סיפורי דרך

לא מעט אנשים מרגישים את הצורך כשהם מגיעים למדינות עולם שלישי, למלא את המזוודות שלהם בדברים שניתן לחלק לילדים המקומיים.בעוד ברור לי שהעניין מתבצע מתוך כוונות טובות של המטיילים, לשמח את הילדים המקומיים ובכך לשמח גם את עצמם, לרוב זה יוצר יותר נזק מתועלת שחשוב לי לשים עליו את הדגש.

יושבת במטוס, מושב ליד החלון עם נוף לכנף כמו שאני אוהבת, ויודעת שאלו הרגעים האחרונים שלי ביבשת הזו, לפחות להפעם.עוד מעט אמריא מפה לארץ קרה וכל מה שהיה שייך לאפריקה ישאר על האדמה הזו. אני יושבת במטוס וחושבת על היום שהגעתי לכאן, על כמה שהתחושות זהות למה שהיה אז, ועל איך עברו כל הימים האלה.

רכס הרי האוסמברה (Usambara Mountains) הוא רכס הרים בצפון מזרח טנזניה כך שבין הגבעות הירוקות של הרכס מפוזרים להם כפרים קטנים ונקודות תצפית מפתיעות.אומנם טנזניה מציעה טראקים מאתגרים ומוכרים כמו הר מרו והקילימנג'רו, אך לא רחוק מהם מסתתר הטראק המיוחד הזה המציע לכם חוויה שונה מהרבה טראקים אחרים.

בשבט המסאי התאהבתי מהרגע שהגעתי לטנזניה. משהו משך אותי אליהם ואל התרבות שלהם עוד בארושה, בימים הראשונים שלי בטנזניה.מהרגע שראיתי אותם מסתובבים ברחוב, מכוסים בשמיכת המסאי שלהם, הרגשתי שיש בהם משהו מיוחד יותר מהשאר, משהו שרציתי להכיר יותר לעומק. (וללא ספק להשיג לעצמי שמיכת מסאי אחת). 

הטארק בהר מרו הוא אחד הטראקים המוכרים והמאתגרים יותר שיש לטנזניה להציע. הר מרו הוא אופציה מעולה לטראק ביבשת ובטנזניה בפרט מהרבה מאוד בחינות.

הקונגו נייל טרייל הוא טראק מדהים, שונה מאוד מהרבה אחרים, שעובר בין הכפרים הקטנים של רואנדה. הטראק הוא חינמי לחלוטין ואפשר לעשות אותו בצורה עצמאית לכל אורכו ובדרך זוכים להתחבר המון למקומיים, לשחק עם הילדים בכפרים ולישון במקומות קצת הזויים.

את טראק הרי האולוגורו בטנזניה לא הרבה מכירים, אולי בעיקר בגלל שרוב האנשים שמגיעים לטנזניה בוחרים דווקא לטייל בהרים המוכרים כמו הקילימנג'רו או הר מרו.

לאוגנדה הגעתי כחלק מטיול ארוך ביבשת וזו הייתה המדינה הראשונה ממנה התחלתי את המסע שלי.למעשה אוגנדה לא הייתה ברשימת המדינות אליהן כיוונתי להגיע בטיול זה, אבל לאחר שהגעתי לבוקר אפריקה של קהילת תרמילאי אפריקה של מזונגו, הבנתי שאין מצב שאני מוותרת על ביקור במקום הזה.

בברלין יש סצנה מאוד מגניבה של מבנים נטושים שעם הזמן הפכו למקור עליה לרגל של הרבה אומנים שבאים לצייר גרפיטי על קירות המבנים.בין המבנים הללו מסתתר לו בית חולים נטוש, שבעברו היה בית חולים לילדים, והיום הוא בעיקר מבנה מתפורר ומטריד, אבל לגמרי שווה ביקור כי יש כמה דברים ממש פסיכודלים.

אל ברלין הגעתי כדי לבקר את אלכס חברי הטוב, וגם כי משום מה חשבתי שזה רעיון טוב להגיע לברלין באמצע החורף.אם מתעלמים מהקור הלא נורמלי, יש משהו מאוד מיוחד בלהגיע לברלין דווקא בתקופה הקרה של השנה ולחוות איך מרגיש חורף אמיתי.