לטייל לבד באירופה
9 בפברואר 2020
נחל ספונים
1 ביולי 2020
לטייל לבד באפריקה
זה הפוסט הראשון שלי מזה המון זמן. בערך מאז שהקורונה דפקה לנו על דלת המטוס, וקצת הכריחה אותנו להישאר בארץ לתקופה.
המוטיבציה לכתיבה ירדה, אבל בזמן הזה מתחת לפני השטח קרו דברים גדולים עבורי שמתקשרים לאפריקה.
עם הזכרונות מהמסע שלי ביבשת הזו, המיזם שיעלה לאוויר בחודשים הקרובים, וקהילה חדשה שנולדה לפני שבועיים - אפריקה למטיילים - קהילת מטיילי ואוהבי אפריקה (מוזמנים להצטרף!), חזרה לי המוטיבציה לכתוב.
ולא סתם לכתוב, לכתוב על אפריקה, על המסע שלי בה, על איך טיול סולו הפך לטיול שבו הכרתי חברים טובים, שגם שנתיים וחצי אחרי, הם עדיין כל כך נוכחים בחיי.
ויותר מזה, נשאר לו מקום שעדיין בחיי.
אז בפוסט הבא תוכלו לקרוא על החוויה האישית שלי כבחורה לבד באפריקה, על ההחלטה לנסוע לשם לבד ולהגשים חלום, ועל איך חזרתי מאוהבת מתמיד.
ואגב, אם תרצו לקרוא על מסעות סולו נוספים שלי בעולם, מוזמנים להציץ אחרי זה בפוסט שמספר על הטיול סולו שלי לאירופה בסתיו 2019, ועל הטיול סולו (הקשוח יש לציין!) שלי אל מונגוליה וסיביר בקיץ 2018.
לבד, אבל לא ממש לבד
אפריקה כחלום רחוק
תמיד חלמתי על אפריקה. עוד כשישבתי לראות עם אבא סרטונים של נשיונל גאוגרפיק כילדה.
המרחב הפרוע של היבשת הזו יחד עם החיבור מילדות לבעלי חיים וליופי של הטבע, השאירו בי חותם שהלך לצידי לעוד המון שנים לאחר מכן.
היו סיבות מגוונות ורבות ללמה לא יצאתי לטיול הזה לפני - החל מפחדים בלטייל במקום כזה, בלטייל לבד, זוגיות שהיה לי קשה לשחרר ממנה, הרגשת תלות בחיים שלי בארץ, צבא, תואר, עבודה, ועוד שלל גורמים שהשאירו אותי כבולה מלצאת לעולם שרציתי לראות.
מי שהיום מכיר אותי כנראה ולא יאמין איזה אדם הייתי לפני שהתחלתי לטייל באמת בעולם.
כבר לפני לא מעט שנים את אהבתי למסיבות מטאל ובירה המרתי באהבה לטיפוס ולטבע, ועם הזמן התגבשה לה זהות שאני יותר מתחברת אליה כיום, והקפתי את עצמי באנשים חדשים שאורח החיים החדש והמתגבש לו, כבר יותר מתאימים עבורו. (עדיין מטאל ובירה הם עמוקים בליבי - מטאל זה לנצח!)
התחלתי לטפס, בשלב מסויים נכנס הסלאקליין גם לחיי, ויצר ההרפתקנות שישב רדום במשך המון זמן פשוט התפרץ לו בנקודה מסויימת, והגיע לשיאו ביום בו כף רגלי נגעה לראשונה באדמת אפריקה.
אבל לא על הטיול הראשון שלי ביבשת אספר לכם כרגע - יכולים לקרוא אותו כאן >>, אלא על הטיול שיצאתי אליו שנה לאחר מכן, לבד, להגשים את החלומות הרדומים שלי.
על זה חלמתי!!
חלום רחוק שמתקרב
בארבע/חמש השנים האחרונות עברתי תהליך משמעותי של התגברות על פחדים ורדיפה אחר חלומות.
באותה תקופה כתבתי את רשימת החלומות שלי על דף, ולא התביישתי לספר עליהם לאנשים.
עם הזמן המון פחדים נשרו, ועם הטיולים והחוויות, הרפתקאות תפסו את מקומם של הפחדים, והחלומות שרציתי להגשים נראו חזקים יותר מכל פחד.
וכך פתאום, אפריקה כבר לא נראתה חלום רחוק. הייתי מוכנה!
הייתי מוכנה בגוף הבוער שלי לצאת כבר למסע הזה, גם מבלי לדעת איך בדיוק, לאן בדיוק או עם מי בדיוק. אבל ידעתי שזו תהיה אפריקה.
לטיול הזה הבנתי מהר מאוד שאני נוסעת לבד. הייתי צריכה את הנסיעה לבד הזו כדי להתגבר על דברים בי שהיו לי קשים, על שנתיים של שברון לב מתמשך, על פחדים וחששות, וכל מה שרציתי להשאיר מאחור.
אז יצאתי.
נשמע קל, אבל זה ממש לא היה כך. הרגע שבו הזמנתי את כרטיס הטיסה לאוגנדה היה לא יאמן - הנה אני, עוד חודש בערך, עומדת לצאת לבד (!!) לאפריקה (!!) בחורה (!!). אמאלה.
ההתרגשות הייתה בשיאה ככל שהזמן התקרב. זו לא הייתה התרגשות טהורה של לפני טיול, זו הייתה התרגשות מפחידה שלפעמים גורמת לבטן להתהפך.
התרגשות עם דמעות של להיפרד מהכלבים והחתול שלי, מהחברים והמשפחה שלי, לתקופה של כמה חודשים.
התרגשות ולחץ של לסיים הכל בזמן בעבודה, להכשיר את העובדים החדשים ולסיים את כל תהליכי העבודה ההכרחיים כדי שהמשרד ימשיך לתפקד בזמן שאני לא שם.
ולבסוף, הגיע היום הזה. הבוקר הזה בו ידעתי שעוד כמה שעות אפרד ממה שידעתי עד כה ואצא למסע בלתי ידוע שהוא שלי עם עצמי.
אורזת תרמיל, אבל החתול נשאר בבית..
והנה ממריאים..
למעשה לא הכל עבר חלק, כיאה ליצור כמוני.
דברים הולכים לי עקום, אבל היום אני כבר רואה את זה כדבר חיובי :)
עוד בשדה לא הסכימו לעלות אותי לטיסה כי לא היה לי כרטיס יציאה מאוגנדה. בלחץ של הרגע הזמנתי כרטיס טיסה ליציאה מאוגנדה (אגב דרך אקספידיה תוכלו לבטל ללא עלות ב - 24 שעות הראשונות), אך אני כמובן הזמנתי ממקור מפוקפק אחר (אבל קיבלתי החזר מסויים על ביטול הטיסה).
אחרי כל הסרבול הזה, סוף סוף עברתי את שערי הביורוקרטיה, נכנסתי למתחם הדיוטי פרי וניהלתי כמה שיחות נפש אחרונות עם כל מי שאיחל לי בהצלחה.
בעוד כמה שעות אמריא למקום חדש.
במטוס התיישבה לידי בחורה חמודה, שעד היום אני זוכרת אותה, בשם טל. טל טסה לדרום אפריקה לפגוש חברה מחו"ל שהיא כל פעם פוגשת ביעד אחר (טל, אם אי פעם תגיעי לבלוג שלי - תדעי שזכרתי אותך!).
והאמת, המפגש עם טל קצת הרגיע אותי. אני יודעת שאני אדם חברותי, שמוצא עניין בכמעט כל אדם שאני פוגשת, ועדיין תמיד יש את החשש שאולי לא אסתדר.
והנה, בשעות הראשונות שלי לבד, בשמי יבשת אפריקה, כבר קצת יותר קל לי.
בקונקשן באדיס נפרדו דרכינו בחיבוק, היא המשיכה לדרום אפריקה, ואני עליתי על טיסת ההמשך שלי לקמפלה, אוגנדה.
כל ההתרגשות הייתה שווה את הרגע הזה!
היום הראשון לבד באפריקה
בשעות אחה"צ נחתתי באנטבה. שם חיכה לי (הרבה מאוד זמן יש לציין!) נהג המונית החמוד שלי איתו קבעתי מראש.
למעשה לפני הטיול הזה היו שני דברים בלבד שקבעתי מראש - מי יקח אותי מהשדה, ולאן. השאר נותר תעלומה.
כמובן שעיכבו אותי המון זמן בשדה, וגם בחרתי לעשות שם סים קארד (טעות!) ועל השעה הראשונה שלי באוגנדה הם כבר הצליחו לזמבר אותי במחירים, וגם עיכבו אותי שם מיליון שנה.
לבסוף יצאתי החוצה, ואחרי רבע שעה של חיפושים הדדיים, אני והנהג שלי מצאנו אחד את השניה ויצאנו לדרך.
בדרך כמובן היה לנו פנצ'ר :)
אבל אחרי כל השעות האלה הגעתי לבסוף להוסטל, בעלת ההוסטל עשתה לי סיבוב ואמרה לי שיש פה חדר שבכולו יש ישראלים.
אני עדיין הייתי בשוק של יום טיול ראשון, אחרי סבב שלומים קצר נכנסתי לחדר, ניסיתי לבטל את הטיסה שהזמנתי כמה שעות קודם לכן, ושכבתי במיטה הקטנה שלי.
החרדות החלו להציף אותי - של איך אסתדר, וכמה הייתי רוצה עכשיו את המיטה שלי עם החתול השמן שלי ככפית קטנה, וכמה שאני מתגעגעת לאוזניים של הכלב שלי ולנחירות של הכלבה שלי. הפחדים שלי צפו, וניסיתי ללכת לישון בתקווה שהם ילכו לישון גם.
כשהתעוררתי אחרי שעה/שעתיים באופן מפתיע הפחדים והחרדות עדיין היו שם, אבל אני לקחתי נשימה עמוקה, יצאתי לחצר ההוסטל להכיר את הישראלים שהיו שם איתי.
תוך דקות בודדות כבר התחברתי עם חלקם, ולמעשה כבר למחרת בבוקר המשכתי עם שלושה מהם להרפתקה מעניינת.
בערב אכלנו כולנו יחד פיצות בהוסטל, שתינו קצת בירות, ולאט לאט דברים בי שקעו והתחלתי להנות מהיום הראשון הזה שלי לבד באפריקה.
ככה היה נראה היום הראשון שלי :)
לאן ממשיכים מכאן?
את תחילת הטיול שלי באפריקה עשיתי עם בחורה שהיה לנו במשותף כמה יעדים שרצינו להגיע אליהם באוגנדה, ואל הדרך הצטרף בחור שקט שראה הרבה שמש אפריקאית בשם גיא, שהפך עם הזמן לפרטנר הטיול האולטימטיבי שלי.
ומאז אותו רגע הוא דיי נשאר שם איתי.
לא משנה עם מי טיילתי בחודשים שהגיעו, תמיד דרכנו חזרו להצתלב, ויצא שטיילנו יחד המון, חצינו מדינות ובנינו לנו שגרה יפה שכזו של הרבה צ'פאטי ואבוקדו.
גם כשנפרדנו למשך ימים כי כל אחד בחר לעצמו הרפתקאות אחרות, תמיד חזרנו לטייל יחד, והידיעה הזו שניפגש נתנה לי את ההרגשה שאני בעצם אף פעם לא לבד.
גיא הפך לחלק בלתי נפרד מהטיול (הכבר לא כל כך) לבד שלי באפריקה, עד ליום שבו בחרנו במדינות אחרות להמשיך אליהן.
אך כאמור, בזמן שטיילנו יחד הכרנו גם מטיילים נוספים כמובן, ובניהם את צליל, שהפכה לשותפה שלי להמשך הטיול ולקרן אור הקטנה שלי.
ולמעשה עד היום האחרון שלי באפריקה היא הייתה שם איתי.
מהרגע שנפגשנו בדאר א סאלאם, העיר המפוקפקת ביותר בטנזניה, ועד לטיסה שלי מהעיר ווינדהוק המפוקפקת בנמיביה, בילינו אני וצליל כל יום יחד, כל היום!
לבד באפריקה? האומנם?
לטייל לבד באפריקה?
אומנם את הטיול התחלתי לבד, אבל קשה לי היום להגיד שבאמת טיילתי לבד באפריקה.
בכל חור אליו הגעתי מצאתי אנשים שהתחברתי אליהם, אהבתי אותם והמשכתי איתם להרפתקות נוספות.
הם לא היו ברירת המחדל שלי כי פחדתי מהלבד, או כי רציתי להוזיל עלויות, או מכל סיבה אחרת שמונעת מאיתנו באמת לטייל לבד.
הם היו שם כי בחרתי להמשיך לטייל עם האנשים האלה כי החיבור בינינו היה כזה טוב שלא רציתי שניפרד בכלל.
באוגנדה ורואנדה היה לי את גיא ותמר, בטנזניה התחברנו לחבורת הספארי האגדית שלנו עם אוראל, דוד וישי, בדרך בין המדינות האלה גיליתי את אור המקסימה, בטראקים הקשוחים של אוגנדה את מאי ומאי המצחיקות, וממלאווי והלאה הייתי עם צליל ללא הפסקה.
כמובן שגם כל המקומיים שפגשתי בדרך, אנשים שטיילתי איתם כמה ימים בודדים או אנשים ששמעתי רק לכמה רגעים את הסיפור שלהם, כל אלו נתנו לי הרגשה שאני לא באמת לבד.
זו חוויה דיי נדירה בעיניי להכיר שותפי טיול כאלה מושלמים, שלא בא לך להיפרד מהם.
אולי זה דווקא הדבר היפה ביותר בלצאת לטיול בעולם לבד, אתה פתוח לכל כך הרבה סוגי אנשים, ומוצא בדרך המון אנשים שאתה מתחבר אליהם.
וחלקם באמת נשארים גם אחרי..
חבורת הספארי שלנו
לאיזה דברים התכוננתי מראש
אומנם שני הדברים שהיו וודאיים אצלי זו המדינה הראשונה בה אני נוחתת (אוגנדה במקרה שלי), ומקום הלינה שלי בלילה הראשון - עדיין ישבתי, קראתי, שמעתי ותכננתי חלק מהמסע הזה.
עבור אוגנדה כן בדקתי מהן האטרקציות שארצה לעשות, ועל חלקן ביררתי עוד מהארץ (כמו טראק הרי הרוונזורי, סיור צפייה בגורילות וכדומה).
כן חקרתי טיפה את היבשת וניסיתי להבין מהם הדברים שלא ארצה לפספס, ועל פי זה גם להבין מה יהיו העלויות שלי לטיול שכזה.
ידעתי כמובן כמה חודשים בערך יש לי לטייל (שכמובן הוארכו), ולאיזה מדינות בערך ארצה להגיע (ולמרות זאת הגעתי למדינות שלא חשבתי שאטייל בהן).
אבל הדבר המרכזי שליווה אותי בתכנון, זו המחשבה שזה טיול שאעשה לבדי, ואני יכולה לסמוך רק על עצמי בדרך.
אז כן, בטיול הזה הכנתי קובץ עם מידע על כל מדינה (שלא פתחתי בכלל בטיול) כי ידעתי שיש דברים שחשובים לי שאעשה אותם גם אם אצטרך לעשות איתם רק עם עצמי.
אוגנדה היפה - יעד מושלם להתחיל ממנו
דברים שלקחתי איתי לטיול הסולו באפריקה
כמטיילת סולו, יש דברים שמלווים אותי בכל כל טיול, מתוך המחשבה שאני לבד וצריכה לסמוך על עצמי בכל רגע נתון.
תיק עזרה ראשונה
עם כל הציוד שאני צריכה, החל מאקמול ועד לתרופות שחשבתי שיהיה קשה למצוא במקום כמו אפריקה (ועדיין היו דברים שהפתיעו אותי שלא חשבתי עליהם - כמו קרם לכוויות וכדומה).
מוצרי תקשורת
כל דבר שמאפשר לי ליצור קשר עם העולם, גם ברגעים קשים או מפתיעים. חוץ מפלאפון, לקחתי איתי מטען נייד ומכשיר לוויני.
וכבחורה?
אז היה דבר אחד מרכזי שעליו קראתי והחלטתי לקחת איתי בגלל שאני אישה וזו - טבעת נישואים! למרות שאני לא נשואה, הבנתי שהגברים האפריקאים מכבדים אשת איש, ולכן לכל מקום אליו הגעתי לבד, הראתי את הטבעת.
לפעמים התעניינו חבריי המקומיים למי אני נשואה, אז הייתי מראה להם תמונות רנדומליות של ידידים אהובים שלי :)
את הטבעת הזמנתי כמה שבועות מראש בעלי אקספרס ב - 2$, ככה שגם היא תלך לאיבוד אני אחיה עם זה בשלום.
כללי
כמובן שלקחתי איתי עוד המון ציוד שידעתי שיאפשר לי טיול בראש שקט, בין אם זה טיול סולו או לא.
לא אכנס לפרטים, אך את רשימת הציוד הקבועה שלי לטיולים (קבועה שמשתנה בהתאם לטיול כמובן), תוכלו לקרוא בפוסט הבא.
ומצלמה כמובן. אל תסמכו שישלחו לכם תמונות אח"כ!!
אז איך זה לטייל באפריקה כבחורה
ועכשיו אגיע לשאלה שבטח מעסיקה בנות רבות שרוצות להגיע ליבשת וחוששות לעשות את זה לבד.
אני חייבת לציין שהחוויה האישית שלי הייתה מאוד חיובית. להוסיף על זה, אני חושבת שדווקא היה יתרון בולט לטייל ביבשת הזאת כבחורה (אחרי הסיפורים ששמעתי מחברים גברים שלי שטיילו שם).
נכון, לפעמים המקומיים קצת מציקים, נועצים מבטים ואולי זורקים הערות, אבל זה משהו שקרה לי בערך בכל מדינה שבה טיילתי + פעמיים ביום בישראל ;)
אפילו לא לרגע הרגשתי סכנה בגלל שאני בחורה. האפריקאים כן מאוד מכבדים תיירים, והם אנשים מקסימים גם אם לפעמים קצת דביקיים. בכל מקום אליו הגעתי עזרו לי נשים וגברים, ליוו אותי ודאגו שאגיע בשלום למחוז חפצי.
לא הייתה פעם שמישהו ניסה לגעת בי או לנשק אותי או כל דבר מטריד אחד בניגוד לרצוני. עם זאת, כן עדיין קיבלתי כמה הצעות נישואים מבחורים רנדומליים :)
אם היה לי ספק לגבי כוונות של אנשים מסויימים, ישר הצגתי את "טבעת הנישואים שלי" ובזה הנושא נגמר.
כללים שכן הקפדתי עליהם:
למרות החוויות הטובות שלי, עדיין חשוב לשמור על עצמכן.
- להימנע מלהגיע לאיזורים לא מוכרים בלילה (במיוחד בערים הגדולות), להקרין ביטחון גם כשטיפה חוששים, ולסמוך על האינטואיציה שלכן.
- אני אישית נמנעתי לחלוטין משתיית אלכוהול במהלך כל הטיול שלי (מלבד עם החברים הקרובים שלי בהוסטל), נשארתי תמיד מפוכחת ותמיד בשליטה.
- בנוסף, לא טיילתי עם שום תכשיט עלי שיכול לנצנץ לשודדים פוטנציאליים.
- משפחות שהתארחתי אצלהם, אנשים טובים שהתחברתי איתם לכמה ימים, מטיילים שהכרתי - תמיד תמיד מישהו מהם ידע לאן אני יוצאת ומתי אני צפוייה לחזור. (גם אם יצאתי לכמה ימים).
- זה כלל שלא מאוד שמרתי עליו, אבל אציין בכל זאת - לא להיקלע למריבות עם מקומיים. למרות שלא הרגשתי סכנה גם בויכוחים קשים שהיו לי עם מקומיים, אתן לא יודעות על מי אתן יכולות ליפול! רימו אתכן ואתן כועסות? שטויות. זה רק כסף. הביטחון שלכן יותר חשוב מזה או מכל משחקי אגו אחרים. אל תהיו כמוני!!
ואסיים בזה, שהחוויה היחידה שהרגשתי שנשאבתי לתוכה כי אני בחורה, היא סיפור השוד (הכושל יש לציין) שלי בנמיביה. (וגם כאן, לא אמליץ לכן להתנהג כמוני בסיטואציה המדוברת).
ותהנו ותשתגעו. זה שלכן :)
חזרתי ואפריקה נשארה
מטיול הסולו שלי באפריקה חזרתי כבר לפני יותר משנתיים.
בשנתיים האלה בחרתי להגיע למקומות אחרים וחדשים, לתרבויות שונות וסגנונות טיול שונים.
אבל לא משנה על טיסה לאן עליתי, אפריקה נשארה חזק חזק בתוך הלב שלי.
וזו הסיבה שגם הרבה אחרי הביקור האחרון שלי ביבשת לא הפסקתי לחלום עליה ולכוון את חיי כך שאפריקה תהיה נוכחת בהם כמה שיותר.
אז כפי שסיפרתי בתחילת הפוסט, בחודשים הקרובים יעלה מיזם חדש שלי יחד עם צליל (שותפתי האגדית לטיול) הקשור באפריקה.
ולבינתיים הקמנו יחד קהילה שמיועדת לכל אלו שחולמים אפריקה כמוני מאז שהם ילדים, לכאלה שעוד צריכים את האומץ הזה לבחור באפריקה כטיול הבא שלהם, או לכאלה שטיילו בה כבר והתאהבו מעל הראש.
אז מוזמנים להצטרף אל אפריקה למטיילים - קהילת מטיילי ואוהבי אפריקה בפייסבוק!
ואם אתם מגיעים לאפריקה אז אני ממליצה בלב שלם ליצור קשר עם נסאו סוכנות ביטוח - הם היו שם לצידי ובטוחה שיהיו גם לצידכם
מלאו את הטופס והם יחזרו אליכם
מילים אחרונות
הטיול לאפריקה היה טיול אליו יצאתי רק אני והתרמיל שלי, אבל בדרך העמסתי אליו חברים חדשים, חוויות של פעם בחיים והרבה חלומות שהתגשמו.
אחד מהחלומות הגדולים שלי שהתגשמו, וממש במקרה, היה לצלול עם כרישי לוויתן - מוזמנים לקרוא כאן על החוויה המשוגעת הזו!!
אחרי אפריקה המשכתי את הטיול שלי בגרמניה, וטיילתי עוד קצת לבד ברחבי ברלין וסביבתה.
אני מתגעגעת למסעות האלה שלי, במיוחד בימי קורונה שכאלה, ומחכה לרגע שבו השמיים יפתחו שוב ואוכל לצאת למסע הבא שלי.
--
כל התמונות בפוסט צולמו על ידי או על ידי אחד מחברי למסע ואין להשתמש בהן ללא רשות. תודה :)
1 Comment
לא משנה כמה זמן יעבור תמיד יהיה כיף לקרוא על זה!