מסלול טיול בטנזניה
30/11/2018
עלויות טיול במונגוליה
09/12/2018
טבעונות במונגוליה
כחודשיים וחצי לפני הטיסה שלי למונגוליה, הלכתי להרצאה המצויינת והמומלצת של אחד מטיילני העל של ארצנו הקטנה, הלוא הוא לונלי פלג.
מי שלא מכיר רצוי שיעשה קצת שיעורי בית, אבל בגדול הבחור מטייל כבר המון שנים וביקר במעל מאה מדינות.
אחד הדברים שזכיתי לגלות עליו בהרצאה זה שהוא טבעוני, ואחד הדברים שנחרטו בראשי שהוא אמר היה, שמכל המקומות בהם הוא טייל, מונגוליה הייתה הקשה ביותר מבחינת טבעונות.
חודשיים וחצי קדימה ואני בסיביר.
כשהגעתי לסיביר, ממש בתחילת הטיול שלי, פגשתי בחבורת מטיילים ישראלים שמאוד אהבתי, וגם יצאנו יחד לערב מעולה ברחובות העיר נובוסיבירסק שברוסיה.
הם סיפרו לי שטייל איתם בחור טבעוני ומרוב שהיה לו קשה לשמור על טבעונות במדינה, הוא נשבר ואכל בשר.
בעוד ביאס אותי לשמוע על הקושי להיות טבעונית במקום שכזה, והכנתי את עצמי לגרוע מכל ולזה שאני הולכת לחזור לארץ 5 קילו פחות ממה שיצאתי, בסוף השד לא היה כזה נורא.
אז איך בעצם שרדתי כטבעונית במקום הכי פחות טבעוני בפלנטה שלנו?
במאמר הבא אסקור המון אופציות טבעוניות שיש במונגוליה ואיך גם במקום כמו מונגוליה אין בעיה להיות טבעוני.
צויבאן - הגרסה הלא טבעונית שלו אצל משפחה מונגולית
המונגולים ובעלי חיים
כדי להבין למה לא כל כך פשוט להיות טבעוני במונגוליה, צריך להבין את התרבות המונגולית והקשר שלהם אל בעלי חיים.
אני מסתכלת על הקשר של המונגולים לבעלי חיים כקשר שבחלקו הדדי במידה מסויימת, ותלותי בעיקרו.
כלומר, ללא ספק יש כאן ניצול של בעלי חיים, אבל צריך גם להבין מאיפה הניצול הזה מגיע.
מונגוליה קשוחה.
יש בה אקלים קשוח שלא מאפשר גידולים חקלאיים, חיים בה מעט מאוד אנשים בשטח מאוד גדול, והתרבות וסגנון חיים שבה, עדיין מאוד מושרשים באוכלוסייה.
מונגוליה היא האחרונה השומרת על חיי נוודות אותנטיים, כלומר עדיין לא מעט אנשים בה נודדים בין מקומות שונים במדינה יחד עם כל מה שיש להם, וכל מה שיש להם זה היורטות בהם הם חיים, המשפחה וכמובן העדרים שהם מגדלים.
חיי הנוודות מושפעים בעיקרם ממזג האוויר הקיצוני ומהצורך להאכיל את החיות, וכמו שכולנו יודעים, בעלי חיים אוכלים המון.
בעיניי הם אוכלים לנו את העולם, ומטבע פראי העולם משתנה לטבע של שדות להאכלת עיזים, כבשים ופרות. אבל זה כבר לפעם אחרת.:)
רגע קטן של חיבור בין ילד מונגולי לגדי שלו
בכל מקרה, כדי שלחיות יהיה מה לאכול, על האוכלוסייה לנוד איתם למקומות עם אוכל, כי הם פשוט תלויים בהם במאה אחוז בשביל לשרוד.
בשר וחלב
מלבד לזה שהמונגולים אוכלים את הבשר של אותן חיות, התפריט היומי שלהם מתבסס כמעט לחלוטין משימוש בעלי החיים שהם מגדלים.
הם שותים את חלב בע"ח בתה החם המסורתי שלהם, מכינים שלל גבינות מוזרות או חמאה, ואפילו חובצים יוגורטים שמהם הם מכינים אלכוהול מקומי.
הכל בייתי, כמובן, ולרוב לא ניתן לדעת חלב של איזו חיה נמצא באיזה מאכל.
הם חולבים את הפרות, העיזים, הכבשים, הגמלים, הסוסים, היאקים, האיילים ובעצם כל מה שניתן להוציא ממנו חלב, נחלב.
בקיצור, לטעום את האוכל שלהם תמיד טומן בתוכו אלמנט של הפתעה:)
לבוש וחימום
בנוסף לזה, מלבד למאכל, המונגולים משתמשים בחיות ללבוש וחימום.
הם משתמשים בעורות בעלי החיים ליצירת בגדים ולבידוד הגרים (יורטות), בפרווה (של הגמלים החמודים שלהם) כדי להתחמם ולספק שכבת בידוד ביורטות, ואפילו פרוות העיזים לא מתבזבזת ותוכלו לראות לא מעט שטיחי עיזים בבתים שלהם.
הם צדים באמצעות עיטים - שועלים, מרמיטות, ארנבות, סנאים ואפילו זאבים ובשלל משתמשים ליצירת בגדים מפרווה (או כקישוט מזוויע ליורט) ויוצרים לא מעט פיצ'פקעס מהצמר של הכבשים (ומנסים למכור לתיירים).
רכיבה, הובלה ושמירה
חוצמזה, בסוסים הם משתמשים ככלי לנוע ממקום למקום ולסחיבת ציוד משא, בגמלים הם בעיקר משתמשים כמשאית הובלה (לחלקם גם יש משאיות הובלה שהן לא גמלים).
בכלבים הם משתמשים לשמירה או לרעיית צאן, ואפילו נתקלתי בזאבים שנתפסו וכנראה מטרתם לשמש גם לשמירה.
בקיצור, הכל מנוצל, דבר לא נזרק, ואפילו מהקקי של הפרות הם מתחממים.
מסתבר שקקי עושה עבודה זהה לגחלים בוערות:)
מה שאני מנסה להגיד, זה שבחיים שכאלה כנראה ואין להם אפשרות אחרת.
במקום שלא ניתן לגדל בו תבואה, או אפילו למצוא עצים להסקה, אתה תלוי אך ורק בטבע הקיים מסביבך ובבעלי החיים שאתה מגדל.
מגוון של גבינות וחמאה מקומיות שלא ברור מאיזו חיה יצרו אותן :)
אז איך בכל זאת מצליחים לשמור על טבעונות במונגוליה?
אז למרות שקצת יותר קשה במונגוליה להיות טבעוני מאשר כנראה במקומות אחרים, יש עדיין לא מעט דרכים לא למות פה מרעב :)
מסעדות טבעוניות מערביות
אז להפתעתי, באולנבטאר תוכלו למצוא לפחות שלוש מסעדות טבעוניות לאכול בהן, והאוכל משגע!
אני נכנסתי לטירוף כשהגעתי לראשונה למסעדה טבעונית בעיר ופתאום יכולתי לאכול שם כל מנה בתפריט.
אחרי שלושה שבועות של אורז ופסטה פתאום חוויתי שפע של מנות לבחירה וזה היה רגע של אושר עילאי:)
Bosco Verde
המסעדה שלחלוטין הייתה זו שפתחה אותי לאוכל הטבעוני במונגוליה היא Bosco Verde .
המסעדה היא 90% טבעונית ומגישה מגוון מכובד של מנות, החל ממרקים, שניצלים, המבורגרים, פיצות, פסטות וכמובן קינוחים!
הכל צמחוני, ולכל מנה כמעט ניתן לעשות וריאציה טבעונית.
אני אכלתי שם המבורגר וצ'יפס שהיו לא רעים בכלל והשותף שלי לארוחה, עדי, הזמין מרק מוזר עם תמרים ואמר שהיה דווקא טעים.
אז כמה זה עולה?
המחירים נעים בין 4,000 טוגריק למנות ראשונות ועד 10,000 טוגריק למנות העיקריות.
פיצות עולות באיזור ה - 11,000 טוגריק ובטח אפשר לחלוק אם אתם לא מורעבים כמוני :)
סה"כ מסעדה לא רעה בכלל, אבל זאת שכבשה אותי ביותר היא ללא ספק Loving Hut.
מרק התמרים של עדי במסעדת Bosco Verde
Loving hut
רק בביקור השני שלי באולנבטאר גיליתי שהמסעדה הטבעונית הקטנה והחמודה הזו היא בעצם רשת של מסעדות טבעוניות, ועוד רשת ברמה עולמית.
באולנבטאר יש שלושה סניפים של הרשת הזו, שאפילו מגישות מנות שונות מאחת לשניה.
בימים הראשונים שלי בעיר אכלתי בעיקר בסניף הקטן שלהם, שבאופן מפתיע מבקרים בו גם לא מעט מקומיים.
מנת הדגל מבחינת היא ה - veggie burger, שמוגש עם צ'יפס, קטשופ ומיונז טבעוני שהם מכינים במקום.
כל יציאה שלי מאולנבטאר הביאה איתה געגועים עמוקים להמבורגר הטעים הזה, ובכל פעם שחזרתי לעיר זה הדבר הראשון שאכלתי.
למעשה אני חושבת שאכלתי את ההמבורגר 4 פעמים בערך במהלך ביקוריי בעיר. אובססיה אמרנו? זה השם השני שלי :)
ביתר הזמן שאכלתי שם נאלצתי לגוון, אבל רק מתוך זה שאו שלא היה להם את המנה באותו הרגע או כי חברים הבטיחו לי שבערב נלך לשם יחד שוב.
חוץ מההמבורגר העילאי, טעמתי שם גם את טורטיית הפלאפל שלהם, שהיה טעים האמת, אבל לא משביע בעליל.
היה בטורטייה מעט מדי פלאפל ויותר מדי חתיכות גסות של מלפפון ועגבנייה.
בגלל זה החלטתי להזמין עוד טורטייה שהפעם כללה בתוכה שעועית ואורז, שזה שילוב מנצח עבורי, אין דבר שאני יותר אוהבת בעולם מאשר אורז ושעועית - רק לא בתוך טורטייה.
לדעתי המנה הייתה סתמית ומשעממת, האורז בתוכה עיצבן אותי, והצטערתי כמובן שלא לקחתי גם הפעם המבורגר :)
אז כמה זה עולה?
לא אתייחס בכלל ליתר המנות, כי מבחינתי הן מיותרות בתפריט, וצריך להגיש שם רק המבורגר.
העלות של ההמבורגר היא בין 4,000-6,000 טוגריק, תלוי בסניף בו תאכלו.
יצירת אומנות. ה - Veggie Burger שלי
Luna Blanca
אז המסעדה הטבעונית הנוספת שביקתי בה היא בלאנקה, והיא טיפה יותר יוקרתית מהיתר, והייתה לי בה חווייה מעולה לעומת חווייה פחות מעולה.
בשתי הפעמים לקח מאיתנו הזמנה המלצר הכי חמוד בעולם, שיפתיע אתכם עם העברית שלו והחיוך הנצחי שיושב לו על הפרצוף.
הפעם הראשונה בה ביקרתי שם הייתה עם חבורת מרכז מונגוליה שלי.
היינו ארבעה אנשים וכל אחד מאיתנו הזמין מנה אחרת מעניינת. כולנו נהנו והיה טעים.
הפעם השנייה שחזרתי לשם הייתה עם חבורת שבט איילי הצפון שלי, כי היה מאוחר מדי ללכת ל - Loving Hut.
רציתי להוכיח לצרפתים שהיו איתנו שאוכל טבעוני יכול להיות ממש טעים ולכן לקחנו אותם לנסות אוכל טבעוני. לצערי משהו שם לא צלח.
המנות שהם הזמינו לא היו טעימות, ולא זכיתי להעניק להם את החוויה של אוכל טבעוני שהוא טעים.
אז כמה זה עולה?
רוב המנות העיקריות מתחילות ב 6,000 טוגריק ומגיעות גם ל - 12,000 טוגריק.
בגלל שהמוח שלי כבר ציפה לאכול המבורגר טבעוני, הזמנתי את ההמבורגר הטבעוני שלהם, שהיה יקר פי שתיים ולא טעים.
הייתה עליו איזו שכבה של איזו גבינה טבעונית שהייתה דוחה בעייני.
המנה המוצלחת ביותר במסעדה לדעתי. וקיבלתי אותה בצלחת לב! :)
Pumakkale
אומנם זו לא מסעדה באולנבטאר, אבל גם בעיר אולגי במערב מונגוליה תוכלו למצוא מקום שיגיש לכם מנות טבעוניות.
המקום המומלץ ביותר היא מסעדה שנקראת Pumakkale, שאליה גם רוב התיירים מגיעים.
פה תוכלו למצוא מנה עיקרית (אחת) שהיא טבעונית לחלוטין, אבל בעייני היא לא טעימה במיוחד.
אני העדפתי להזמין את מרק העדשים הטעים שלהם, עם אורז וצ'יפס וזה היה מעולה.
יש במסעדה גם סלטים, וגם פסטה שאם תבקשו אותה מאח קוי עם רוטב עגבניות, זה יוצא מנה לא רעה בכלל.
אז כמה זה עולה?
צלחת אורז תעלה לכם באיזור ה - 1,500 טוגריק ויתר המנות הן בסביבות 3,000-6,000 טוגריק.
המנה הטבעונית הקבועה שלי באולגי
צמד המילים מאח קוי
מאח קוי זה התרגום של בלי בשר במונגולית ואלו מילים שיעזרו לכם מאוד ב 95% מהזמן. ביתר האחוזים יכולות לקרות פאלטות.
למעשה, בלא מעט מסעדות מקומיות או כאלה שמתיימרות להיות מערביות (או טורקיות), תוכלו למצוא מנה שהיא מקומית ואפילו טבעונית לחלוטין.
בכפרים הקטנים שבדרך תמיד הצלחנו למצוא מנה שהיא מאח קוי, ואם אין לכם בעיה עם אכילה מונוטונית של אותו אוכל במשך הרבה זמן, כמוני, אז תהיו בסדר.
אז איזה מנות מקומיות תוכלו למצוא בדרך?
צויבאן - שזה מן נודלס שמוקפץ עם המון שמן וקצת ירקות, והוא נותן עבודה לא רעה בסגירת הרעב עד לבוקר שאחרי.
חושו - מן בצק מטוגן בהרבה שמן וממולא בדברים טובים בפנים. אפשר להזמין את וריאציית הירקות במקום בשר, ולטבול אותו בהמון רוטב סויה. המקום היחיד שמצאתי וריאציה טבעונית של המנה הזו היה בחרחורין.
מרק ירקות - כן כן, יש גם מרקים ללא בשר, שיצא לי לראות בכמה מסעדות בדרך.
צויבאן טבעוני. אפשר למצוא בכל מקום.
לבשל עצמאית
הפתרון הטוב, המוכר והזול ביותר הוא פשוט לרכוש מצרכים ולבשל בדרכים.
במונגוליה זה אפילו מאוד קל כי אופי הטיול מאלץ אותך גם ככה לבשל רוב הזמן. כל מה שצריך זה להגיע לערים מרכזיות, לקנות שם מלא חומרי גלם ולצאת לדרך.
גם בכפרים שבדרך ניתן להצטייד בעוד מצרכים בסיסיים אם חסר לכם, אבל את הקניות הרציניות עדיף לעשות בערים הגדולות (אולנבטאר, מורון ואולגי), ובכל אחת מהן להצטייד באוכל למקטע הבא שלכם בטיול.
הסופרים באולנבטאר לא נופלים אפילו בקצת מהסופרים פה בארץ, ותוכלו למצוא שם מגוון משוגע של כל כך הרבה דברים שלא ראיתם גם בחיים.
רוב הוואנים מאובזרים בערכות בישול ולרוב מה שתצטרכו להביא איתכם אלו מיכלי גז.
אני באופן אישי תמיד לוקחת איתי את 
ערכת הבישול הקטנה שלי,
שיוצאת איתי לשטח, וממליצה גם לכם להגיע למונגוליה עם כלים משלכם. (במיוחד אם אתם לא עם וואן צמוד).
מבשלים אוכל טבעוני בשטח :)
טחינה
מהארץ. הר ברכה. להביא וכמה שיותר :)
מצטיידת לטיול תרמילאים במונגוליה :)
התוודויות קטנות
אני חושבת שאין זה הוגן לא לספר לכם שבטיולים שלי אני לעיתים מזייפת קצת בטבעונות.
בעוד בארץ אין מצב שאכניס לבית או לגוף שלי מזון מהחי, בטיולים אני טיפה פחות מקפידה ויותר מוותרת לעצמי.
מה שכן, זה תמיד מגיע עם יסורי מצפון ברמה כזו או אחרת.
במקרים הקטנים הזייפנות שלי באה לידי ביטוי בבחירת עוגיות בסופר, כך שלא תמיד אטרח לנסות ולפענח את המרכיבים.
במקרים בינוניים היא תבוא לידי ביטוי בהזמנת רול קינמון או העלמת עין בקינוחים, גם אם זה מתוך ידיעה ברורה שכנראה יסתתרו שם ביצים או חמאה.
ובמקרים הגדולים היא תבואו לידי ביטוי באכילה בוטה וגסה של אוכל מקומי שאני רוצה לטעום ולנסות, לפעמים עד רמת הרולקס באוגנדה.
מה שכן, לעולם במודע לא אוכל בשר, וכשאני כבר כן שוברת טבעונות זה אך ורק בביצים וחלב.
ולכן גם הפעם, כחלק מאירוח אצל משפחות מקומיות טעמתי לא פעם את התה המלא חלב לא ברור של איזו חיה שבתוכו שלהם, טעמתי את הגבינות שהם מכינים 
ואם אתם כבר טועמים משהו, אז לא את זה!והעוגיות הדוחות שלהם.
טעמתי כשזה היה חלב סוסים, איילים, פרות, גמלים ואולי גם עיזים. ראיתי איך המקומיים חולבים את האמהות ואיך התינוקות יונקים ממנה עדיין.
טעמתי מתוך רצון לנסות אוכל מקומי, מתוך הרצון להיכנס לחוויה אותנטית של המקומיים, ומתוך רצון לכבד את אלו שאירחו אותי.
בעיניי זו עדיין הקטנת ראש, ויש שיגידו צביעות, אבל בחרתי במודע לנסות, ובתמורה קיבלתי בחילות, אז מגיע לי :)
התה המונגולי המסורתי - מלוח וחלבי
מילים אחרונות
מונגוליה אומנם מדינה שמתבססת בעיקר על מזון מן החי, ועדיין תמיד יש פתרונות שונים ומגוונים לשמור על טבעונות גם במקום קשה כמו זה.
בעוד אחד החששות המרכזיים שלי ביעד הזה היה המחסור באוכל, לבסוף אני חייבת להגיד שלא היה קשה כמו שחשבתי.
אומנם אין מגוון רחב של אוכל מקומי טבעוני, אבל עדיין יש המון דרכים למצוא ולאכול מנות ללא בשר, חלב וביצים.
אל תתייאשו! ויותר מזה, אל תוותרו על מקום כמו מונגוליה רק מתוך הקושי למצוא שם אוכל.
--
לא שזו גאווה גדולה, אבל התמונות במאמר צולמו על ידי.
אני עדיין לא מתמחה בצילום תמונות של אוכל, ויצא לי מלא פעמים להתחיל לאכול ואז להבין שלא צילמתי, וזה למה הרבה תמונות 
יצאו לי ככה.
מבטיחה להשתפר למאמרים הבאים :)
גם אני משתתפת במיזם "בלוגריות מאירות את החודש"
קבוצה מדהימה של בלוגריות העלו ותמכו ברעיון להאיר עמותה או מיזם שכל אחת מאמינה בו, במהלך חודש האור (כי חנוכה וזה).
בגלל שהפוסט כבר מדבר על טבעונות, ומי שמכיר אותי יודע על אהבתי הגדולה לבע"ח, החלטתי לספר לכם על עמותה קטנה שעושה דברים גדולים ונקראת חיים לבעלי חיים.
לא סתם יש לי קשר מיוחד לעמותה הזו. לא מעט כלבים של העמותה היו אצלי באומנה (חלקם גם השמידו לי את הבית), ואפילו כלב מאוד מיוחד שלקחתי לאומנה לפני כמעט שש שנים נשאר איתי וישאר איתי לנצח 
פופי ביום בו אימצנו אותו(פופי שלי!).
אנשים תאמצו כלבים, אין חיה יותר מדהימה בעולם הזה! זו הצלת חיים.
פופי שלי היה מיועד להמתה בהסגר אשקלון, ואילולא הבנות המדהימות של העמותה לא היה לידי הגוש הזה עכשיו מחמם לי את הרגליים.
14 Comments
פוסט כל כך מעניין, תמיד רציתי להגיע לדם. שומרת לי אותו במועדפים.
פששש…לא עולמות התוכן שלי, אבל פוסט בהחלט מושקע.
מדהים! בתור טבעונית אני חבה לך תודה, אני הולכת בהחלט לשמור את זה לפעם שאגיע לשם, ומחכה לראות עוד פוסטים על טבעונות ברחבי העולם!
ואוו! עשית לי חשק לחזור למונגוליה. מדינה מדהימה עם אנשים מדהימים אוכל מהמם גם ללא טבעונית כמוני. אכלתי במסעדה הראשונה עליה כתבת והיה טעים ביותר!
פוסט מרתק מאוד, שמספר לא מעט עליך כטיילת וגם על המדינה הזאת. אהבתי מאוד את הכבוד שאת נותנת לתרבות שלהם, למרות שאינה בקנה מידה אחת עם האמונות שלך. בישול עצמי הוא פתרון טוב לעיתים תכופות גם עם ילדים , הטעמים המקומיים הרבה פעמים לא טעימים להם, והם לא רואים שום סיבה לסבול מאוכל כשמטיילים.
וואו, תודה! כטבעונית אני הולכת להשתמש בפוסט הזה, כי ברור שעשית לי חשק למונגוליה!
אביה, התחברתי מאוד לפוסט שכתבת. בעלי חיים מאוד קרובים לליבי ושמחתי על בחירתך בעמותה זו. מקווה שעד שאני אגיע למונגוליה כבר יהיה יותר קל להסתדר
אהבתי את הכנות שלך ואת ההבנה שבעצם אין להם הרבה אופציות אחרות. כתבת באופן לא שיפוטי וזה חשוב בעיניי. תודה על ההצצה למונגוליה
כתבת מעניין מאד על ארץ שנדמה שקיימת רק בפנטזיה רחוקה ועל אתגר משמעותי ולכן זה היה מסקרן במיוחד. אהבתי את הכנות שלך . תודה!
הצילומים נפלאים 🙂 לא ביקרתי במונגוליה, אבל בתור צמחונית, גם אני נתקלתי בקושי רב למצוא מאכלים צמחוניים במזרח, למרות שלכאורה זה אמור להיות די פשוט, דווקא שם.
פוסט נהדר!.
אני מוצאת קושי רב לטייל במדינות פחות מפותחות בתור צמחונית אז אני מניחה שעבור טבעונים המצב אפילו יותר קשה.
היו כמה מדינות שהיה לי מאוד קשה כטבעונית, אבל מאז שכללתי את הטקטיקות שלי 🙂
וד"א, האפליקציה Happy Cow יכולה לעזור מאוד בהרבה מקומות.
פוסט מרתק – למדתי הרבה על עצם החיים במונגוליה דרך זוית הראייה הטבעונית שלך ובנוסף, אם בן זוגי יחליט לטוס למונגוליה יהיה לו, בזכותך, מה לאכול…:-)
אהבתי מאד את הבחירה שלך בעמותה שפועלת למען בעלי חיים. מאד מתחברת לבחירה (אם כי אני בסופו של דבר בחרתי משהו אחר…)
אם תטוסו אל תפספסו את ההמבורגר הטבעוני ב loving hut 🙂