קונקשן ארוך במוסקבה
07/10/2018
מעברי הגבול בין סיביר למונגוליה
21/10/2018
טראק לאגם שבלה בסיביר
אגם שבלה הוא אגם הנמצא בהרי האלטאי שבסיביר.
הטראק אל האגם קצת פחות מוכר למטיילים הישראלים או הזרים בכלל, ועם זאת כנראה שייצא לכם לפגוש שם לא מעט מטיילים רוסים בדרך.
המקום הזה הוא כנראה הכנרת של הסיביריים כי באיזור האגם עצמו יש לא מעט מטיילים ומשפחות רוסיות שכנראה מעבירות שם כמה ימים טובים על שפת האגם בהשתכשכות במים הקרים והשתזפות בשמש הסיבירית.
למרות שהייתי בטוחה שנהיה כמעט היחידים על השביל, יצא לנו לפגוש לא מעט קבוצות מטיילים ואפילו כמה ישראלים בדרך.
אז אם אתם מגיעים לסיביר, בהחלט זה טראק ששווה לכם להכניס לרשימה :)
מידע כללי
הטראק לאגם שבלה הוא טראק מעגלי, האורך בין 4-5 ימים ואפשר לפצל אותו אפילו ליותר אם רוצים להקל מבחינת מרחק הליכה של כל יום או לשהייה ארוכה יותר באיזור האגם.
*רק שימו לב שכל יום נוסף אומר סחיבת משקל נוסף של אוכל.
למרות שהטראק מעגלי, אנחנו בחרנו לעשות טראק קווי של חמישה ימים אל האגם ובחזרה.
המסלול שלנו כלל יומיים ראשונים של הליכה אל האגם, ביום השלישי טיילנו בין האגמים הנוספים באיזור, והיומיים האחרונים היו חזרה של כל הדרך שהלכנו ביומיים הראשונים.
במידה ואתם מעוניינים לעשות את המסלול המעגלי, מוזמנים לקרוא את סיפורי הדרך של מטיילים נוספים, באתר המעולה - סיפורי דרך.
ניווט
את כל הטראק ניתן לנווט בקלות באמצעות אפליקציית maps.me. השביל הוא מאוד ברור ועל המפה תוכלו למצוא גם את נקודות הקמפינג שיש בדרך.
קרציות
בהרי האלטאי יש מכת קרציות שיכולות להעביר מחלות רציניות. כך שגם אם אתם מחוסנים מראש (וגם אם לא) רצוי להצטייד בספריי נוגד קרציות.
את הספריי ניתן לרכוש כמעט בכל בית מרקחת באיזור (אנחנו קנינו באחד מבתי המרקחת בגורנו אלטאי), והעלות שלו היא בערך 170 רובל.
למרות השימוש בספריי כמובן שיש להתרחק כמה שיותר מכלבים באיזור, וכדאי לבדוק את הגוף באיזורים מועדים לפורענות כמה פעמים ביום (מאחורי האוזניים, צוואר ועורף, מפשעות, בתי שחי וכדומה).
רצוי ללכת עם גרביים מעל המכנסיים ולהיות כמה שפחות חשופים לסביבה, ולישון רצוי בשטחים פתוחים עם דשא נמוך ולא לצד עצים.
אוכל לטראק
את האוכל הנדרש עבור הטראק עדיף לרכוש בעיר הקרובה אליכם, בין אם זה קוש אגש או גורנו אלטאי. בכפר צ'יביט אל תצפו ליותר מדי חוץ ממים.
קניות עשינו בסופר בגורנו, שם אפשר למצוא גם חנות עם ציוד טיולים שבה תוכלו למצוא את רוב הדברים שחסרים לכם (מקלות הליכה/בלון גז וכן הלאה).
הולכים בין השדות לכיוון אגם שבלה
איך מגיעים?
ההתחלה של הטראק היא בכפר קטן בשם צ'יביט הנמצא בדרום סיביר, לא רחוק מהגבול של מונגוליה.
אם אתם מגיעים ממונגוליה תוכלו מקוש אגש לקחת מונית משותפת אל הכפר שלוקחת בערך שעתיים נסיעה.
למגיעים מנובוסיבירסק, אפשר לקחת אוטובוס מנובוסיבירסק אל גורנו אלטאי ולישון שם לילה. הנסיעה בין הערים הללו היא בערך 8 שעות והעלות שלה היא בסביבות 1600 רובל. מגורנו אפשר לנסות לתפוס טרמפים או לקחת מונית משותפת מהתחנה המרכזית ישר אל הכפר ולישון שם לילה.
למרות שהמרחק מגורנו אלטאי אל הכפר צ'יביט קצר יותר מאשר הנסיעה אל קוש אגש, וממה שידוע לנו מונית לקוש אגש צריכה לעלות בערך 800 רובל לאדם, הנהגים בתחנה המרכזית של גורנו לא הסכימו לרדת מ - 1000 רובל לאדם ולהתמקח איתם היה פשוט בלתי אפשרי.
המחיר לדעתי הוא עקיצה והנסיעה לא אמורה לעלות יותר מ - 500 רובל לאדם, אך נותרנו קצת כבולים, ולנסות למצוא דרכים אחרות עם כל הציוד והתיקים כבר הרגיש לנו מיותר בשביל הבדל של 20 ש"ח.
הנסיעה אל הכפר היא בערך 5 שעות המלווה בנוף הררי ירוק ולא מעט אגמים ונחלים יפים.
בכפר אפשר לפתוח אוהל על שפת הנחל העובר בו, או לחלופין יש אתר קמפינג קטן שגם בו תוכלו להשאיר ציוד, ולפתוח שם אוהל או לישון ביחידות שלהם.
עלות של פתיחת אוהל באתר היא 150 רובל, כנראה מחיר רנדומלי לחלוטין, אבל אפשר להזמין שם ארוחת ערב או בוקר, ולהשתמש חופשי במטבח ובשירותים שלהם.
אתר הקמפינג בו ניתן לישון בכפר צ'יביט
מסלול הטראק
אז כפי שציינתי בתחילת המאמר, אנחנו בחרנו לעשות את המסלול הקווי ולא המעגלי של הטראק, כך שהמסלול המתואר הוא המסלול הקווי האורך כחמישה ימים.
יום ראשון
את היום הראשון מתחילים בהליכה של חמישה קילומטרים מהכפר צ'יביט אל 
הגשר של העמק.
את הדרך הזו אפשר לעשות גם ברכב, ואנשי הכפר ישמחו לתת לכם טרמפ בתמורה למחיר לא סביר בעליל, למרות שניתן כנראה למצוא אנשים הוגנים יותר לתפוס איתם טרמפ אל הגשר.
אנחנו החלטנו ללכת את הדרך הזו עצמאית כי עוד היינו טריים ומלאי אנרגיה, אבל לחלוטין אל תרגישו רע עם עצמכם אם בחרתם לתפוס טרמפ.
הדרך היא בחלקה על כביש סלול, ובחלקה על כביש עפר, ואת הנופים היפים באמת מתחילים לגלות רק אחרי ההגעה אל הגשר.
אחרי הגשר מתחילה עלייה קטנה של כמה דקות בודדות שבסופה יושב לו שומר יער שלוקח מכל מטייל 100 רובל ולא ברור על מה ולמה.
שילמנו לו והמשכנו לדרכינו, כך שמבקתת השומר והלאה עד למחנה שבו תחליטו לישון, מצפה לכם עלייה של בערך 950 מטר המתפרסת על מרחק של 9 ק"מ.
בדרך יש כמה מקומות קמפינג שניתן להעביר בהם את הלילה, אבל ממליצה להתקדם כמה שתוכלו על מנת לקצר את הדרך מהיום השני, שהוא ארוך בקטע בלתי נסבל.
המלצה חמה: כדאי להתחיל את היום הראשון מוקדם יחסית, במיוחד אם אתם לא מתכוונים לקחת טרמפ אל הגשר מכיוון שבאמת כדאי להתקדם כמה שניתן על מנת לקצר מהיום השני.
אנחנו הגענו כמעט עד סוף העלייה והעברנו את הלילה לא רחוק מאיזו בקתה שיש בדרך של כנראה משפחה שגרה שם (ומוכרת לחמים טריים ד"א).
את האוהלים פתחנו כמה מטרים הלאה לאורך השביל ליד גבעה עם סוסים, שבמהלך הלילה דאגו טוב מאוד להזכיר לנו שהם שם וקיימים.
היום הראשון הוא אומנם קצר מבחינת מרחק בהשוואה ליתר אבל קשה יחסית לימים הבאים בגלל שרובו בעלייה ואתם עדיין עם ציוד מלא על הגב.
מרחק שהלכנו: 14 ק"מ.
חציית הנהר הגדול ביום הראשון של הטראק
יום שני
נקודת ההתחלה של היום השני תהיה המקום שבו החלטתם להעביר את הלילה.
לנו ציפתה הליכה של בערך 4 ק"מ עד למפגש עם הנחל שבו החלטנו לעצור לארוחת בוקר ולמלא מים להמשך הדרך.
ההליכה עד לנחל היא קלילה יחסית עם נופים פתוחים של ההרים, בתוואי שטח מישורי ולא קשה. בנחל עצמו זורמים מים צלולים ונקיים וזו הזדמנות מצויינת להתרעננות ומילוי מים לפני ההליכה הארוכה שלפניכם.
אחרי המפגש עם הנחל תוואי השטח משתנה והדרך היא במגמת ירידה לאורך של 9 ק"מ בערך.
גם בחלק הזה ההליכה לא מאוד קשה כי היא בירידה ועם זאת צריך להיזהר על הברכיים, ככה שכדאי לשלוף את מקלות ההליכה ולהיעזר בהם.
מנוף פתוח של שדות והרים תיכנסו אל תוך היערות של סיביר, ופטריות גשם ילוו אתכם ברוב המסלול.
בסוף הירידה יש פיצול שניתן לראות בבירור על המפה, ועם זאת, אני לא בטוחה מה ההבדל בין שתי הדרכים אבל מהר מאוד הן נפגשות שוב עם השביל הראשי.
מכאן הדרך אל האגם היא במגמת עלייה שאת רובה לא תרגישו לעומת היום הראשון כי היא הרבה יותר מתונה ונסבלת.
מנוף של יער יתחיל להיפתח לכם שוב נוף הרים, ובשלב מסוים תגיעו לנקודה שניתן לצפות בה בנהר שזוחל לו אל עבר ההרים - זו הייתה עבורי נקודת אושר קטנה בין כל הקושי של היום הזה.
מהפיצול עד האגם מצפה לכם הליכה של 12 ק"מ, תלוי איפה תחליטו לישון כמובן.
אנחנו העברנו את הלילה במחנה הראשון שליד האגם (המסומן בבירור במפה) גם כי כבר היה מאוחר (הגענו למחנה ב - 9 בערב), וגם כי פשוט באמת היה קשה להמשיך ללכת, אבל בהחלט ניתן להמשיך למחנות נוספים הפרוסים לאורך האגם שמכל אחד מהם נגלית זוית טיפה שונה של נוף אל האגם.
כפי שציינתי, היום השני הוא ארוך ורצוי להתחיל אותו כמה שיותר מוקדם.
ההליכה אומנם יותר קלה מבחינת תוואי השטח, אבל מאוד ארוכה במרחקה, ככה שסיכוי טוב שתסיימו את היום הזה עם שלפוחיות ברגליים.
מרחק שהלכנו: 25 ק"מ.
נקודת אושר קטנה בדרך לאגם שבלה :)
יום שלישי
היום השלישי הוא סוג של יום מנוחה ואפשר לקחת אותו ברגוע.
אפשר לעשות טיול לאגמים של האזור שהמרחק אליהם תלוי בכמה שתרצו להרחיק ולאיזה אגמים תבחרו להגיע.
החברים שלי לטראק בחרו להמשיך אל האגמים, אבל אני החלטתי לנוח ביום הזה ולעשות טיול קצר של כמה קילומטרים בודדים לצד אגם שבלה.
אני אישית לא הרגשתי את הצורך לטייל אל האגמים הנוספים. הרגשתי שהגוף שלי צריך את המנוחה הזו כך שלא התחרטתי שנשארתי באיזור לבדי. מצאתי לי ספוט נחמד על שפת האגם, שכשכתי רגליים במים הקפואים ולקחתי לעצמי כמה שעות של לבד עם המחשבות שלי.
מה שמעולה הוא שניתן להשאיר את מרבית הציוד במחנה ולטייל באיזור עם תיק קל בלבד. אני לקחתי איתי בקבוק מים, סכין וגזר וזו הייתה הקלה עצומה על הגב :)
אם אתם לא לחוצים בזמן ואין לכם בעיה לסחוב אוכל ליום נוסף, נראה לי ממש כייף להישאר באיזור האגם לעוד יום ככה שגם אפשר לנוח, לשחות במים הקפואים של האגם הסיבירי הזה ולחקור את האזור.
עם זאת, ביום בו אתם נמצאים באגם ומחליטים ביום שלמחרת להמשיך, כדאי מאוד להתחיל להתקדם חזרה כמה שתוכלו כדי לקצר את ההליכה של היום שלמחרת.
אנחנו הצלחנו להתקדם שני קילומטרים עד למחנה הקמפינג הקרוב מכיוון שיצא וחברי לטראק חזרו יחסית מאוחר למחנה, ולא המשכנו עוד כי לא היינו בטוחים שיש עוד מחנה בהמשך והשמש התחילה לרדת.
מרחק שהלכנו: 2 קילומטרים של התקדמות + מספר לא ידוע של קילומטרים בשיטוט באיזור.
רגע של מנוחה על שפת אגם שבלה
יום רביעי
ביום הרביעי קמנו מוקדם מאוד וקיבל את פנינו מזג אויר סגרירי שליווה אותנו לאורך כל היום.
אומנם ירדו עלינו טיפות לאורך רוב היום, אבל לא ברמה שמקשה על ההליכה, ובכל זאת בעיניי זה היה היום הטוב ביותר של הטראק!
ביום הרביעי בעצם מתחילים לחזור אחורה אל נקודת ההתחלה של המסלול. למרות שטראקים של הלוך ושוב נשמעים קצת מעאפנים, למעשה בהלוך מפספסים כל כך הרבה דברים שזוכים לראות בחזור, והרבה פעמים זה מרגיש כאילו זו דרך שעדיין לא הלכתם בה.
בגלל שקמנו מוקדם, תוואי השטח היה הפעם לטובתנו, האוכל התחיל להיגמר מה שהתבטא גם במשקל על הגב, זכיתי ללכת בקצב שלי עם המחשבות שלי ובאמת ליהנות מהנופים סביבי.
לא הרגשתי בלחץ של זמן להגיע לשום מקום, מה שנתן לי את האפשרות להנות באמת מהדרך.
בכלל, הנוף של הדרך מאגם שבלה הוא בעיניי מהיפים והמגוונים ביותר שחוויתי.
ההליכה מתחילה מאיזור האגם שהוא טיפה יותר יערי, יוצא אל השדות ונופי ההרים, חוזר בחזרה ליער לעלייה של כמה קילומטרים בודדים ונפתח שוב אל ההרים.
בלילה התמקמנו בנקודה בה ישנו בלילה הראשון, הנקודה ההיא ליד הסוסים.
סה"כ מרחק שהלכנו: 23 ק"מ.
בדרך חזרה מגלים נופים שמפספסים בהלוך
יום חמישי
היום החמישי הוא היום האחרון של המסלול ובו ממשיכים את הדרך שנותרה בחזרה לכפר צ'יביט. את ההליכה התחלנו מהנקודה בה העברנו את הלילה תוך התארגנות זריזה מפאת הקור.
עבורנו, ביום החמישי כבר מזג האוויר היה יותר גשום וערפל ליווה את הדרך שלנו. לאורך כל היום היה קר מאוד, מהפך מוחלט מהימים הראשונים החמים שחווינו בתחילת הטראק.
עצירות למנוחה הפכו לקצרות יותר כי אם נחנו יותר מדי זמן הקור כבר התחיל לחלחל אל העצמות.
את ארוחת הבוקר שלנו אכלנו באחד מהמחנות שבדרך יחד עם אב ובת (אורן וליר החמודים!), שני ישראלים שמטיילים יחד את איזור האגם.
הם פינקו אותנו בתה חם והמשכנו לדרכנו. את ליר פגשתי אחר כך שוב במונגוליה ועשינו יחד המון שטויות במדבר גובי :)
בחזרה לעניינינו - היום החמישי והאחרון הוא בעצם הקל והקצר ביותר.
9 הקילומטרים שעשינו בעלייה ביום הראשון, הפכו לירידה, מה שאומנם הקל על הקושי, אבל עדיין לא נעים לברכיים.
באחד המעברים של הנחל כמובן שנפלתי לבוץ, מה שהשאיר אותי עם בוץ עד מעל לקרסוליים להמשך הדרך.
לקראת סוף המסלול החלטתי להתפצל מהקבוצה והמשכתי את הדרך לבד, מה שגרם לחברי לתהות איפה אני.
בדרך חזור כמובן שפגשתי את שומר היער שוב, שדרש כסף שוב על משהו שעדיין לא ברור לי מהו. הפעם לא שילמתי לו ופשוט המשכתי ללכת. הוא כעס עלי ואמר גם לחברים שלי שהוא מאוד כועס עלי, אבל לא באמת יכל לעשות משהו בנושא.
לאחר המעבר של הגשר ניתן לתפוס מונית, שם פגשתי משפחה חמודה שחיכתה למונית, אבל אני החלטתי להמשיך בכל זאת ברגל.
בשלב מסוים המונית הגיעה אל המשפחה ועברה דרכי, ביקשתי מהם טרמפ והמשכתי איתם את יתר הדרך שנשארה עד לאתר הקמפינג בו ישנו לפני היציאה לטראק.
כשהגעתי למחנה סיפרתי למנהלת שם שנפלתי לבוץ אז היא הסכימה שאתקלח עבור 100 רובל. מקובל עלי:)
המים החמים אומנם שרדו רק את שלב השמפו, אבל למזלי אני כבר מתורגלת מקלחות אפריקה אז מים קרים כבר פחות מפחידים אותי :)
בגלל שסיימנו יחסית מוקדם את היום האחרון, הצלחנו למצוא טרמפ אל קוש אגש עוד באותו היום בעלות של 200 רובל לאדם, שם העברנו את הלילה, ולמחרת התחלנו את החצייה אל מונגוליה.
סה"כ מרחק שהלכנו: בערך 10 קילומטרים ברגל והיתר ברכב.
אגם שבלה - הדרך עם הנופים היפים ביותר שראיתי
הקושי של הטראק
אני חייבת לדבר על הקושי של הטראק כי זה פשוט חלק בלתי נפרד מהחוויה כולה.
הדרך עצמה אל האגם ובחזרה היא לא טכנית או קשה (בניגוד למסלול המעגלי), ועם זאת הקושי האמיתי של המסלול הוא במשקל שסוחבים על הגב.
יצא לי לעשות טראקים עם משקל על הגב לפני, אבל לא עם משקל כזה ולא למרחקים כאלה. לדעתי סחבתי על הגב בין 13-15 קילו, יותר מרבע ממשקל הגוף שלי, וזה לא בא בקלות.
המשקל שעל הגב הוא חד משמעית הגורם שהאט אותי והגביל אותי הכי הרבה לאורך הטראק, במיוחד בעליות.
את היום הראשון סיימתי בקושי ועם תחושות מאוד קשות.
את הקילומטרים האחרונים היה מאוד קשה לי ללכת וכל כמה צעדים בודדים עצרתי לנוח.
ביום השני, שההליכה בו ארוכה מנשוא, בקילומטרים האחרונים זה כבר היה בעיקר סבל טהור.
לדעתי הקושי הזה העיב מאוד על ההנאה הכוללת של ההליכה ועל תחושת מסוגלות כללית שלי בעצמי, והמחשבה שצריך עוד לחזור את כל זה היא מחשבה שמורידה מנטאלית והיה לי קשה שלא להישאב אליה.
דבר נוסף שלדעתי הקשה עלי בטראק זה המצב המנטאלי בו הייתי שרוייה.
כמה ימים בודדים לפני זה נחתתי בסיביר אחרי תקופה של כמה חודשים בארץ שלפניהם טיילתי טיול ארוך באפריקה שהרגיש והיה אחרת לחלוטין.
הקושי להתנתק מהמחשבות על איך היה באפריקה ולהתחבר אל הסיטואציה שכרגע אני נמצאת בה השפיע עלי מאוד.
בנוסף חוויתי רגשות חזקים מאוד של בדידות וחוסר שייכות לסביבה בה הייתי, אותם ניתן לקרוא בהמשך הפוסט וכמו כן בפוסט נפרד המתאר את הטיול סולו שלי למונגוליה וסיביר.
נופים מגוונים שמשתנים כל כמה קילומטרים
ציוד לטראק
מבחינתי החלק הזה של הציוד הנדרש לטראק, מה לסחוב, יחד עם רמת הקושי של המסלול זה משהו בלתי נפרד.
לטראק יצאנו 4 אנשים, שתי בנות שהן חברות מהבית, אני ועוד בחור שפגשתי בנובוסיבירסק.
הבנות התחלקו ביניהן באוכל ובציוד שהן קנו בעוד מועד, עוד לפני שהחלטנו להצטרף אליהן למסע. ועם זאת אני חשבתי שגם אני ואותו בחור נחלוק חלק מהדברים, אבל התברר לי שהוא פחות בעניין.
למרות שקניתי לנו אורז ועדשים לארוחת ערב משותפת הוא החליט שהוא יחיה על אוכל יבש בלבד, ככה שיצא שבסוף סחבתי לבד גזייה, גז וסט סירים אישי (במשקל של קילו בערך).
בבוקר של היציאה לטראק הוא החליט שהוא גם מעדיף לישון לבד באוהל ככה שנאלצתי לקחת גם אוהל אישי במשקל 2 קילו נוספים.
אני מאמינה שאם הייתה חלוקה בין החבורה בין הציוד והאוכל היינו סוחבים טיפה פחות, ולמי שיצא לעשות טראקים ארוכים עם משקל יודע שכל קילו מרגיש כמו שלושה עם הזמן.
הרגשתי מאוד on my own בקטע הזה בגלל שלא הייתה חלוקה והייתי צריכה לדאוג לעצמי באופן מוחלט, מה שבעצם גרם למשקל על הגב להיות כל כך גבוה.
הרגשה של לבד בתוך המסע הזה אל אגם שבלה
אז מה לקחתי איתי לטראק?
אוהל
חובה אוהל טוב ועמיד עם כיסוי גשם. הלינה היא אך ורק באוהלים לאורך הדרך.
משקל: 2 קילו.
מזרון שטח
לי יש מזרון מתנפח של דקתלון שמה שמעולה בו הוא שהוא מבודד מאוד מרצפת האוהל ככה שהקור מהאדמה פחות חודר ובמקרה של גשם שחודר את רצפת האוהל עדיין הייתי מוגנת מהרטיבות.
משקל: 550 גרם.
שק שינה
אחד מחמם וטוב הוא חובה. השק שינה שלי הוא של The North Face ועל הנייר הוא מתאים לטמפרטורות נמוכות. (Comfort 0).
לי היה איתו קצת קר בלילות אבל לא ברמה של חוסר יכולת לישון.
משקל: כמעט קילו.
בגדים חמים
אני הבאתי איתי את התרמובול שלי של The North Face ועוד מעיל חם נוסף נגד גשם שאני פחות אוהבת כי הוא מאוד כבד. בנוסף למכנס טיולים גם לקחתי איתי מכנס נגד גשם, לקח מהטראק בהרי הרוונזורי באוגנדה.
גרביים תרמיות ללילה ועוד חולצה תרמית, ובנוסף עוד זוג גרביים להליכה, חולצה ארוכה וטאייץ חם ללילה, היו ארון הבגדים שלי לימים האלה.
על שמיכת המסאי שלי היה לי קשה לוותר, וישנתי איתה בתוך השק''ש והיא סיפקה לי את האקסטרא חום שהייתי צריכה כדי לישון בכייף בלילה.
משקל כל הבגדים: שני קילו בערך.
ציוד בישול
מכיוון שהכנתי עבור עצמי את האוכל שלי, לקחתי איתי גזייה, סט סירים, בלון גז וכל הציוד הנדרש לבישול שטח.
קניתי מיכל גז גדול כי שמעתי שבמונגוליה קשה להשיג את הסוג המתברג מה שעלה לי במשקל של חצי קילו נוספים על הגב.
משקל של כל הציוד בישול: קילו בערך.
אוכל
מכיוון שאין איפה להצטייד באוכל בדרך, וכי גם את האוכל חלקתי רק עם עצמי, הבאתי איתי אורז ועדשים, לחם, חצי קילו טחינה, ירקות כמו מלפפונים, עגבניות, בצל, גזר, לימונים ותפוחים.
לא סחבתי איתי שום צ'וקולוקים מלבד קצת חלווה כדי להקל על המשקל.
משקל: לדעתי זה היה באיזור ה 2-3 קילו.
דברים קטנים נוספים
פנס ראש, קרם הגנה, מטען נייד, טישו, מגבונים, כדורים לטיהור מים, קצת ציוד לעזרה ראשונה, מברשת ומשחת שיניים, תרסיס נגד קרציות וציוד חשוב כמו ארנק ודרכון.
משקל: קילו, אולי טיפה יותר.
מים
ליום הראשון הצטיידנו בכפר במים, ביתר הימים ניתן למלא מהנחלים או הנהרות שבדרך.
שלוקר ובקבוק קטן אני סוחבת איתי תמיד.
משקל: 3 קילו.
תרמיל
תיק עם מערכת גב טובה הוא חובה. אני לקחתי איתי את המוצ'ילה הגדולה שלי. תיק טוב הוא אחד הגורמים המשמעותיים בטראק מסוג כזה בגלל שכל הציוד על הגב.
משקל: בסביבות קילו.
סה"כ משקל התיק שלי היה בין 12-14 קילו, לא כולל משקל המוצ'ילה עצמה, וכמובן תלוי בכמות המים שעל הגב והאוכל שנגמר עם הימים.
הנוף שווה את הקושי :)
ציוד שכדאי לקחת שלא היה לי:
לטראק הגעתי טיפה שוקיסטית ולא ערוכה לגמרי כמו שצריך, וכך שיצא ופספסתי לקחת איתי ציוד שהוא חשוב ויכול היה להקל עלי מאוד בדרך.
מקלות הליכה
החלטתי לא להצטייד במקלות הליכה מתוך מחשבה שאוכל להתחלק עם אחד מחברי לטראק, מה שכנראה לא היה נכון והוגן כלפי היתר. לבסוף מצאתי אצל שומר היער מקל הליכה שהוא הסכים שאקח וכך עשיתי את המסלול אפריקה סטייל.
בכל מקרה מקלות הליכה הם חשובים במיוחד בטראק כזה בגלל העליות והירידות המורגשות, וגם כדי להקל על ההליכה בשל הציוד שעל הגב.
כדורים לטיהור מים
אומנם כן לקחתי איתי כדורים לטיהור, אבל יצא שלא הבאתי איתי מספיק וגם הלוותי לאחת הבנות שניים. תמיד עדיף לקחת יותר מאשר פחות, במיוחד במסלול כמו זה שמסתמכים באופן מוחלט על הנהרות והנחלים שבדרך.
מדבקות שמונעות שלפוחית
זה יכול להציל לכם את ההליכה!
אני לא חשבתי על זה מראש, ולמזלי אחת הבנות הביאה איתה וחלקה איתי.
לרוב אני לא סובלת משלפוחיות אבל בטראקים של הליכות ארוכות, כמו בקונגו נייל טרייל ברואנדה, הן נוהגות להופיע ולהקשות מאוד על ההליכה עד לרמה שכל צעד הוא סבל.
מצד שני כשמתמקדים בסבל של השלפוחיות כבר לא מרגישים את המשקל על הגב ;)
חולצה קצרה/ארוכה דרייפיט
זה לקח יותר בשבילי מאשר לאחרים.
אני אוהבת גופיות ומאוד לא נוח לי ללבוש חולצות.
מה שקרה זה בגלל שהכתפיות של התיק ישבו לי במשך שעות עם משקל כבד על הכתפיים החשופות זה פשוט גרם לחיכוך כואב על העור עד לרמה שנאלצתי חלק מהזמן להוריד את הכתפייה מאחת הכתפיים. בנוסף השמש שורפת את העור (ועוד אותי קשה לשרוף) ככה שנוצרת שם חגיגה שלמה.
תלבשו חולצות מתאימות :)
החבורה של סיביר - אור, תמר ושירה (ואני!)
מילים אחרונות
הטראק לאגם שבלה שבסיביר מלא בנופים באמת עוצרי נשימה.
הנוף שמשתנה לאורך הדרך הוא אחד הדברים הטובים ביותר במסלול הזה, והאגם אליו מגיעים הוא בין היפים שביקרתי בהם.
כפי שציינתי, הקושי האמיתי הוא בסחיבת הציוד על הגב, כך שכדאי להתחלק יחד כמה שניתן כדי להקל על הדרך שלפניכם.
שיהיה בהצלחה!
---
כל התמונות במאמר צולמו ע"י ומככבים בהן בין השאר חברי לטראק - אור, תמר ושירה.
12 Comments
תיאור מקיף ומרתק של טרק על הצדדים הטובים וגם הפחות נעימים שבו.
זה לדעתי הפוסט הראשון שלך שקראתי, והרגשתי כאילו פתחתי ספר באמצע וקראתי ספר מרתק (תחשבי על זה..).
וואו תודה, מאוד ריגש אותי לקרוא את התגובה שלך 🙂
פוסט נפלא.
מאוד אוהבת את הכנות שלך, כשמטיילים עם חבורה שלא מכירים מראש, זה עלול להגיע למצב כזה מבאס.
בסך הכל אני מרגישה שבהחלט היית חוזרת לשם עם האנשים הנכונים.
מאוד מתגעגעת לטראקים כאלה.
המקום עצמו מדהים בהחלט, ואני שמחה שזו הייתה החוויה שלי, כי גם את זה צריך לחוות 🙂
תודה רבה על הכנות. אני אמנם לא בעניין של טרקים, אבל מאד עניין אותי מה שסיפרת על הקשיים של הטרק ועל התחושות שלך ואני מחכה לקרוא על המשך התובנות שלך בפוסטים הבאים.
בהחלט אשתף! 🙂 תודה!
קראתי בשקיקה. סיביר זה בהחלט יעד שהייתי רוצה להגיע אליו. הפוסט שלך כתוב בצורה מאוד טובה, ומועילה למי שירצה לטייל בעקבותיך. התחברתי מאוד למה שכתבת על החלק המנטלי. מה המצב המנטלי שלנו הוא הפרמטר הכי חשוב בעיני כשמטיילים ואיך שחובים אותו. אני כותבת על הטרק שלי בנפאל, שעשיתי לפני כמה חודשים, ואני רואה שאין שם כמעט התיחסות לקושי פיזי, למרחקים שעברנו ולגבהים שעלינו וירדנו בכל יום . (ועלינו וירדנו בכל יום יותר מפעם אחת) – פשוט כי הייתי במצב המנטלי המתאים.
תודה רבה! ובהחלט למצב המנטאלי יש השפעה אדירה בכל כך הרבה מצבים בחיינו.
ואשמח לקרוא על הטראק שעשית בנפאל, לשם עוד לא הגעתי 🙂
זה מקום שמעולם לא שמעתי עליו ( הכוחנה לאגם ולמסלול) אבל עגשיו מתחילה לחלום עליו. חלקת הרבה טיפים מועילים מהנסיון דלך, וזה מוסיף מאוד.
בכלל סיביר (ורוסיה בכלל) הם מקומות שמאוד כדאי לשקול אותם לטיול הבא 🙂
Thanks for the tips Natalie! Enjoy the Superbowl.online pharmacy business model
You welcome 🙂