל וקישוטים שנותנים אווירה חמה בין כל השלג של הבחוץ.
בערב ישבנו לאכול יחד ארוחת ערב. הם שאלו אותי המון על ישראל והמצב כאן, סיפרו לי על הטיול שלהם בארץ ועל טיולים אחרים שלהם בעולם, על הימים שלהם בגרמניה ומה הם אוהבים לעשות היום.
כנראה שלא הייתי זוכה להכיר זוג גרמנים בני 90 ולשמוע את הסיפורים שלהם או לספר להם את שלי, להקשיב יחד למנגינות שהם אוהבים ולהביט באלבומי התמונות שלהם אם לא הייתי מתארחת אצל הזוג המקסים הזה.
לחוויה כזו בעיניי, אין תחליף.
סבא וסבתא של ליזי בדרזדן גרמניה
לטייל במדינה קרה
ואני אומרת את זה בתור אחת שסובלת מקור!
אולי זה בגלל שאנחנו חיים פה במדינה חמה, החורף שלנו מרגיש גם ככה לא אמיתי, וכי יש המון אנשים שלא ראו מעולם שלג יורד, אבל לטייל במדינה קרה, בחורף, זו אחת החוויות הטובות שאפשר לבקש.
הנופים נראים אחרת, האווירה מסביב מרגישה שונה ואתם לומדים להעריך כל קרן שמש חמימה.
יצא לי לטייל לא מעט בחורף האירופאי הקר ומשהו בכל המסביב מרגיש אחרת. הליכה בין אגמים ומפלים קפואים שפתיתי שלג יורדים עליכם, הנוף של הרים מושלגים, ואפילו סתם לשבת בבית קפה ולשתות תה חם עם עוגה טעימה נותן הרגשה שהיא שונה.
אז בין אם זו חופשת סקי, טראקים ארוכים בהרים, או סתם שיטוט בעיר אירופאית קרה, לפחות פעם אחת צריך להגיע למקום קר שכזה.
ימים של חורף איסלנדי
לישון באוהל
בין אם זה לטיול קצר בארץ או בטראקים קשוחים בהרים של מקום זר, לטייל עם אוהל זה אחד הדברים שבעיניי הכי מסמלים את המילה טיול.
לילה בשטח הוא בין הדברים שאני הכי אוהבת בעולם.
לי ולחברים שלי לסלאקליין יש את המסורת הקבועה שלנו בשטח.
אחרי שמסיימים להקים את הבית שלנו להלילה, מדליקים מדורה וכולם עוזרים יחד בבישול. המנה הקבועה שלנו היא מדפונה, וגרסה טבעונית ללא עוף בשבילי.
בזמן שהמדפונה מתבשלת לה במדורה, אנחנו פותחים בקבוק יין ומקנחים עם הבירות המפונפנות שתמיד איליה מביא, ואלו הרגעים שהם הכי כיפיים עבורי.
אחרי שאנחנו מסיימים לאכול, לשתות ולחפור חצי מהלילה, בשלב מסויים כל אחד נופל לאוהל שלו, ולרוב אני מתפלחת לי לאחד האוהלים של החברים שלי ומעבירה שם את הלילה.
באוהל לפעמים אנחנו מתאגדים לנו אפילו 4 אנשים וכלב, מעוכים אחד על השני וחופרים עד שנמאס ורוצים לישון.
חלק מהחיבור לטבע בעיניי זה הרגע הזה באמצע שום מקום שבו נרדמים לאור הכוכבים וקמים אל הטבע מסביב, וזה דבר שאפשר לחוות אך ורק באוהל.
בית לארבעה אנשים בלב המדבר
לטייל עם הכלב
אם אין לכם כלב אז קדימה לאמץ, ולאחר מכן תחזרו למלא את הסעיף הזה ברשימה :)
יש לי חלום גדול לקחת את הכלב שלי פופי איתי לטיול ארוך בעולם (או לפחות באירופה), להשכיר איזה וואן ולנדוד יחד איתו בין מדינות.
פופי הוא אחד היצורים הכי נוכחים בחיים שלי, ולא רק כי הוא כלב צל. הוא מוסיף לחיים שלי כל כך הרבה אושר וכל פעם שאני עוזבת לטייל הלב שלי נקרע מלהיפרד ממנו ומהאוזניים החמודות שלו.
כשהוא איתי אני אף פעם לא יכולה להרגיש בודדה
ובעוד החלום של לטייל איתו בעולם עדיין רחוק (אנחנו עובדים על זה אבל), אחת מההנאות הגדולות שלי איתו זה כשהוא מתלווה אלי לטיולים פה בארץ.
כשהיה לי רכב הוא היה בא איתי הרבה יותר, ולצערי מאז שאין לי לא כל חבר מוכן להכניס את הגוש הפרוותי הזה לרכב שלו.
בפעמים שכן הוא טייל איתי הוא הספיק להתגלגל במורד של הר, לריב עם שני פיטבולים שעלו לו בתפרים ולי ב 600 ש"ח על ביקור חירום של וטרינר תורן בצפון הרחוק, לסחוב אותי על מזחלת בשלג של החרמון, להעיר חבורה ענקית של אנשים בחמש בבוקר אחרי מטר מטאורים במדבר, למצוא תמיד את 
מאגרי המים הכי מטונפים
ולהיכנס אליהם, והרשימה עוד ארוכה.
אבל לא משנה מה הוא עשה, לאיזה צרות הוא נכנס, וכמה זה עלה לי ביוקר להביא אותו איתי, הוא כל כך מוסיף לחוויה שלי, אני נהנית לראות אותו שמח ומשתולל, ואני כל כך אוהבת לדעת שהוא לצידי בזמן שאני עושה את הדברים שאני הכי אוהבת, שזה פשוט שווה את זה.
פופי שלי :)
לצאת לטיול ארוך
טיול ארוך בעיניי הוא מעבר לטיול, הוא מסע.
בטיול ארוך אתה זוכה לחוות כל כך הרבה דברים חדשים לאורך זמן שזה פשוט הופך לחיים שלך.
אני באופן אישי אוהבת את הנדודים, ומרגישה הכי בבית כשאני עוברת ממקום למקום. בשלב מסויים בתוך הטיול והחוויות החדשות גם מוצאים את השגרה שהופכת לחוויה בפני עצמה.
אני אוהבת את המציאות שבה אני לא יודעת איפה אשן הלילה ומה אראה מחר, איזה אנשים אפגוש ואיזה דברים הזויים אחווה.
כל הדברים שאני צריכה בעולם מתרכזים לתיק של 50 ליטר ועם זה אני ממשיכה הלאה.
טיול ארוך גורם לנו לשחרר, לנסות, להעיז, להתחבר, למצוא דרכים יצירתיות למצבים חדשים, להעמיק בתרבויות, להשתתף בסדנאות, להתשקע במקומות שחדשים ושונים לנו ולהכיר אנשים מכל העולם.
בעיניי זה אחד הדברים בחיים שיש בהם הכי הרבה גדילה ומשמעות.
למרות שיש משהו קשה בפרידה מהעולם שאתה אוהב לאורך זמן, זה נותן את ההזדמנות באמת להתגעגע ולהעריך את הדברים שיש לך בבית. (וטחינה כמובן).
החיים בדרכים הופכים לשגרה - אני וצליל בדרך לשומקום במלוואי
לצאת לטראק
למרות שיציאה לטראקים היא סוג של עינוי, אני עדיין מוצאת את עצמי כל פעם משתוקקת לטראק הרים נוספים.
יש משהו מאוד גדול בלהרוויח נופים עוצרי נשימה. רק אחרי מאמץ גדול, לפעמים אפילו של שבוע שלם, מעריכים באמת את המקום שנמצאים בו ואת הנופים שזוכים לראות.
יותר מהקושי הפיזי, הקושי המנטאלי הוא זה שתופס את המקום העיקרי אצלי בטראקים, ולהגיע לפסגה של הר זה תמיד אחד הרגעים היותר מרגשים שאני חווה בטיולים שלי.
לא אלאה אתכם בסיפורים על סיפוק, השגיות, אתגר והליכה עד לקצה גבול היכולת ושאר משפטי מוטיבציה שכאלה.
טראקים מחברים אותך לטבע יותר מכל פעילות אחרת לדעתי, כי זה רק אתה וההרים במשך ימים שלמים.
ולכל זה מתווספת ההרגשה והחוויה של יציאה באופן מוחלט מאיזור הנוחות שלנו.
בטראקים שעשיתי חוויתי רגעים של קושי ואומללות, הליכה של ימים בבוץ ובגשם, קור מקפיא עצמות, עליות אינסופיות, ניווט בין יערות גשם, טיפוס בין סלעים, קופים שגונבים אוכל, קשיי נשימה ורגליים שתפוסות שלושה ימים אחר כך.
ועם זאת לא הייתי מותרת על דבר, כי זכיתי לראות בעלי חיים שלא הייתי רואה בשום מקום אחר, לחוות את השקיעות והזריחות הכי יפות שראיתי בחיי, לישון ולקום בבוקר עם האנשים שאני אוהבת שהופכים לחלק מכל החוויה הזו, להתחמם מול המדורה ולהכין יחד אוכל ולראות נופים שרואים רק בתמונות של אנשים אחרים, ולצלם אותם :)
טראק הרי הרוונזורי באוגנדה
מילים אחרונות
לטייל זה אחד הדברים שאני יותר אוהבת לעשות, ומלבד החוויה של הטיול והחופש עבורי הרבה פעמים זה מן מסע אישי.
את הרשימה הזו כתבתי מתוך הניסיון האישי שלי כדברים שאני מרגישה שהן חוויות בלתי נשכחות בתוך טיול, ושאני מאחלת לכל אחד לעשות בשלב כזה או אחר בחיים.
---
קרדיטים לתמונות: אני במדבר - צולם ע"י צליל, אני בשלג + אני ופופי - צולם ע"י מקס, אוהל במדבר - צולם ע"י אלכס.
כל היתר אני צילמתי.
8 Comments
תשמעי, זה אחד הפוסטים היותר כיפים, מדויקים ומרגשים שקראתי בבלוג טיולים. ממש ממש התחברתי ועשית לי טוב על הלב וגם מלא מוטיבציה להשקיע יותר ולכתוב בבלוג שלי.
אגב, ומה עם לטייל עם חתול ? ;ׂ)
שמחה ממש לשמוע 🙂
אם הייתי יכולה לטייל עם החתול שלי לחלוטין הייתי מביאה אותו. בטראקים במיוחד, כי אז הוא כמו בקבוק חם 🙂
אשמח לקישור לבלוג שלך!
http://www.tiyulim.co.il
נכתב ונזנח קצת…אולי תוכלי לעזור לי בעיצוב האמת? 🙂 נדבר בפרטי
בטח בכייף! אפשר ליצור איתי קשר בפייסבוק 🙂 נדבר!
היי אביה, קראתי את הרשימה שלך בחיוך. וכל סעיף שעברתי חייכתי עוד קצת… אהבתי מאוד את הרשימה שלך ולמעט הסעיף של "לטייל עם כלב" עשיתי הכל. נזכרת בטיול עם חבר שהביא את הכלבה שלו, אבל לא נראה לי שזה נחשב. ומה עם מי שאין לו כלב משלו?
כך או כך, הרשימה שלך נוגעת בחוויות מאוד בסיסיות, פשוטות, עוצמתיות ומעצימות, ובעיקר – מהנות ומלמדות.
איזה כייף לשמוע 🙂
למי שאין כלב משלו אני מציעה לאמץ 😉 כמובן שלא כולם יכולים, אבל בעיניי כלב בחיים זה אחד הדברים הכי מדהימים שאפשר לתת לעצמנו.
מאד נהניתי היתרגשתי הזדהיתי עם כל מילה למרות ש20 שנה לא יצאתי מהארץ .תודה רבה לך מקסים מקסים מקסים והכל כל כך מדויק
כייף לשמוע 🙂 תודה!