למה לא לחלק מתנות לילדים באפריקה
01/07/2018איך להוזיל עלויות של אטרקציות באפריקה
17/07/2018העיירה פנגני (Pangani)
פנגני היא אחת מהפנינות היותר ייחודיות שיש לטנזניה להציע. עיירת חוף קטנה הנמצאת על קו החוף של מזרח טנזניה שלא הרבה תיירים מכירים ועם זאת עדיין מלאה באטרקציות מדהימות שממש לא כדאי לפספס!
מהרגע שהגעתי למקום הזה לא רציתי לעזוב, וגם אחרי ארבעה ימים במקום החמוד הזה היה לי קשה להיפרד.
המאמר הבא הוא מתנה גדולה מבחינתי אליכם ובו אספר לכם את הסוד של פנגני ואת כל הפרטים שצריך לדעת כדי להגיע ולחוות את המקום הזה.
קודם נכיר את העיר טנגה
כדי להכיר את פנגני צריך קודם להכיר את העיר טנגה, מכיוון שהיא הגורם המקשר היחיד שלכם אל פנגני.
טנגה היא עיר נמל הנמצאת על קו החוף המזרחי של טנזניה, ונחשבת לאחת הערים הגדולות ביותר בטנזניה.
דרך טנגה הטנזנים מייצאים קפה, תה, כותנה ועוד צמח שכנראה תראו שדות שלו בהמונים בנסיעות של טנזניה הנקרא סיסל.
איך מגיעים לטנגה?
אל טנגה מגיעים בדאלה דאלה מהעיר לושוטו ותתכוננו לאחת הדרכים היותר יפות בטנזניה. המעבר מהאיזור ההררי אל קו החוף מלווה בנופים מדהימים של גבעות ירוקות בין כביש עקלקל.
הדאלה מורידה אתכם טיפה מחוץ לעיר ומשם ניתן לקחת אוטובוס בעלות של בערך 600 שילינג אל תוך העיר.
איפה ישנים בטנגה?
יש לא מעט גסטהאוסים בטנגה במחירים שונים וברמת פינוק שונה.
אנחנו התארחנו ב Mbuyukenda Hostel - הוסטל הנמצא במרחק הליכה מהחוף היחיד שניתן באמת להיכנס אליו ועלות של חדר היא באיזור ה - 25 אלף שילינג (40 ש"ח בערך) לחדר זוגי.
אבל הדבר הכי מגניב במקום הזה הוא שהוא מלא בקופים חמודים שמקפצים ממקום למקום.
ברגע שתגיעו עשרות עיניים יבחנו אתכם מהעצים וגגות ההוסטל, ואני באופן אישי העברתי שעה בערך במשחקי דג מלוח איתם.
הם סקרנים וחמודים, ויקפצו לכם ליד החלון ויבהילו אתכם בבוקר :)
איך החופים של טנגה?
תראו, זה לא זנזיבר. גם אם בתמונות תראו חול לבן ומשגע זה כנראה לא מה שתחוו במציאות.
הטנזנים עוד לא גילו את הפוטנציאל הרב בעיירות חוף שלהם, ובגלל שטנגה היא בעיקר עיירת נמל, רוב החופים שלה סגורים למשתמש.
יש חוף אחד שאנחנו מצאנו הנקרא Tanga Yacht Club והוא החוף המיועד לתיירים, ובגלל זה הוא גם יעלה לכם כסף!
הכניסה דרך המועדון עולה 6,000 שילינג בערך, ויש שם גם בר שאפשר להתפנן בו ואין כניסה אל החוף לאוכלוסיה המקומית.
בגלל שאנחנו אוהבים להיות כמו המקומיים, גילו לנו שאם נחצה את החוף המפונפן לחוף שלידו, לא נצטרך לשלם, והזהירו אותנו שעלולים לגנוב לנו תיק או כלייה או משהו מוגזם אחר שם.
לקחנו את הסיכון ועברנו לחוף ליד שהיה מלא בילדים שלומדים לשחות, מקומיים שעושים כושר וזכינו לפגוש חבורה של נערים שבילו איתנו וסיפרו לנו את הסיפור שלהם.
עוד דבר ממש מגניב בחוף הזה הוא שיש בו מלא מחילות קטנות של סרטנים פיצפוניים שיוצאים ונכנסים בתזזתיות בחזרה למחילה שלהם וזה חמוד רצח.
אתם יכולים להלך על החוף ושעשרות יצורים קטנים כאלה פשוט יכנסו למחילות שלהם בזמן שאתם צועדים ותרגישו קצת כאילו הם מפנים את הדרך עבורכם :)
אה כן, ולא גנבו לנו כלום. בכל זאת, תמיד תשימו עין.
איך מגיעים לפנגני?
אז כפי שציינתי, הדרך היחידה להגיע לפנגני היא מהעיר טנגה הנמצאת כ - 45 קילומטרים צפונה על קו החוף של טנזניה.
בטנגה עולים על דאלה, ולמרות שהמרחק הוא לא גדול הדרכים משובשות לחלוטין והנסיעה תיקח לכם בערך 3 שעות.
שימו לב - הכניסה והיציאה מפנגני היא רק דרך טנגה, כלומר גם בחזור כדי לצאת מהעיירה תצטרכו לעשות את הדרך חזרה לטנגה. אי אפשר להמשיך ישירות לדאר אסאלם מפנגני.
איפה ישנים?
יש כמה גסטהאוסים קטנים באיזור מרכז העיירה, הצמודים אחד לשני והעלות היא דיי זהה כך שחדר זוגי יעלה לכם בין 8,000 - 10,000 שילינג.
בנוסף, יש כמה נוספים שהם קצת יותר מפונפנים בפרברי העיירה.
אנחנו ישנו יומיים באחד ההוסטלים במרכז וביתר הזמן התארחנו אצל משפחה מקומית בכפר.
אז מה עושים בפנגני?
בפנגני יצרנו לנו שגרה, כמו בהרבה מקומות אחרים בהם נשארנו לכמה ימים.
בבוקר קבוע היינו עושים סיבוב במרכז של קניית מצרכים לארוחת הבוקר. היינו מתחילים בלקנות את הירקות הקבועים שלנו - עגבניה, בצל, אבוקדו וגזר (ועלים ירוקים בשבילי).
גיא היה תמיד הולך אל הדוכן של מוכרת, שקיבלה מאיתנו כינוי פחות נחמד, שבאופן קבוע הייתה מרושעת אלינו, לא הורידה במחיר אפילו בשילינג, וגם תמיד התוצר שלה היה רקוב ומסריח, ובכל זאת כל יום הוא היה עובר אצלה ומתחנן שתמכור לו לחם והיא קבוע הייתה מסרבת.
בזמן שאני הייתי עוברת אצל מוכרות אחרות, גיא היה אצלה מתמקח על הלחם ויוצא בידיים ריקות.
אחרי זה היינו הולכים אל המאמא הקבועה שהייתה שרה שירים בזמן שהיא מכינה את הבצק למנדזי, והיא הייתה מכינה לנו צ'פאטי.
ביצים לא היו לה, אז קבוע היא הייתה שולחת את אחת העובדות שלה להביא ביצים מהמסעדה שליד ומכינה לנו צ'פאטי מאייאי.
בזמן הזה אני וגיא היינו חותכים את הירקות שהבאנו, תוך כדי שאנחנו מזיעים למוות במסעדה שלה, ולמרות זאת אין סיכוי שלא היינו מזמינים את התה ג'ינג'ר המתוק בצורה מטרידה שלה.
אחרי שהיינו מתפוצצים מארוחת הבוקר, את השאריות הייתי נותנת לתרנגולות שמשוטטות במסעדה ולאחר מכן היינו ממשיכים עושים איזו אטרקציה נחמדה באיזור.
בשעות הצהריים המאוחרות היינו לרוב חוזרים להתקלח, ולאחר מכן יושבים לאכול במסעדה הקבועה שלנו אורז עם שעועית ואבוקדו.
אטרקציות בפנגני
במרכז העיירה יש משרד תיירות שניתן לקפוץ אליו כדי להבין מה ניתן לעשות באיזור. הם מציעים שם כל מיני פעילויות מהן תוכלו לבחור.
ואם אתם רוצים לשמוע מה אנחנו עשינו, אז אספר לכם :)
רכיבה על אופניים
כשגיא הציע את הרעיון של לרכב על אופניים מתפרקות בחום של 35 מעלות ו 200% לחות, מסלול שאורכו 15 ק"מ על דרך עפר משובשת לחוף אחר באיזור, היה לי קשה לסרב.
ולמרות שזה היה קשה לסרב, נאלצתי להסביר לילד שאין מצב שזה הולך לקרות.
לבסוף הגענו לפשרה שניקח זוג אופניים אחד וגיא ידווש את כל הדרך :)
וכך היה. השכרנו אופניים ועשינו סיבוב ניסיון של שנינו יחד ליד המשרדים. סה"כ זה עבד אבל נדרשו לנו כמה שיפצורים קריטיים כדי שאוכל לשרוד את הנסיעה הזו כטרמפיסטית.
אילתרנו מושב, והכנו כרית הוסטל מייד כדי שיהיה לי נוח לשבת ולגיא לרכב על האופניים, ויצרנו לנו כלי תחבורה שכולו שלנו.
בנוסף הצטיידנו באננס ופירות לדרך, ומלא סחבות שיגנו עלינו מהשמש.
מיותר לציין שבכל מקום בו עברנו עם האופניים זכינו ל 100% תשומת לב מיתר העולם. שני מזונגואים על אופניים מדוושים בכפרים הקטנים של האיזור זה כנראה מחזה נדיר.
גיא דיווש כמו מלך את כל הדרך שבסופה הגענו לחוף ממש חמוד באחד הכפרים של האיזור.
בחוף היו המון ילדים ששיחקו פיראטים במים ואנחנו הצטרפנו לחגיגה. הילדים כמובן לא עזבו אותנו, חלק נדבקו לגיא וחלק אלי, נגעו בעור שלנו וליטפו את השיער, ואחרי כמה זמן הם עזבו והיה לנו את המקום השקט שלנו.
בחוף אפשר להישאר יום שלם, וכשלא שיחקנו עם הילדים או שחינו במים, פשוט תפסנו נמנום לצד חבורת מקומיים שבונים שם סירות.
בשעות אחר הצהריים התחלנו את המסע שלנו חזרה לכיוון פנגני.
גיא כהרגלו דיווש את הדרך חזרה, באמת שאין לי מושג איך היה לו כוח, ולי כבר נשבר התחת מהדרך עפר הזו.
מצד אחד אסור לי להתלונן כי גיא עשה את כל העבודה הקשה, ומצד שני הגעתי לשלב שבו הכרית שהכנו כבר לא עזרה והרגשתי כל באמפ בדרך. וכשזו דרך עפר הבאמפים הם הדרך!
היינו צריכים לעשות לא מעט עצירות כדי שאוכל להיאנח מכאבים והלאה המשכנו.
הדרך לחוף היא דיי מופלאה וזוכים לעבור שם בין הכפרים הקטנים והבתים הכי יפים שראיתי בטנזניה. כל כמה מטרים תזכו לנופף לשלום למקומיים שבדרך, ואם היו לנו עוד כמה ימים שם לגמרי הייתי רוצה לבלות אותם בכפרים הללו.
האי הנעלם
אחד הדברים שכדאי לכם לברר עליהם זה שייט לאי הנעלם.
אפשר לעשות את זה דרך משרד התיירות בעיירה, אבל אנחנו פשוט שכרנו את שירותם של שני דייגים מקומיים שהסכימו להתלוות אלינו לאי.
יחד יצאנו עם הדייגים ורב החובל שלנו אל לב האוקיינוס ההודי אל האי הנעלם בסירה קטנה.
אני, סירות וים זה לא השילוב הכי טוב שקיים, ובמיוחד לא כשיש לצידי דייג שכל כמה דקות שולף לי איזה יצור מימי אחר ונאבק איתו עד שלמסכן כבר אין אוויר.
ועם זאת, בחלקים שבהם יכולתי לפתוח עיניים בלי למות, זכיתי לראות נוף משגע. היציאה מהמפרץ של פנגני שבו ניתן לראות את הגבעות הירוקות והחופים הלבנים שמסביב, ושממנו מתקדמים אל לב האוקיינוס לשממה של מים.
בזמן שהייתי עסוקה בלא להקיא, החברים לצידי טענו שניתן היה להבחין בדולפינים מרחוק אז אני נוטה להאמין.
אחרי בערך שעתיים ניתן היה להבחין מרחוק באי קטנטן מלא בציפורים, וככל שהתקרבנו אליו הבנו כמה הוא קטן.
האי בגודל של הסלון שלכם כנראה, ומה שמדהים בו זה שהוא נעלם בגאות. כלומר יש כמה שעות ביום שבו ניתן להיות באי, לרוב שוכנים בו השחפים של האיזור עד שמגיעים יצורים כמונו לשם.
הזרמים של המים חזקים, אבל עדיין ניתן לשנרקל באיזור של האי. המים שם כחולים וטהורים כמו שרק מי אוקיינוס נטושים מאדם יכולים להיות.
אפשר לשהות באי כמה שעות בודדות עד שהמים סוגרים עליכם.
הערה חשובה - אם אתם מחליטים לא לצאת עם משרד התיירות שימו לב שאתם יוצאים עם אנשים שיש להם מושג מה הם עושים.
האי הזה הוא הדבר הכי נידח שיש וצריך מקצוען שיודע להגיע בדיוק לנקודה שלו. בנוסף, הזרמים של הים יכולים להיות מסוכנים לסירה קטנה, ואומנם הסירה שלנו אכלה את הגלים בלי מלח, עדיין תשימו לב שאתם יוצאים לשייט עם אנשים שחיים את האוקיינוס הזה.
מילים אחרונות
פנגני היא אחד המקומות שיותר נכנסו לי ללב בטיול שלי באפריקה, ואיפשהו רציתי גם קצת לשמור אותה לעצמי.
לפעמים קורה שמגלים מקומות כל כך מיוחדים שמפחדים לגלות עליהם לאנשים כי אז הם עלולים להיהרס.
בסופו של דבר בכל זאת בחרתי לשתף אתכם במקום הזה כי דברים טובים צריך להעביר הלאה וגם כי אני סומכת עליכם שתהיו טובים ותשמרו על המקום הזה.
--
חלק מהתמונות במאמר צולמו על ידי, והחלק השני ע"י גיא. שמחה שגיליתי מקום כזה איתך :)
3 Comments
את מספרת מקסים. הייתי מתה לשחק דג מלוח אתך ועם הקופים או לפחות להיות זבוב על הקיר כדי לחזות בכם.
בביקור שלי הייתי רק בזנזיבר והבלוג שלך לגמרי מסביר שיש עוד כל כך הרבה למה לצפות במדינה עצמה 🙂 נשמע חלום
לא הכרתי את הבלוג ואת המקום – תודה על השיתוף, התמונות מהממות!