טראק הרי הרוונזורי
03/06/2018
האי מאפיה
11/06/2018
מסלול טיול באתיופיה
אתיופיה הייתה חלום גדול שלי בשנים האחרונות. זה התחיל מזה שראיתי איזה סרטון או תמונה מהרי הסימיאן והבנתי ששם אני רוצה להיות!
לא הרבה זמן אחרי מצאתי את עצמי אורזת תרמיל ויוצאת אל המקום עליו חלמתי, ביבשת עליה חלמתי אל מסע מרתק במדינה שעד היום היא הפייבוריטית שלי מכולן.
אל אתיופיה יצאתי עם נירוש, חבר טוב, שם טיילנו יחד בחלק הצפוני למשך שלושה שבועות, ובמאמר זה אפרט את המסלול שעשינו ועלויות הטיול באתיופיה שלנו.
יום 1 - טיסה לאדיס אבבה
משדה התעופה של אדיס לקחנו מונית למרכז העיר. לא סגרנו מראש מקום לישון בו אבל מצאנו מקום פשוט ומתפורר להעביר בו את הלילה הראשון. המיטה אומנם הייתה מלאה ב Bed Bugs, אבל אם ישנים בתוך שק שינה אטום הכל צריך להיות בסדר ניר :)
אחרי התמקמות קצרה עשינו בעיקר סידורים של יום ראשון במדינה חדשה כמו החלפת כסף וסים קארד, וגם זכינו לניסיון הרמאות הראשון מצד המקומיים כלפנו.
בערב ישבנו לאכול ושתינו לראשונה את הבירה האתיופית. סה"כ התחלה מעניינת למסע שעתידו לא ידוע.
יום 2 - מאדיס טיסה לבהר דר
בתחילת היום הסתובבנו בעיר. אני פחות אדם של עיר ובעיניי אין מה לעשות שם יותר מדי, אבל כן כדאי ללכת לחפש מקומות של קפה, כי אומרים שהקפה האתיופי הוא משהו (מר) אש.
כדי לקצר את הנסיעה הארוכה, לקחנו טיסה מאדיס לבהר דר שנמשכת שעה בלבד, אותה הזמנו יום לפני במשרדים של אתיופיאן ארליינס באדיס.
עובדה שכדאי שתדעו - במידה ואתם מזמינים טיסת חוץ עם אתיופיאן ארליינס, תוכלו לממש טיסות פנימיות בתוך אתיופיה בהנחה משמעותית.
בהר דר זו עיר הנמצאת למרגלות אגם Tana מה שאומר שאפשר למצוא הרבה ספוטים מגניבים לצד האגם. האיזור מלא במסעדות על גדות האגם ואפשר גם לעשות שם שייט למי שמסתדר טוב עם הדבר הזה (לא אני).
בבהר דר פגשנו מקומי שליווה אותנו בעיר וגם הצטרף אלינו לארוחת ערב וזכינו לשמוע על איך נראים חיי הצעירים באתיופיה.
יום 3 - בהר דר וה Blue Nile Falls
מבהר דר יצאנו באוטובוס לכיוון מפלי הנילוס. כלומר, החלפנו 3 אוטובוסים רק בניסיון להתניע מהתחנה המרכזית אל היציאה מהעיר, אבל בסוף אחרי משהו כמו 3/4 שעות זה קרה והגענו אל תחילת מסלול ההליכה לכיוון המפלים.
ההליכה למפלים לא קשה, וזאת הזדמנות נפלאה להיכרות הראשונית עם הילדים האתיופים המציקים.
באחת מנקודות התצפית אליה הגענו החלטנו לפתוח סלאקליין , ולא לקח יותר מדי זמן עד שעשרות מילדי הכפרים הסתובבו בסקרנות סביבנו, היו מופתעים שבחורה מסוגלת ללכת על חבל וניסו ללכת בעצמם.
האיזור עצמו יפה וירוק ואפשר לגמרי להעביר שם יום שלם.
בדרך חזרה לקחנו אוטובוס אל בהר דר. תתכוננו לנסיעה קופצנית ותשדלו לא לעלות עם שלפוחית מלאה לנסיעה הזו.
בואו נגיד שאתם לא רוצים לסיים כמוני בתוך הביוב של התחנה המרכזית של בהר דר בגלל לחץ בשלפוחית :)
ניר מלמד את הילדים some of his best moves על הליין
יום 4 - מבהר דר אל עבר הרי הסימיאן
מבהר דר לקחנו אוטובוס אל גונדר, בערך כשלוש שעות נסיעה, שם הלכנו לעשות קניות של אוכל בשוק של העיר לקראת הטראק, ולמען האמת שם הייתה לנו חוויה פחות טובה מהמקומיים. (מפתיע!)
מישהו שראה אותנו עם התיקים הגדולים החליט להתלוות אלינו "ולעזור לנו" להגיע לחנויות שבהן נוכל למצוא את הדברים שאנחנו צריכים.
כמובן שכל מה שהוא עשה זה התרוצץ איתנו בין החנויות של המשפחה או חברים שלו ושם עוד ניסו לגבות מאיתנו מחירים לא הגיוניים בעליל.
מילא היו מנסים לרמות אותנו באלגנטיות, אבל אלגנטיות לא הייתה שם ומהר מאוד עלינו על התחבולה והעפנו אותו ואת החברים שלו. מה שכן, לפחות הם סחבו לנו את התיקים הגדולים כל הזמן הזה :)
מגונדר לקחנו אוטובוס לכפר דברק (Debark) - נקודת היציאה לתחילת הטראק, נסיעה של שעתיים בערך.
את כל האירגונים לטראק סגרנו ממש באותו הערב במשרדים של אחת החברות שמוציאות מטיילים אל הטראק בדברק, שם גם פגשנו עוד שני זוגות שהצטרפו אלינו למסע.
אחרי התמקחות קצרה אך ארוכה יצאנו שישתינו אל המחנה הראשון בו העברנו את הלילה.
ימים 5-8 - טראק הרי הסימיאן
את הטראק בהרי הסימיאן ניתן לפרוס לכמה מסלולים, אנחנו בחרנו לעשות את המסלול לפסגה שגובהה 4,600 מטר שאורך כשלושה ימים.
הטראק הוא הסיבה המרכזית שבגללה רציתי לצאת לטיול הזה ולא הצטערתי לרגע. אנחנו גם טיילנו שם בחודש ספטמבר ככה שהכל היה ירוק.
רמת הקושי היא בינונית ויחסית לתנאים בטראקים אחרים באיזור זה של אפריקה, התנאים בסימיאן הם מהטובים יותר.
ביום האחרון של הטראק חזרנו לגונדר שם העברנו את הלילה.
בערב יצאנו לאכול באחת המסעדות הטובות ביותר באתיופיה ובעולם כולו, מסעדת The Four Sisters, שהכרחתי את עצמי לאכול המון גם גשלא הייתי רעבה מרוב שהיה שם טעים.
המסעדה היא בסגנון בופה (אפשר להזמין גם מהתפריט), עם המון מאכלים מאיזורים שונים של אתיופיה וגם אוכל מערבי. טעים טעים לא לפספס!
הרי הסימיאן - הסיבה שאני פה
יום 9 - בירה בגונדר
אז התכנון המקורי שלנו היה לתפוס טיסה מגונדר ללליבלה, אך מכיוון שלא היו טיסות פנויות ליום הזה החלטנו (נאלצנו) להישאר יום בגונדר.
בגלל המצב הבטחוני באותה תקופה באיזור קצת חששנו להישאר שם, אבל לבסוף זה יצא אחד הימים הטובים ביותר של הטיול בעיניי.
בזמן שניסינו למצוא אטרקציות מגניבות בעיר הזאת (אין), החלטנו לשבת במבשלה של הבירה האתיופית Dashen, לשתות "קצת" ולאכול ארוחת צהריים.
מפה לשם ישבנו שם יום שלם ושיחקנו משחקי שתייה עד הערב יחד עם הזוג הישראלי שפגשנו בטראק (ככה זה כשחצי ליטר מהחבית עולה 2 שקל).
משם יתר הערב מעורפל אז נעבור ליום הבא :)
יום 10 - מגונדר ללליבלה
אל לליבלה לקחנו טיסה שאורכה כחצי שעה ואחרי התמקמות קצרה וטיול בעיר הלכנו לראות את הכנסיות המפורסמות החצובות בסלע.
לליבלה נקראת גם "ירושלים החדשה", ככה שאם תגיעו ותגידו שאתם מישראל הם ישמחו במיוחד!
הכנסיות החצובות של לליבלה
ישנן 11 כנסיות שניתן לבקר בהן במתחם ועוד כנסייה נוספת שנמצאת על הר. כרטיס עולה 50$ והוא בתוקף לשלושה ימים ככה שניתן לחלק את הסיור בהתאם.
המקום ממש יפה והסיפורים על הכנסיות מעניינים, וזה מרתק לשמוע איך יצרו אותן, רק שימו לב שהמקום מלא בפשפשים שכנראה ידבקו לכם לגרביים, זה בסדר להשמיד אותן אחרי זה :)
הכנסיות החצובות בסלע של לליבלה
יום 11 - הכנסייה ה 12 והשוק של לליבלה
את הבוקר התחלנו בארוחת בוקר באחת המסעדות היותר מגניבות שיש לאיזור להציע, מסעדת Ben Abeba, שבה לא משנה איפה תחליטו לשבת תזכו לתצפית פנורמית של 360 מעלות על ההרים מסביב.
אלו מאותם רגעים שאתה מבין שהחיים שלך אש :)
לאחר מכן המשכנו לטיול של חצי יום אל כנסיית אשטן מרים, אחת מהכנסיות שכדאי לכם לבקר בהן כחלק מהסיור, רק שהיא לא נמצאת באותו המתחם של יתר הכנסיות, אלא איפשהו גבוה על הר.
הטיול לשם הוא בערך חצי יום, כשעתיים של עלייה במעלה ההר אל הכנסייה וצפויים לכם נופים מדהימים והכרות עם הכפרים שבדרך.
אנחנו עשינו את הדרך בצורה עצמאית אבל בכניסה למתחם מצמידים לכם בעל כורחכם "מדריך" שפשוט מלווה אתכם ומצפה שתשלמו לו כמובן בסוף.
אחרי הטיול לכנסייה עשינו עצירה בשוק של לליבלה שפתוח רק בימי שבת, שזו הזדמנות טובה לחוות את השוק האפריקאי למי שטרם חווה.
החל מפירות וירקות, עיזים ותרנגולים, מזכרות לתיירים ומלא דברים לא מועילים בעליל - יש שם הכל. למי שרוצה לקנות מתנות למשפחה או מזכרות לעצמו תוכלו למצוא שם את כדי הקפה המיוחדים שלהם, סלסלות הקש של האינג'רה ועוד.
יום 12 - מלליבלה אל מקלה (Mekele)
נפרדנו מהזוג הישראלי איתו טיילנו בימים האחרונים (בדרך פלא פגשתי את הבחורה שנה לאחר מכן בנמיביה, תקועה עם פנצ'ר באמצע שום מקום) ויצאנו לכיוון מקלה, העיר ממנה ממשיכים לטיול במדבר הדנאקיל.
כנראה שהיקום פעל לטובתינו והצלחנו למצוא טרמפ עם כמה אתיופים עשירים אל העיר ברכב שטח שלהם.
טרמפים היא דרך ההתניידות האהובה עלי ולא רק כי זה חינם, אלא כי זו הזדמנות ממש טובה להכיר את האוכלוסייה המקומית לעומק ולשמוע את הסיפורים שלהם.
החבורה שאיתה נסענו סיפרה לנו המון על הממשל והפוליטיקה באתיופיה, על למה בכלל המהומות בגונדר התחילו, וגם מאוד התעניינה לשמוע איך אנחנו חווים את החיים בישראל.
הדרך למקלה היא ארוכה ולא פשוטה, מצב הכבישים, במיוחד מלליבלה הוא לא הכי טוב ונסיעה באוטובוס לוקחת באיזור השמונה שעות.
היו קטעים שעשינו עם הרכב שהיה לנו קשה להאמין שאוטובוס יכול לעבור אותם, אבל באפריקה כמו באפריקה, הכל אפשרי :)
הנוף מכנסיית אשטן מרים, שווה כל מדרגה :)
ימים 13-16 - מדבר דנקיל
לטיול של מדבר הדנקיל יצאנו עם החברה של נגאסי, שיש הטבה מיוחדת איתו דרך מזונגו, אבל אז עוד לא הכרנו את מזונגו, ככה שבזכותו בעצם נחשפתי למיזם האדיר הזה.
הביקור באיזור המדבר ארך 4 ימים, עלה לנו 300$ וכלל את אגמי המלח, טיפוס להר הגעש Erta Ale, מדבריות המלח ושיירות הגמלים וכמובן את שקע דלאול.
החוויה במדבר היא משוגעת ומיוחדת ותוכלו לקרוא עליה בפוסט הבא.
יום 17 - ממקלה אל הרי גרלטה (Gheralta)
ממקלה התחלנו את דרכינו אל עבר איזור פחות מוכר בחלק הצפוני של אתיופיה, הנקרא Gheralta Mountains.
אלו צוקים ממש יפים שאפשר לטפס עליהם כאשר בפסגה שלהם ישנן כנסיות חצובות באבן.
כלומר, כדי לעלות להתפלל בכנסיות, המקומיים נדרשים כל פעם לעלות את כל הדרך מהכפר אל הצוקים ואז גם את הצוקים עצמם. לזה אני קוראת התמדה וכוח רצון.
מכיוון ששנינו חובבי טיפוס זה איזור שמאוד עניין אותנו להגיע אליו, ואם אין לכם פחד גבהים ובא לכם לטפס קצת על סלעים, זו הזדמנות מדהימה לחוות משהו קצת אחר.
אוטובוס ממקלה ייקח אתכם לתחנה המרכזית של עיירה הנקראת האוזן (Hawzen).
את הלילה הראשון שלנו באיזור מאוד רצינו להעביר ב Gheralta Lodge אבל לצערנו המקום כבר היה מלא (צריך להזמין כמה ימים מראש), אבל לא היה להם איכפת שנישאר ונהנה ממה שיש למקום להציע.
וכך יצא שבמשך היום בילינו במתחם של הלודג' ושתינו המון מהאלכוהול שיש למקום.
בנוסף, אפשר לעשות טיול נחמד באיזור שעובר בין הבתים של המקומיים (רק תיזהרו מילד הרפאים של האיזור), ויש גם תצפית ממש יפה שאפשר לשבת בה ולדבר על החיים.
בערב נשארנו שם לארוחת ערב מפונפנת שכללה 3 מנות (!) וניר סוף סוף קיבל קינוח עם גויאבה.
מדבר הדנאקיל - אחד המקומות החייזריים שיש :)
יום 18 - טיול לכנסיות האבן
לטיול צריך מדריך ויהיו לא מעט מדריכים או מקומיים שמציגים עצמם כמדריכים שישמחו ללוות אתכם. אנחנו סגרנו על מחיר סמלי עם מדריך שהוא ספק מדריך, ולמען האמת כאחת שמעדיפה לעשות כמה שיותר טיולים עצמאית, זה בסוף דיי הציל אותנו.
הטיול בין הכנסיות יכול לקחת יום שלם של הייקינג מלווה בחלקים של טיפוס עם חבל. הטיפוס לא יותר קשה מהעלייה על השביל, ואנחנו עשינו אותו ללא רתמה או חבל.
לקראת הפסגה של הכנסייה השנייה עיקמתי את הרגל הטובה שלי והחל מרגע זה ועד לחזרה שלי לארץ לא יכולתי ללכת. נקע בקרסול, מנחוס חיי.
אם לא היה לנו מדריך היה לנו הרבה יותר קשה לתמרן את הירידה מהמצוק. בזמן שניר סחב אותי על הגב את כל הדרך למטה (חייבת לך עולם), המדריך עזר לנו עם התיקים וקרא לחברים שלו שיבואו לעזור לנו.
כשנגמר המקטע הבעייתי חיכה לי אופנוע שהוריד אותי את המשך הדרך ושם פגש אותנו נהג שלקח אותנו בחזרה אל מקלה.
ימים 19-20 - בחזרה לאדיס וטיסה הביתה
ממקלה לקחנו טיסה אל אדיס, בערך כשעה טיסה, שם התארחנו אצל שתי בחורות שעובדות באתיופיה שפגשנו במדבר ושמחו לארח אותנו ללילה האחרון שלנו באתיופיה.
בערב האחרון הגיעו לדירה שלהן כל החבורה שיצאנו איתם למדבר הדנאקיל לבילוי של ערב אחרון.
למחרת בבוקר בזמן שנחתי בבית של הבנות ניר עוד הספיק לקפוץ למרקטו, שהוא השוק הגדול ביותר באפריקה כך אומרים ולקנות לי בדיוק את כל מה שלא ביקשתי, אבל קיבלתי מקל הליכה שהוא הכריח אותי ללכת איתו כי זה מצחיק.
לפני הנסיעה לשדה עצרנו בדוכן הפלאפל של אילן (שווה ביקור) ולאחר מכן המשכנו לשדה ומשם בחזרה הביתה (לא לפני שישבנו על בירה אחרונה לפני ההמראה).
הם סוחבים מלא מלח על הגב כדי שלכם יהיה טעים!
מידע כללי
דת
אתיופיה היא נוצרית, אבל יש לה קשר עמוק לישראל ולתורה שלנו, במיוחד לסיפור של מלכת שבא. הם באמת רואים בישראלים עם סגולה ומאוד מתלהבים לפגוש אותנו.
אני מציינת את העובדה הזו כי דבר ראשון זה חשוב שנעשה שם רושם טוב אז תתנהגו בהתאם, אבל הסיבה היותר חשובה היא כי זה נושא שיעלה המון מול המקומיים וכדי שלא יהיו לכם את הפאדיחות שלנו היו, כדאי שתלמדו כמה סיפורי תורה לפני הגעתכם לאתיופיה.
קוריוז - כשנשארנו לארוחת הערב בלודג' המפונפן, הכומר של המחוז שמע שאנחנו מישראל וביקש מאחד התיירים האמריקאים ששהו שם לשאול אותנו אם זה בסדר שאחרי ארוחת הערב נשב איתו ונדבר על כל מיני סיפורי תורה שלא לי ולא לניר יש מושג קלוש בהם.
עכשיו אני וניר שיכורים רצח מכל האלכוהול הזול שיש שם, והתגובה הראשונה שלנו אחד לשני היא - צריך לפתוח ויקיפדיה ולהתחיל ללמוד!
ובאמת, בזמן ארוחת הערב כל מה שעשינו זה ללמוד על ארון הברית, על המלך סולומון ומלכת שבא כדי שנצא סתומים כמה שפחות מול הכומר.
איכשהו גם כאן היקום נחלץ לעזרתינו ואחרי הארוחה הודיעו לנו שהכומר עייף וישמח לשוחח אותנו בהזדמנות אחרת :)
אוכל
האוכל באתיופיה חריף (לי), אבל יחסית למדינות אחרות באיזור הוא מאוד עשיר ושונה בגלל ההשפעות הקולינריות של מדינות ערב.
פעמיים בשבוע יש להם צום מבשר וחלב, מה שמאוד שימח אותי כטבעונית :)
לא לפספס את האינג'רה כמובן וקפה שחור חזק.
מזג אויר
אני טיילתי באתיופיה בחודש ספטמבר שזה ממש סוף העונה הרטובה מה שאומר שהכל מסביב ירוק. לא היו גשמים שהפתיעו אותנו והמזג אויר לאורך כל הטיול היה מושלם.
החיסרון היחיד שחוינו זה שבעונה הזו עדיין יש ערפילים באיזור הרי הסימיאן מה שאומר שכשהגענו לפסגה זכינו לראות המון מהם וכלום מהנוף.
עלויות טיול לאתיופיה
אלו הן עלויות הטיול לאתיופיה שיצאו לי:
ויזה: 50$
טיסה מישראל לאתיופיה: 400$
3 טיסות פנימיות: באיזור 150$ לכולן יחד.
טראק הרי הסימיאן: 100$ בערך
כנסיות החצובות בסלע: 50$
מדבר הדנאקיל: 300$
עלויות מחייה לשלושה שבועות (אוכל, לינה ושטויות): 300$
סה"כ עלויות: 1300$ שבכסף שלנו זה יצא 4,500 ש"ח.
נוסעים לטייל באתיופיה וצריכים ביטוח נסיעות לחו"ל?
ממליצה מאוד על נסאו ביטוח מטיילים, איתם אני מבוטחת בכל הטיולים שלי. מוזמנים להשאיר פרטים והצוות המופלא שלהם ייצור עימכם קשר
[contact-form-7 id="2758" title="טופס ביטוח נסיעות"]
מילים אחרונות
כשטיילנו באתיופיה זה היה ממש בתחילת המהומות שהתקיימו שם בתוך המדינה שעד היום יש לזה שרידים וזה משתפר או מחמיר בהתאם לתקופה.
בגלל שלא היו הרבה לבנים כשטיילנו יצרנו משחק שברגע שרואים מישהו לבן הראשון שנותן כאפה לשני מקבל נקודה, וכשמגיעים לחמש נקודות זה שהפסיד קונה בירה לשני, שזה מגניב כי הבירה באתיופיה ממש טובה וניר עוד חייב לי אחת ;)
אז לא הייתי מציעה לוותר על אתיופיה בגלל החשש למהומות כי ברוב המדינה זה לא מורגש ואז גם תוכלו לשחק את המשחק שלנו :)
בנוסף, כפי שניתן להבין מהחוויה שלי, האוכלוסייה באתיופיה היא לא קלה לפעמים, והיו לא מעט פעמים שנכנסנו (טוב, נכנסתי) לעימותים עם מקומיים או שחווינו ניסיונים מרובים של רמאות.
צריך להבין שזה חלק מהמשחק שם ולמרות שרוב מי שפגשנו היה דיי נוראי, לא כולם ככה :)
---
את התמונות במאמר אני צילמתי, אבל לצערי רק שהגעתי חזרה לארץ גיליתי שהגדרות המצלמה היו מכוונות לרזולוציה נמוכה ורוב התמונות יצאו לא מוצלחות.
אבל מה שכן, ניר כפרה עליו הוא צלם על והוציא תמונות מהפנטות מהטיול שלנו, מוזמנים להביט באלבום הטיול שלנו, וגם בתמונות הסלאקלייף שלנו באתיופיה וגם כמובן ביתר הצילומים שלו מהמסעות שלו בעולם.
